מסתבר ש"עצירות נסיעות" היא תופעה אמתית והראיות המדעיות שמאחוריה מרתקות. לפני 40 שנה, פורסם המחקר הגדול ביותר שנערך בנושא עצירות במהלך נסיעות, בכתב עת רפואי בשוויץ. מחברי המחקר נתנו ל-10,500 משתתפים שאלון, על מנת שישיבו עליו לאחר שובם מביקורים באזורים טרופיים. החוקרים מצאו, כי 14 אחוז חוו עצירות שקשורה בטיסה.
אפשר להתנחם בכך, שעצירות היא תופעה רווחת באופן כללי, ללא קשר לנסיעות
30 שנה לאחר מכן, הממצאים האמורים זוכים לתמיכה באמצעות מחקר מצומצם יותר, שנערך בקרב מיסיונרים ששבו לארצות הברית מארצות אחרות. מבין 68 המשתתפים שהשיבו על השאלון, תשעה אחוז דיווחו על עצירות הקשורה בטיסה.
אך המחקר החזק ביותר הוא גם הייחודי ביותר בתולדות הרפואה, פורסם בשנת 2003, כמכתב צנוע לעורך כתב העת האמריקני לגסטרואנטרולוגיה. המחקר הצביע על מה שלמדו חוקרים ספרדים כשבדקו 70 משתתפים שנסעו מאירופה לארצות הברית לשהות קצרה. בנוסף, לשאלונים הרגילים, כל הנבדקים ניהלו יומן המתעד את התנהגות המעיים שלהם. כמו כן, בוצעו בדיקות צואה ונמדד זמן המעבר הקולוני, באמצעות בליעה של כדור מעקב רדיואקטיבי. זמן המעבר הקולוני הוא זה הדרוש לצואה לעבור את המעי הגס.
קרוב ל-40 אחוז מהמשתתפים התלוננו על עצירות בזמן הנסיעה, אך המדדים האובייקטיביים לעצירות בלטו פחות. התדירות הממוצעת של תנועות המעי הגס הצטמצמו לפעם עד פעם וחצי ביום.
העצירות היתה בולטת יותר בימים הראשונים של הנסיעה, כאשר נמצא קשר בין מידת העצירות לבין מידת הג'טלג (עייפת). החוקרים מצאו, כי מלבד הנסיעה עצמה, ישנם גורמים אחרים שעלולים לתרום לעצירות, כגון שינויים בתזונה ובפעילות הגופנית.
40 מתוך 68 משתתפים במחקר דיווחו על עצירות במהלך נסיעה
בעוד עצירות נסיעות נראית כתופעה אמתית, יש לזכור כי שעצירות היא תופעה רווחת באופן כללי, ללא קשר לנסיעות. סקירה שיטתית של שכיחות העצירות בצפון אמריקה מגלה, כי בין 12 ל-19 אחוז מהאנשים סובלים ממנה.
לפיכך, עצירות נפוצה גם כשנשארים בבית, אך מעט יותר בזמן נסיעה. עם זאת, אפשר להתנחם בגישה הסטואית, המאפיינת את החוקרים בשוויץ, לפיה לרוב המכריע של המחלות היו חסרות משמעות או השפעה.
