2019 הייתה ללא ספק השנה של בילי אייליש הצעירה. למעשה, הזמרת הצעירה הייתה כוכבת הרבה לפני 2019. עבור בני ובנות 13-14 בילי ייצגה שינוי בתעשיית המוזיקה, כל זה קרה עם הגיעו של השיר 'עיניי אוקיאנוס' (Ocean Eyes) וזמינותו בשירות 'סאונד-קלאוד' (Soundcloud), אי אז בשנת 2015: בילי היא אומן שדיבר ישירות לקהל שלה ובגובה העיניים – לא מסובך כל כך כשאת חולקת את גילך עם רבים מאוהדיך – בת טיפש-עשרה שעזרה בכתיבת השיר, שיר שנכתב במסגרת שיעורי בית והועלה לרשת עבור מורתה.
על גג העולם - בילי אייליש
יחד עם זאת, שנת 2019 הייתה השנה בה השפעתה של אייליש על תרבות הפופ הייתה כה מובהקת וברורה שלא ניתן היה להתכחש לה: היא גנבה את ההצגה בפסטיבל קואצ'לה; היא הפכה לאומן הצעיר ביותר המועמד לזכייה בארבעת הקטגוריות המרכזיות והחשובות של טקס פרסי הגראמי היוקרתי – היא זכתה גם בכולן (שיר השנה, אלבום השנה, האמן החדש של השנה, והקלטת השנה); הכבוד לו היא זוכה מעמיתיה לתעשייה, החל מ'טיילר דה קריאייטור' וכלה בטום יורק, שלא לדבר על אומנים עולים המושפעים רבות ממוצא פיה.
חשוב הרבה יותר – שחרור אלבום הבכורה של הזמרת הצעירה, 'When We All Fall Asleep, Where Do We Go?', הכתירה אותה לזמרת הצעירה והמעניינת ביותר בסביבה, עם שירים אפלים והרפתקניים שלא מבקשים לעקוב אחר טרנדים כאלה ואחרים. אלבום זה הוקלט בביתה של אייליש, יחד עם אחייה הגדול פיניאס – הוא חף משיתופי פעולה רבים עם אומנים ומפיקים מפורסמים. אלבומה של אייליש הוכיח שמתוך אומנים רבים, כאלה המבקשים להיחשב כמקוריים וככאלה השולטים בגורלם, בילי היא באמת ובתמים אומן שכזה – לראיה צפו בקליפ לשיר 'Xanny' שאותו היא ביימה, עוד לפני שמלאו לה 18.
בילי, שנה שעברה (2019) הייתה השנה בה הקריירה שלך נסקה אל על. איך בדיוק זה הרגיש לך?
תלול מאוד, אך זה עדיין הרגיש לי הדרגתי, גם אם הציבור קיבל רושם אחר. כולם חושבים ש'פתאום' אני מפורסמת, אבל, אתה יודע, הייתי בת 13 כשהוצאתי את 'עיניי אוקיאנוס'. אולי זה כן מהיר, באופן יחסי כמובן. רבים עובדים במשך 20 שנים, ולי לקח שלוש שנים. כל רגע בשנת 2019 גרם לי לחשוב 'מה לעזאזל קורה פה?' – לטוב ולרע.
בכל הנוגע לדיכאון שחווית בתחילת השנה, את כמו ספר פתוח. האם היה רגע בו חשבת להפסיק ליצור מוזיקה, או שמא זה מה שחיזק אותך?
איני יודעת. יוצרים רבים מייחסים למוזיקה יכולות ריפוי; אני חושבת שהאזנה מרפאה, אך לשיטתי תהליך היצירה אינו כזה. עבורי, יצירת מוזיקה אינה מרפאה, אך קיימים דברים רבים אחרים שעושים בדיוק את זה. הדבר המרכזי הוא עצם המחשבה שמוזיקה היא העבודה שלי – עובדה זו מזכירה לי כמה ברת מזל אני – אני יוצרת מוזיקה למחייתי!
עושה רושם שהפאנדום (מועדון המעריצים) שיצרת עז עד מאוד. האם קשה להתמודד איתם?
זה משוגע. הערצה בכלל היא דבר עז ורב-עוצמה. זה מוזר להתבגר כמעריצה, אחת שרוצה שהאמן האהוב עליה ילך בכיוון זה או אחר, ועכשיו אני בצדו השני של המתרס. עכשיו אני מבינה מדוע האמן שהערצתי לא יכול היה למלא את מבוקשי. וזו אחריות גדולה מאוד – אחרי הכל, המעריצים הם הסיבה שאת בכלל בתודעה ונמצאת איפה שאת נמצאת – למזלי הם תומכים בי רוב הזמן. אז כן, אני אוהבת אותם. שוב, זו אחריות גדולה, אבל אני פשוט חיה איתה בשלום.
ברור מאליו שחייך אינם נורמטיביים. איך את מוצאת את הזמן והמקום לחיות כאחד האדם?
חיים נורמליים – אף פעם לא התעניינתי בהם. זה לא שחלמתי על החיים האלה כשהייתי ילדה קטנה, יחד עם זאת, כל מה שנחשב נורמלי בתקופת ההתבגרות שלי אף פעם לא באמת עניין אותי... אני לא יכולה להסביר את זה מבלי להעלות לעצמי את הסעיף! אני די בסדר אם הלך הדברים ולא הייתי מחליפה אותו בעד שום הון. גם עכשיו, שהדברים לא בדיוק הולכים לפי רצוני, אני לא מייחסת לכך חשיבות – בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שהגיע לאן שהגעתי.
