עד לפני כחצי שנה, רילוקשיין הייתה המילה הנפוצה בקרב ישראלים שעשו דרכם לערי ארה"ב במטרה להגר ולשפר את איכות חייהם ומצבם הכללי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. המתיחות הביטחונית לצד הקשיים הבירוקרטיים, מהווים נוף מוכר עבור כל יליד ישראל שפינטז אי פעם על התחלה חדשה במדינת הענק, רווית סיפורי ההצלחה על כאלו שניסו ועשו זאת בגדול.
אולם כעת, נדמה שהיוצרות התהפכו עבור ישראלים המתגוררים ברחבי ארצות הברית, והם החליטו לנהור בהמוניהם לכיוון השני. ניתן בקלות להגדיר את התפרצות מגפת הקורונה כנקודת המפנה שהביאה לשינוי המגמה.
בזמן שבארה"ב לא זיהו בזמן את ממדי האסון הבריאותי, התירו את כניסתם של מיליוני תיירים ממדינות מוכות קורונה, והיו הססניים במדיניות תגובה נחרצת, במה שבהמשך הפך את המדינה למוקד הקורונה העולמי עם עד כה למעלה מ-118 אלף קורבנות, בישראל הטילו מגבלות נהלי זהירות במידתיות ובקפדנות ובכך בלמו באופן יחסי את קצב התפשטות הנגיף ברחבי המדינה.
שדה התעופה בן גוריון. צילום אילוסטרציה: רויטרס
כמובן שלא ניתן להשוות בין שתי המדינות מבחינת גודלן ואופיין, אולם התחושה בקרב ישראלים רבים, הייתה שבישראל ישנה יד מכוונת אל מול אי ודאות ששררה תקופה ארוכה בארה"ב. גם המענה הכלכלי המהיר לעשרות מיליוני המובטלים בארה"ב, אל מול כשלי הבירוקרטיה הידועים בעיקר מול עצמאים בישראל, לא שינתה את הדעה הרווחת בקרב החוזרים כי ישראל מהווה כעת מקום בטוח יותר להעביר את ימי המגפה ואף מעבר לכך.
הקש ששבר את גב הגמל עבור המתלבטים היה המהומות בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד בחודש שעבר, אשר מהר מאוד התפתחו לאירועי ביזה אלימים, שהציגו יותר מהכל את אוזלת ידה של המשטרה בעת משבר. החשש מפני אובדן תחושת הביטחון האישי, סייע בהתנעת המהלך חזרה ארצה.
צחי, לשעבר תושב פלורידה, בשנות ה-30 לחייו, מספר כי כלל לא היה צריך להמתין למהומות כדי לזהות את המגמה המתהווה: "הרגשתי כמו קול קורא, לא רק אני למען האמת אלא גם הסביבה שלי חשה במעין חוסר יציבות. זה התחיל עוד לפני שהתפרצות הקורונה הגיעה לשיא בארה"ב. לא ידענו שהולך להיות מה שלבסוף קרה, אבל ההתרחשויות החלו להזיז את הגלגלים במוח, וכשהמגפה התפשטה, זה כבר נתן דחיפה גדולה יותר ואת החותמת מבחינתי להרגשה שאין בית אחר מלבד ישראל".
"כיום, כשאני רואה את המהומות, זה רק עוד יותר מחזק את צדקת החלטתי בעיני ובעיני מכרים שלי ששוקלים כעת לבצע מהלך דומה, כל אחד מסיבותיו האישיות".
אתה רואה הרבה חוסר ודאות. אתן לך דוגמה, כשהחלטתי שאני חוזר, לפחות 4 פעמים ביטלו לי טיסות לארץ בגלל הקורונה עד שנסעתי באופן עצמאי לאורלנדו במרחק 4 שעות ממני, רק כדי לעלות על טיסה. הקורונה אז עוד לא הגיעה במלוא העוצמה לארה"ב, אבל ראינו מה קורה בעולם והרגשנו חוסר אונים, במיוחד בפלורידה בה כל עוד אתה באוכלוסיה בסיכון, אין מענה אם יקרה משהו, עם ביטוח או בלי ביטוח. זה היה ההלך רוח שם".
