"שואה או תקווה": תיעוד היסטורי של מסעו המעורר של עפר שרנקה* אלוני דרך המיני מוזיאון שהקים בשכונת יפה נוף בי-ם

על רקע ימי הקורונה המייאשים מצאתי לנכון לראיין את "מר הקו אל התקווה" (שם ספרו) של הפילוסוף והיוצר הרב תחומי, עפר אלוני שבימים אלו בונה, בירושלים "מיני מוזיאון שואה או תקווה".

בגילוי נאות עלי לומר שאין זה עבורי עוד ראיון. כרבים אחרים שזכו להיות מבאי ביתו של אלוני, אני בהחלט רואה בו כמורה ורב.

אלוני איש עם תורה (ופילוסופיה) מקורית משל עצמו. היחידים שהוא מוכן לצטט הם גדולי תורה, ואולי איזה פילוסוף פה ושם.

למרות שאת יצירותיו הכירו גם שרי אריסון ושמעון פרס, דווקא הדברים שכתב עליו העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות סבר פלוצקר, מייצגים אותו היטב.

"עפר הוא נון-קונפורמיסט אמיץ השוחה בהתמדה כנגד זרם הפרסום הזול, הצעקני, הדוגמטי והגס הנשפך אלינו מכל צד... מבחינות רבות, עפר אלוני הוא סוקרטס של פרסום: הוא שואל את השאלות ואנחנו צריכים, כל אחד על-פי דרכו, לחפש תשובה... עבודותיו משרות תקווה ואמונה ועולמו הפנימי העשיר מתורגם לשפת פרסום רך, מרוסן, מעמיק, עדין ומגייס. בעצם, לא פרסום הוא אלא רב-שיח אינטלקטואלי ורגשי סוחף.."

עפר ע"ש שרנקה (עפרה בפולנית) מעוררת מרד גטו וורשה "ההסתר מושך יותר מהגלוי, כי העין צרה אך הדימיון רחב"

תראה עפר היית פרסומאי, 'עזבת' את העולם הזה למשך שנים כדי להתמקד ביצירה אמנותית-פילוסופית, והינה עכשיו אתה יוצא בקמפיין לתקווה תחת הכותרת "סטורי-בורד התקווה" לאן אתה לוקח אותנו?

כוונתי להטמיע תקווה בפרוזדורי העולם, אומרים שהעולם הוא פרוזדור לסלון שהוא גן עדן. מספרים על החפץ חיים שחיי חיים פשוטים על ארגזים ובא אליו גביר ותמהה, ככה חיי החפץ חיים הגדול? השיב לו החפץ חיים, העולם הזה הוא רק פרוזדור ובפרזדור לא שמים חפצים כי הם מפריעים למעבר.

אוקי נחזור לרעיון החדש שלך

במקום חומרים משעממים הנראים כטלאים "סטורי בורד התקווה" הוא סט של ציורים עם קו מתמשך לבתי ספר ומוסדות ציבור שיתלו כרצף של תמונות עם טקסט קצר ולווריד, של סיפור על מסעו של הקו האישי שלך הנפגש בנקודת המגוז אצל המנהל, שכל תפקידו לנצח על המפגש. וזאת ההגדרה של ההצלחה והתקווה, אז במקום לצאת לסמינרים כדי ללמוד על עובדה יסודית זאת, יצרתי רצף של ציורים הממחישים את תורת הניהול בצורה שיפה לכל נפש, בעצם הרעיון נשען על ספרי בנושא "הקו א-ל התקווה".

הרעיון של ה"סטורי בורד התקווה" קשור גם לעובדה שיש לך  "מיני מוזיאון שואה או תקווה"

 הכל קשור, כן. מהמוזיאון  קיבלתי את ההשראה כשנוכחת לראות בימים אלו שהמבקרים שקועים בעצבות בימי הקורונה המנתקים אותם חברתית, שזה יסוד קיומי.

"כוונתי להטמיע תקווה בפרוזדורים של העולם, זה סיפור על קו אישי ששואף להתחבר לחיבור חברתי, שזאת תקוותנו והצלחתנו - סטורי בורד התקווה"

מיני מוזיאון שואה או תקווה, לא קצת הגזמת?

(צפו בסקר של עפר, כמה הצביעו על שואה וכמה על תקווה)

זה הרעיון של האמנות, להגזים כי זה מעורר, אחרת נרדמים

מה עומד מאחורי הרעיון שואה או תקווה?