ביימת את הקליפ שהתלווה לשירך 'Xanny' – האם זה משהו שאת רוצה לחזור לעשות?
כבר מחילת הקריירה שלי התעניינתי בבימוי קליפים. אמרתי זאת לכולם בהזדמנות הראשונה, שבתגובה חשבו לעצמם: "אבל אין לך שביב ניסיון, שלא לדבר על זמן. מחשבה זו – 'אין לך ניסיון, קרי אתה לא מקבל את העבודה' – תמוהה בעיניי. אם לא תתנו לי לנסות, איך אני אמורה להשיג את העבודה? אני מאמינה שמדובר בגישה בעייתית, במיוחד עבור נשים. אנשים לא אוהבים שאישה מקבלת את ההחלטות, במיוחד בגלל גילי הצעיר – הייתי בת 14 כשבקשתי לביים את הווידאו-קליפ. המנהלים לא היו בעד, אבל ידעתי שרציתי לעשות זאת ולבסוף שכנעתי אותם, זכיתי באמון שלהם – החלטתי שמכאן והילך אני מעוניינת גם לביים, תחילה את הקליפים שלי ואז גם סרטים – אף אחד לא יכול לעצור אותי מלעשות את מה שאני רוצה ואוהבת. אני אוהבת סינמטוגרפיה (אומנות הקולנוע), את זוויות המצלמה, אומנות חזותית וכיוצ"ב. לדעתי, הסרט ' We Need To Talk About Kevin' מצולם ועשוי להפליא – סרט כזה הוא חלום חיי, הוא ללא ספק יעד שארצה לכבוש. לא חשוב מהו נושא הסרט שלי, אני רוצה לגרום לצופה לחוש את שהרגשתי כשצפיתי בו.
אחיך אמר שאלבומך הבא יישמע יותר ניסיוני...
זה מצחיק, הוא התקשר אלי מיד עם פרסום הכתבה: "בילי, לא אמרתי שאת יוצרת מוזיקה אקספרימנטלית, כל שאמרתי הוא שאנו מנסים דברים חדשים". אנו אך בודקים מה עובד ומה לא עובד; אנו גדלים ומתפתחים.
הוא (פיניאס) עבד עם אמנים אחרים – סלינה גומז, קמילה קביו. את רואה עצמך עובדת עם אנשים אחרים, או שמא מערכת היחסים המוזיקלית שלכם חקוקה בסלע?
אני לא נהנית לעבוד עם אנשים אחרים. פיניאס כשרוני מאוד בכתיבת מוזיקה, באופן מהיר מאוד, אז הוא יכול לשבת עם כל אדם ולכתוב משהו. לי זה מרגיש פחות בנוח, מה שאומר שלא ייתכן שאעבוד עם מישהו שאיני מכירה כלל/אדם רנדומלי. עם זאת, אינני מתנגדת באופן גורף לרעיון, אני פשוט לא רואה את הצורך בזה כרגע. אתה יודע, הוא לא עובד עם אמנים אחרים בגלל שהוא שונא אותי או משהו כזה...
את מוצפת בהצעות לשיתוף פעולה – החל מאלישה קיז וכלה בלהקת BTS הקוריאנית. עם מי תרצי לשתף פעולה?
שיתופי פעולה מוזיקליים אינם בראש מעייני. אני נשאלת זאת רבות – אני לא מעוניינת, באמת ובתמים. אין לי דבר נגד אף אחד, אני פשוט לא רואה בזה צורך. אני אוהבת מוזיקה, אני אוהבת אומנים אחרים – אבל אני שונאת שאך פגישה אחת עם אמן כזה או אחר מעוררת הדים ושמועות בנוגע לעבודה משותפת איתו או איתה; "בילי אייליש והזמר/ת הזה כנראה יקליטו שיר יחדיו!". אני לא יכולה להיות בקשרי ידידות עם אמנים אחרים, מבלי להקליט איתם שיר? אני לא אומרת שזה בחיים לא יקרה, אני אומרת שאינני מחכה לכך בציפייה.
מלאו לך 18 לא מזמן, איך חגגת?
כל חיי רציתי להיות בת 18, אך כמה חודשים לפני כן החוויר לי כמה אני אוהבת להיות בת 17. עכשיו אני מודאגת שרבים מהאנשים שהתחברו עלי תחילה, עשו זאת על סמך גילי הצעיר בלבד. עכשיו אני כבר לא צעירה, ואני לא יודעת כיצד זה ישפיע על הקריירה שלי ועל מעריציי.
ערב היסטורי
עינכם הרואות – 2019, ללא ספק, הייתה השנה של בילי אייליש, והיד כמובן עוד נטויה. עושה רושם שעבור הזמרת הצעירה 2020 בדרך להיות שנה טובה יותר מקודמותיה. השנה רק החלה לה ובילי כבר רשמה הישג מכובד – היא עשתה היסטוריה כאמן הצעיר ביותר שנבחר להקליט את שיר הנושא מתוך סדרת הסרטים המצליחה והוותיקה העוקבת אחר הסוכן 007, הלוא הוא ג'יימס בונד.