לדבריו, בכל 5 שנותיו כמהגר בארה"ב, הוא כלל לא שקל עזיבה, עד שהתפרצות הקורונה טרפה מבחינתו את הקלפים: "החיים שלי שם היו טובים, ההורים שלי הגיעו לביקור רק בחודש נובמבר האחרון. הקורונה נתנה את הגושפנקא הסופית. ראינו מה קורה בסין בחודש פברואר ואצלנו הרגישו את החשש וחוסר הוודאות לגבי מה שעלול להתחולל בארה"ב".
השלכות המגפה חלחלו גם לתחום עבודתו בענף הקונסטרקשן: "שמתי לב שלקוחות מפחדים ולא יודעים מה יהיה בעתיד, הייתה פגיעה בפרנסה. כל הדברים הללו ביחד הובילו אותי לארץ".
למרות זאת, הוא מבקש להדגיש שהיו עוד שיקולים: "זה לא רק בגלל הכסף שבא והולך אלא בנוסף הדאגה להורים שלי שמוגדרים כאוכלוסיה בסיכון ואמרתי לעצמי שאני לא יודע מה יכול לקרות ולכן אני צריך להיות איתם".
גם כיום, כאשר המגבלות מוסרות בהדרגתיות בארה"ב, צחי שלם לחלוטין עם המהלך: "זו תחושה של בית וביטחון, אני אוהב את ישראל".
לדברי יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק בוז'י הרצוג, על פי ארגון "נפש בנפש", האמון על העלייה מצפון אמריקה, ישנה עלייה של כ־100 אחוזים בפתיחת תיקי עלייה לישראל וזינוק של מאות אחוזים בשיעור המתעניינים. בארגון פרסמו כי בשלושת הימים הראשונים של חודש יוני החלו 338 בתי אב לפתוח תיקי עלייה, זאת בהשוואה ל־561 שעשו זאת לאורך כל חודש יוני אשתקד.
אחד מהם הוא אסי, תושב לוס אנג'לס, נשוי ואב לשלושה שקיבל את ההחלטה הסופית ממש בתקופה האחרונה: "מזה זמן רב, אני ואישתי משוחחים על הנושא. התכנון הראשוני היה לעזוב את לוס אנג'לס ולעבור לכיוון טקסס. רצינו שינוי, הרגשנו שלוס אנג'לס היא כבר לא המקום שבו אנחנו רוצים לגדל את הילדים".
אסי מתגורר בארצות הברית קרוב ל-20 שנה ולדבריו, עיר המלאכים השתנתה בעשור האחרון, "האופי הוא כבר לא אותו דבר. זו תחושה שקשה להסביר. פשטות שאבדה".
כמו ישראלים חוזרים אחרים, התפרצות הקורונה, הביאה לחישוב מסלול מחדש, אך לא רק היא: "במהלך מדיניות הבידוד היה לנו יותר זמן לחשוב ולשקול את הדברים ואישתי הציעה שכבר עדיף לעבור ישירות לישראל ולדלג על אופציית טקסס, שעדיין הייתה באוויר ובמקביל למחשבות על ישראל, המשכנו לבדוק אפשרויות בדאלאס, אולם אז החלו המהומות".
"ההחלטה הייתה תהליך של שנים, אבל המהומות גרמו לנו לתהות היכן אנחנו באמת רוצים לחיות. יום אחד אמרנו 'טוב, עכשיו יושבים ומחליטים'. הגענו למסקנה שבסופו של דבר, דאלאס היא רק תחנת מעבר בדרך לישראל, אז עדיף שכבר ניסע לישראל".