בגלל ריבוי החשיפות התקשורתיות הגורמות לנו ללכת כצאן לטבח ולהתבצר בגטו המנטלי, שהוא חמור מגטו וורשה, כי שם ראו את החומה וכאן לא, אנחנו נזקקים לחומרים חזקים כדי להתלהב מעצם חיינו. בשנת 1984 יצא ספרי בין אור לחושך שלימים תוכנו הפך למרכז מבקרים בסין בעיר הנגצ'ו מעניין למה יהפוך שואה או תקווה? ימים יגידו.

למה כוונתך בהולכים כצאן לטבח?

כידוע כוח המשיכה, נותן לנו ערך מוסף להרגלנו והאתגר היומי  למרוד בהרגלים שלנו, לעבר התקווה, כי מטוס שלא ממריא נופל, פשוט לשים גז איך כתוב בתהילים "כי גז חיש ונעופה" בגטו וורשה  התרגלו למוות, אנשים ישבו בבתי קפה וראו כל יום שיירה של כ6 אלף איש בכביש הראשי המובלת לרכבות המוות, אך יושבי הבתי קפה התעטפו במינק ובתרוצים של "לי זה לא יקרה"

להבדיל מהשואה, איך הייתה מגדיר תקווה?

שאלה מעולה, בכל השפות בעולם כתוב שאדם בלי תקווה נחשב למת, אך תשאל את העוברים וגם השבים מה החילוק שבין לייחל ללקוות, בודדים יענו לך, בקיצור אנשים לא מודעים לתקווה למרות שהיא  הכלי החשוב ביותר לקיומנו.

נו אז?

ככה אני אוהב ליצור כשאתה קצר רוח ובמתח, זה העניין, שהצופה במתח, התרגלנו לקבל הכל בקלות למרות ששום דבר לא מובן מאליו כולל חיינו, אז בוא נרקוד על כל שניה של חיים...

זה קשה

מספרים על אחד שזכה בלוטו, באותו הרגע כל הצרות הקטנות שהיו נחלתו ומירמרו לו את חייו כגון: "איבדתי מפתח" "גנבו לי" "נשרף לי הצ'ולנט" התבטלו ביחס לזכייתו העצומה, כך אנחנו אמורים לחוש בכל רגע של חיים שזכינו בזכייה הגדולה שהיא החיים עצמם, כמו שאומרים  "טוב הכלב החי מהאריה המת".

אחד מציוריו של אלוני

מעבר לספר "בין אור לחושך" גלה מה הייתה ההשראה והמניע,  שלך להקמת המיני מוזיאון?

כתוב במסכת אבות "שלושה דברים באים בהיסח הדעת, מציאה, עקיצת עקרב, וביאת המשיח". מסביר המהר"ל מפראג, יש שלוש סוגי מציאות 1. חיובית 2. עקיצת עקרב – שלילית, וביאת המשיח שזאת מציאה של מציאות מעל הטוב או הרע ואני הקטן מצאתי מציאה, קופסת מתכת שהכילה את הטוב והרע בערבוביה!.

בשנת 2012, בשעה שאבי, ראובן אלוני ז"ל,  עבר דירה מכיכר המדינה לבית אבות משען ברמת אביב

מציאה ועקיצת עקרב יחד?

כן, מחד שמחתי למצוא את שורשי משפחתי מוורשה וכן, כל חיי הפקתי קמפיינים עם הטמעת התקווה כשיטה  גם לחברות כ-roche, אופנועי קווסקי. הכל היה עם דגש על המניע, ופתאום נודעה לי הסיבה, כי אני קרוי ע"ש שרנקה (עפרה בפולנית) שעוררה תקווה במקום האפל בהיסטוריה וזה החלק הטוב והחלק הרע, עקיצת עקרב, כאמור גילתי שסיפור מרד גטו וורשה נמנע ממני שנים ונגנב ע"י פוליטיקאים בהשגחת לא הבד"צ אלא בחסות היסטוריונים.

אתה מאשים צמד חוקרות מאד בכירות, את פרופ' חוי דרייפוס, ואת ד"ר יונת רוטביין, שכאיש אקדמיה בעצמי אני מכיר את פועלן, מדוע אתה חושב שהן 'גנבו' את סיפור המרד?

אני סבור שהן מכירות את סיפור העלמותה של בתה של שרנקה אך הן בחרו להמשיך ולצנזר את הסיפור ברגל גסה, בלב גס, במוסדות החינוך, בניגוד לדעתו של פרופ' ישראל גוטמן, גדול חוקרי השואה ולמרות שהן שלחו לי מייל בנושא, צינזורן מקשה אחר חיפושיי אחר מאיה.

