"אתה נלחם בשביל הלחם שלך כי אחרת אין לך"

ישראלים מספרים על החיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: ישראל גיספן, סן פרנסיסקו, בארה"ב כחמש שנים

02.24.2019 13:12

ריקי כרמי

"משפחת גיספן זו משפחה שיש בה אנשים עם לב בגודל הירח. משפחה מאוד חמה, תומכת ומגובשת. ההורים שלי, אורלי ואבי גיספן, הורים מקסימים מלאי נתינה ואהבה הביאו לעולם אותי ואת שתי אחיותי. נעמי ואסתי הן תאומות אך לא זהות. הן היו אמורות להיות שלישיה אבל השלישי לצערי לא שרד. אחות אחת נשואה, ואחת מחפשת אחר נסיך חלומותיה.

אנחנו משפחה מאוד מאוחדת, עוזרים אחד לשני במה שצריך למרות שאנחנו מפוזרים. כל אחד גר במקום אחר, אבל מוצאים את הזמן להיפגש. סבתא שלי, אסתר, היא החיים שלי. אני שרוף עליה ברמות קשות. משתדל לדבר איתה כמה שיותר למרות שהיא כבר לא כל-כך שומעת. בגדול משפחה מאוד מצחיקה וזורמת.

הגעתי לארצות הברית בסוף 2014. הייתי אמור להשתחרר בתקופה הזאת אבל השתחררתי שנה קודם, "נהנתי מחיי האזרחות" חסכתי כסף, וקניתי את אוטו חלומותי - אאודי a3. האמת, הברכה לא הגיעה עם הרכב הזה, ושלושה חודשים לפני שהחלטתי לטוס, עשיתי תאונה מאוד קשה. אני ועוד חבר מאוד טוב שלי חזרנו באמצע הלילה הביתה מאשקלון לגן יבנה.

היינו קרובים הביתה כשרכב חתך אותי והעיף אותי לשוליים, איבדתי שליטה,עפנו מצד לצד. אני איבדתי את ההכרה לכמעט חצי שעה. למזלי היו עוד משלוחי פיצה בשעה הזאת, אז שליח אחד הבחין בנו וישר בא לעזור. הוא היה צריך להוציא אותי דרך החלון של הרכב. ההחלמה הייתה לא פשוטה. היה לי זעזוע ראש, חשד לקרע ברצועת היד. עברתי פיזיותרפיה. החלטתי שאין לי מזל בארץ, הרגשתי שיש עלי עין הרע והחלטתי לקחת את הדברים שלי ולטוס. מה שיהיה יהיה.

החיים בארצות הברית הם נורא קלילים. אין לחץ בהשוואה לישראל. רוב השהייה פה אתה מתגלגל מעבודה לעבודה עד שאתה מוצא משהו שאתה באמת מתחבר אליו. לפני כשנה וחצי הפכתי לעצמאי. אני בעלים של חברה לבידוד בתים בקליפורניה. החופשות פה מטורפות, כי אין פה גבול להנאה.

יש אנשים ברי מזל שמוצאים את עצמם מהר מאוד ומתקדמים ועושים הרבה כסף, אבל הרוב עוברים דרך קשה. מלבד החופשות, חיי ה"בטן גב", והרמת החיים הגבוה שאתה חי בה, כשאתה יוצא מהבועה הזאת מאוד קשה. אתה חי לבד ומה שמאחד אותנו הוא שכולנו באנו במטרה אחת וזה מה שמחזיק אותנו פה. היום, אני בעל עסק לבידוד בתים. את התחום הזה הכרתי כשגרתי בניו יורק. עבדתי תקופה כשאיש מכירות ולא כל-כך הסתדרתי, לא מצאתי את עצמי בכלל ובאותה תקופה הייתי מאוד מבולבל. עברתי לקליפורניה, התגלגלתי בין עבודות והבנתי שהביקוש בשוק לבידוד בתים הוא מאוד גבוה, ופשוט החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

בתור ילד תמיד חלמתי להיות באמריקה הגדולה בכל הערים שכולם מדברים עליהם, ואז כשמגיע הרגע שאתה חי בניו יורק. פתאום נופל לי האסימון: אני בפאקינג ניו יורק סיטי מגשים חלומות של כל-כך הרבה אנשים. קורה לי שכשאני למטה, אני מצליח להרים את עצמי ואומר, עכשיו הדרך למעלה קצרה. חווית, הפנמת, יאללה תתעורר! אתה יודע עכשיו מה לא לעשות. זה גם סוג של הגשמה עצמית והישגים שלא נספרים כעושר אבל בהחלט ההישגים הכי חשובים בחיים.

אתה חווה הרבה חוויות חלקן טובות חלקן לא, תלוי איך אתה לוקח את זה, הרבה חוויות שאתה חווה בתור ילד בן 22 הן במטרה לבגר אותך וזה בעצם מכין אותך למציאות. אתה מתמודד עם הכל לבד ואם אין אז אין, וכשיש- אז יש מכל הבחינות. החוויה הכי משמעותית שעברתי פה היא כשחייתי בניו יורק סיטי. אתה נמצא בסוג של אופוריה. הכל יפה, הכל ורוד, אתה עובד וחיי חיים די טובים עד שיום בהיר אחד אתה עושה טעות אחת קטנה ואתה מאבד הכל. אין לך עבודה, אין לך דירה, אין לך כסף לדלק ולא כסף לאוכל, ואז אתה מפיק את הלקחים שלך: לפה אתה לא חוזר יותר, לא משנה מה, וזה הכי נמוך שבנאדם יכול לרדת.

אתה מתבייש לבקש כי אף פעם לא התמודדת עם הסיטואציות האלו בעבר ועם האגו. אתה מעדיף לגור ברחוב מאשר לבקש, אבל ברוך ה׳ חבר מאוד מאוד טוב שלי בא והרים אותי ודחף אותי. הסיטואציה הלא נוחה הזאת תמיד מהדהדת לי בראש ולשם אני לא חוזר יותר בחיים. אני בטוח שעוד הרבה מאוד ישראלים עברו את אותה תקופה. היום אני נמצא במקום אחר. סובבים אותי אנשים מצליחנים, והם כמו משפחה בשבילי. אני בעל עסק עם שאיפות ומטרות והשמיים הם הגבול.

אתה לומד על עצמך כל-כך הרבה. מבין שאין כאן מקום לעצלנות או לאדישות, גם אם זה באופי שלך, אתה נלחם בשביל הלחם שלך, אחרת אין לך".