"חלק מהמניעים להחלטה הוא התובנה שאתה שואל את עצמך בעקבות המהומות והביזות, האם כעת אני חייב שיהיה לי נשק בבית כדי להגן על עצמי. ללכת ולקנות נשק זה לא דבר שבשגרה עבורי. תחושת הביטחון אבדה במהירות. שמעתי על אנשים שעזבו את הבתים שלהם בבוורלי הילס ועברו זמנית לאזורים אחרים. אמרנו שזה פשוט לא בשבילנו".
"בנוסף, הרגשנו שאנחנו רוצים לגדל את הילדים בסביבה אחרת ויתכן שזו שבארץ יותר טובה ומתאימה. בישראל יש יותר חופשיות לילדים, בדיוק כפי שאני גדלתי בה. פחות צריך לדאוג אם ילכו לשחק בפארק הסמוך. ובכלל, אני חושב ששם הם יכולים לקבל יותר".
"יש לי בת בגיל 8 שלא יודעת מה זה ללכת ולעשות סיבוב בשכונה על אופניים, זה דבר שכאן לא קיים. השיקול המשפחתי של איפה אני רוצה לראות את הילדים גדלים, גם בהחלט השפיע".
אסי שב ומדגיש כי תחושת אובדן הביטחון האישי ואוזלת ידה של המשטרה על רקע המהומות, גרמו להתנעת המהלך: "אני כבר לא מרגיש שהמשטרה יכולה להגן עלי. יש לך מקום שאתה גר בו והרשויות לא שם עבורך. לפני שבועיים, ראינו בחור מקלל ומאיים בסמוך לבית כנסת. עברה בדיוק ניידת, עצרתי אותה וביקשתי מהשוטרים לטפל בעניין ולבדוק את החשוד שמשתולל. להפתעתי הם השיבו לי שהם מצטערים אבל יש להם קריאה אחרת. הבטיחו שידווחו על זה ומן הסתם לא נעשה כלום".
לדברי קובי ברדה, ראש תכנית גל במכללת שערי מדע ומשפט, ומחבר הספר 'המפתח להבנת דונלד ג'י טראמפ', בשנים האחרונות הקהילה היהודית בארה"ב נמצאת בסוג של מלחציים: "מצד ימין יש את האלט רייט הניאו נאצי שהרים ראש ושני פיגועים האחד בבתי הכנסת 'עץ החיים' והשני בפאווי, קליפורניה היו כמובן אירועי הקצה, אבל צעדות של נאצים בשארלטסוויל והתקפות גזעניות הפכו לעניין שבשגרה. מצד שמאל, ארגונים פרוגרסיבים מחברים מזה שנים בין ישראל לאפרטהייד, אבל לאחרונה התחוור כי גם דמם של יהודים הותר כי הם לשיטתם, היו מחוללי העבדות, ומה יותר "הגיוני" להפיץ את הרעל הזה בתקופה של התפרעויות, שהביאה חברי קהילה בכל רחבי ארה"ב להבריח את ספרי התורה לבתיהם. התקיפות על רקע אנטישמי נמצאות בעליה מתמדת, כאשר מספר התקריות צמחו ממאות לאלפים בשנים האחרונות".
היבט נוסף שמעודד את החזרה ארצה, הוא הזכאות לדמי אבטלה של אלו אשר שהו מחוץ מדינה מתחת לשנה וחצי, כמו למשל ישראלים על ויזת סטודנט.
ישראלים חוזרים שהתגוררו בגולה מעל ל-18 חודשים, מחוייבים בתקופת המתנה של חודש לכל שנה בה שהו בחו"ל, על מנת לקבל הטבות כלכליות ורפואיות. נציין כי ניתן לעקוף מגבלה זו על ידי תשלום חוב וקנס וכי בעידן הקורונה, ישנה מדיניות ידידות יותר בקבלת טיפול רפואי.
עוד הקלה לה זכאים ישראלים חוזרים לאחר תקופה של למעלה משלוש שנים, הינה הטבת מס. כמו כן, ישנו פטור מלא מתשלום מס הכנסה למשך חמש שנים עבור אלו ששהו מחוץ למדינה תקופה זהה והדבר נכון באופן יחסי גם לישראלים שחוזרים לאחר למעלה מעשור.