אני מצאתי קופסת פח אדומה, של סוליות נעליים, ממלחמת העולם השנייה, שהכילה את התיעוד היחיד והקרוב ביותר של מרד גטו וורשה. שהרי הגטו נשרף, כלומר מצאתי, את מכתביה של דודתי רחל לאה שכונתה שרנקה בשל זריזותה.

בנוסף היו שם שתי תמונות נדירות של מרדכי אנילביץ' שמאחת מהן נשקפה דודתי וממנה פיסל (ב1948) הפסל רפופורט את הפסל המפורסם ב"דמיי חיי" בורשה , שאיוונקה טרמפ ושועי עולם עולים אליו לרגל, מבלי לדעת את הסיפור שמאחורי הפסל, שהאישה במרומי הפסל האוחזת תינוקת שאותה הקריבה למען התקווה שבמרד, ואותה אנחנו מחפשים בעולם, זה בעצם סיפורה של שרנקה.

הפסל בדמיי חיי בוורשה שהעתק שלו מצוי ביד ושם, נוצר ע"י הפסל נתן רפופורט ב1948 מאבן שחורה של היטלר, שנועדה לבניית שער ניצחון של גרמניה הנאצית, אך בפועל התיקון של האבן הפך אותה לתחאור מרד גטו וורשה, הדמות המובילה היא של מרדכי אנילביץ' אך מעליו שרנקה ומאיה

וזה קשור במוזיאון למעשה שהקמת?

לצד המסר המרכזי הנוגע בתקווה, הכלי  המרכזי במיני מוזיאון הוא הלימוד על המהות, שהרי העולם בנוי מפרטים מרובים, ענפים ועלים, העלולים לעייף, לבלבל ולשעמם מרוב ריבויים, אך אם נלמד על המהות נוכל להשכיל ביתר שאת.

לדוגמא, אם אתה רוצה ללמוד ציור, אל תלמד על מיליוני הגוונים אלא על המהות של הצבעים שהם שלושה צבעי יסוד, כחול, צהוב ואדום.

אם אתה רוצה ללמוד להיות שופט או עו"ד, תלמד על השורש והמהות של כל הטעויות בעולם שהן רק שתיים.

א. העולם מלשון נעלם, אז קשה לדעת מה ילד יום סוג של חושך, אז לך בזהירות . ב. הטעות החמורה בעולם, שהדימיון שלנו מעורב עם שכלנו, אתה הולך באפלה רואה עמוד וחושב שזה אדם, סוג של פרנויה שבאה כתוצאה של ערבוב של מציאות ושכלתנות, כל הטעויות בעולם במהות, נובעות משני השורשים האלו. לסיכום יש ללמוד על המהות.

האם כדי להבין את ההבדל בין יאוש לתקווה חייבים להגיע לגטו בריחה במיני מוזיאון שלך?

תרשה לי לצטט את ספרי בין אור לחושך משנת 1984 וב2006 הוא יצא לאור בסין ושם מצוי המענה לשאלתך,

"אנחנו קובעים את דעותינו ועמדותינו, תוך השוואה בלתי פוסקת בין דברים שווים ונבדלים, בהבדל דק, או עבה וחשיפת המשותף והשונה.

מדוע אנחנו מתאמצים לערוך את ההשוואה/ההבדלה הזאת? לא רק בהבדלה, אלא אף בהשוואה אנחנו, יוצרים איזו מחיצה בין הדברים המושווים, מנגידים אותם זה עם זה. המחיצה אינה נותנת לנו לערבב בין הדברים, מבליטה את הייחוד של כל אחד ואחד מהדברים ומסייעת לנו להבין טוב יותר את פשרם. מחלת ההרגל מקהה את עינינו ומטשטשת את ראיית הניגודים וגילויי הייחודיות הקיימים בעולם שסביבנו."

הקריאה בספר זה, על מתכונתו המיוחדת, מעוררת מתנומת ההרגל ופוקחת עינינו לראות את הניגודים הקיצוניים המצויים בעולמנו.

קטע מספרו של אלוני "בין אור וחושך"

איך בנוי המיני-מוזיאון?

המיני מוזיאון מחולק לארבעה פרקים, שהמניע זאת השאלה. השאלה היא המניע ב'מיני מוזיאון שואה או תקווה', אל תקבלו גם לא את ההיסטוריה כמובנת מאליה, יש שמצנזרים את ההיסטוריה ממניעים פוליטיים ואישיים.

אז מה החלקים?

א. מבוא, הבנת הנמצא - על השורש, המהות והפשוט, היסודות ללימוד.

א1 עמוד השחר - קיצור תולדות התנועה, אך מה המניע?.

א2 סידרת ציוריי "הכול צפוי והרשות נתונה" – שזאת שאלת השאלות.

ב. חדר גטו בריחה – חדר בריחה עם האתגר לברוח מהגטו עם צופן התקווה שמצאת.

ג. הכניסה לגטו בריחה עם שאלות שיניעו אותך חמציאת צופן התקווה

ד. התקווה - כי אדם בלי תקווה נחשב למת... אך מה זאת תקווה

ראיון עם עפר בטלויזיה בערוץ כאן, על סיפורה של שרנקה

מה זה הבנת הנמצא?

כאמור יש ללמוד את הנחות היסוד ואת השורש  תחילה בגלל ריבוי הפרטים החיים המקיפים אותנו המורכבים מפרטים מרובים העלולים לבלבל בריבויים את המתבונן. לכן, עלינו לגלות תחילה את אמיתות היסוד של המציאות, כדי שאלה ישמשו לנו כלי עבודה בהבנת הנמצא במסע  של החיים ובהשאלה: כל צבעי הקשת מורכבים משלושת צבעי יסוד בלבד.  מטרתו של שיעור זה היא להניח בידי הקורא כלי אשר כזה. כשנטמיע בתוכנו את תובנת הפרספקטיבה של החיים, נוכל לרכז את מהלכינו בצעידה ממוקדת לעבר יעדי חיינו ובהשגתם.

מי שמעוניין/ת לקחת מבחן אמריקאי קליל בהבנת הנמצא, מוזמן לנסות מזלו בלינק.

מה זה עמוד השחר עפר?

עמוד השחר מתאר את קיצור תולדות התנועה בארבעה פרקים מעוררים, הרעיון להעמיד את עמוד השחר בפסטיבלים בעולם כגון בפסטיבל ברנינג וכן בסטודיו לריקוד ואנשים יקבלו נייר מודפס עם הפילוסופיה של התנועה  וירקדו סביב עמוד השחר,  בניגון מתחלף בארבעה פרקים:

1. תוהו ובוהו - האדם תוהה ובוהה בשעה שהוא רואה חומר ללא צורה, ע"פ רש"י.
2. החומר משותקק לצורה - ע"פ הפילוסופיה - היולי והמדע- החלקיק האלוהי.
3. האדם משתוקק לצורה - "קודם תהיה בן אדם ואחר"כ תדע חשבון" (המורה עליזה בכיתה ג')
4. והשאלה ששואלים בכל משפט מה המניע?
5. והתשובה, התקווה שהיא צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי.

יש  לך סדרת ציורים שקשורה גם היא במרד גטו ורשה - סידרת ציורך 'הכל צפוי והרשות נתונה' 

אני קורא גם לסידרה 'הכאוס על רקע מתמטי', מגוון נושאים המתארים את האבסורד שמחד הכל ידוע מראש ומאידך יש לנו בחירה.

*יחס זהב -  "הפרופורציה האלוהית" – היחס האופטימאלי בין הרוחב לאורך  התגלה על ידי אחד מתלמידיו של פיתגורס היחס  תואר בספרו של אוקלידס "יסודות", לפני כ-2,300 שנים. פתרון המשוואה .  יתן לך את  יחס הזהב.

המבקר יוצא עם צידה לדרך הקשורה לתורה, הפילוסופיה, היסטוריה ואמנות, במיני מוזיאון תקבלו ארבעה כלים בהבנת האסטטיקה א. למה צבע שחור זה היסוד? מה זה שביל הזהב ג. למה הכוונה מלבן זהב ד. איך משתמשים בנקודת המגוז ליצירת פרספקטיבה.

למי שרוצה לקבל תקווה און ליין מוזמן לבקר באתר האינטרנט של עפר, ולשוחח עמו בצ'אט שקיים באתר על איך מעוררים תקווה בעולמנו האפל...

כמו כן ניתן לבקר באתר המיני-מוזיאון בכתובת, https://www.code2hope.net/ ולקבל פרטים לדרכי הגהה ושעות פתיחה.

להנצחת במוזיאון של קרובים שניספו בשואה, ולתרומות ניתן לכתוב למייל code2hope@gmail.com