חברות הביג טק שולטת בזרימת המידע באמריקה והשפעה על נרטיבים בתרבות היום יום שלנו: האם יעבור החוק שישנה זאת
סעיף 230 מגן על חברות ביג טק מפני תביעות משפטיות. אבל זה מעולם לא היה אמור לתת להם כל כך הרבה כוח לשנות אירועים ולהשפיע על קו חשיבת המונים והשפעה חברתית ותרבותית. הטענה כי מדובר רק בחברות פרטיות המממשות את זכויות התיקון הראשון לחוקה היא פשטנית מידי מכדי להסתפק רק בה
12.14.2020 04:21
גלעד צור
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
למרות האיום של הנשיא דונלד טראמפ להטיל וטו על חוק אישור ההגנה הלאומית, הסנאט הצביע ביום שישי ברוב מוגן וטו כדי להעביר את חוק ההגנה הגורף. איום הווטו של טראמפ מכיל כמה סוגיות שהנשיא רוצה לראות, אבל ביניהן ביטול סעיף 230 לחוק הגינות התקשורת - מתן חוק המשמש כמגן אחריות לחברות הטכנולוגיה הגדולות במדינה.
סעיף 230 מופיע בדיון על חוק ההגנה של האומה מדבר על תשומת הלב המוגדלת שהוראה קטנה זו של החוק קיבלה בשנים האחרונות.
סעיף 230, שעבר ב-1996,מגן על חברות הביג-טק מפני תביעה על התוכן שמשתמשים מפרסמים באתרים שלהם. החוק גם יוצר מגן אחריות עבור הפלטפורמות " להגביל את הגישה או זמינות של חומר אשר הספק או המשתמש מחשיב להיות מעורר התנגדות, בין אם חומר כזה מוגן מבחינה חוקתית ובין אם לאו".
למרות שסעיף 230 מגן יותר מאשר רק על גוגל, פייסבוק וטוויטר, פלטפורמות הטכנולוגיה הענקיות נהנו באופן משמעותי מהזכות - עד כדי כך שסעיף 230 יכול להיות מאופיין בסובסידיה ממשלתית ענקית לחברות הגדולות בעולם.
בתמונה מעל: מנכל טוויטר- ג'ק דורסיי, מנכל גוגל- סונדר פינצ'אי, מנכל פייסבוק- מארק צוקרברג
כשהאינטרנט היה צעיר
זה לא תמיד היה נראה ככה. החוק נחקק לפני כמעט 25 שנה כמשהו שכמעט דמה לחילופי דברים שלא הקדישו להם יותר מידי מחשבה אפילו: פלטפורמות אינטרנט יקבלו מגן אחריות כדי שיוכלו לסנן מרצונן תכנים מזיקים הנגישים לילדים, ובתמורה הם יספקו פורום ל"גיוון אמיתי של השיח הפוליטי" ו"דרכים רבות לפעילות אינטלקטואלית".
אבל מה שבמקור הובן כזכות שהוענקה למתינות תוכן סבירה הפך לעיוות משפטי, נמתח לחסינות חסינת כדורים שמגנה על חברות אלה מכל מיני מעשים לא חוקיים.
באופן ביקורתי, בהגנה על חברות אלה מפני נזקים יקרים בתביעות, סעיף 230 גם תדלק את הצמיחה של פלטפורמות הביג-טק העוסקות כיום באפליה נקודתית בקנה מידה ובהיקף חסרי תקדים; חברות ענק בינלאומיות הקובעות אילו חדשות, מידע ונקודות מבט מותר לאמריקאים לקרוא, לשמוע ולגשת אליהן.
קומץ חברות ביג-טק שולטות כיום בזרימת רוב המידע בחברה חופשית, והן עושות זאת בסיוע למדיניות הממשלה. העובדה שאותם חברות פרטיות מממשות את זכויותיהן בתיקון הראשון לחוקה היא מסגור רדוקטיבי שמתעלם מכך שהן עושות זאת באופן המיוחס להן - הן חסינות להתחייבויות ששחקנים אחרים כמו עיתונים ואתרי חדשות כפופים להן - וגם שהחלטות מתינות תוכן אלה מתרחשות בקנה מידה יוצא דופן שאין שני לו.
הכוח חסר התקדים של ביג טק
כאשר גוגל מחליטה לדכא או להגביר תוכן, היא עושה זאת עבור 90% מהשוק העולמי. הבחירות של טוויטר לנתק את ההפצה של תכנים מסוימים, כפי שעשתה כשאסרו על הפצת סיפור ביקורתי על משפחת ביידן, חודש לפני הבחירות בנובמבר, מעצבות מאוד את הנרטיב של החדשות הלאומיות. לפייסבוק, על פי הודאתה שלה - יש את הכוח להניע בחירות — וזה מטריד, מכיוון שחלק מ "בודקי העובדות" של הפלטפורמה" ממומן חלקית על ידי חברה סינית.
ההשפעה במהלך הזמן שיש לחברות אלה על עיצוב מחשבה עצמאית, גישה לשוק, התנהגות צרכנים, תקינות בחירות ודיבור הם בלתי ניתנים להכחשה. באופן מאוד אמיתי, פלטפורמות אלה משנים את האופי של מה זה אומר להיות "חופשי" בחברה חופשית.
העובדה שלקובעי המדיניות יש תפקיד כאן זה הרי ברור. בעוד שלחברות פרטיות יש את הזכות לקבוע את הכללים עבור הפלטפורמות והקהילות המקוונות שלהן, אין להן זכות לעשות זאת עם הזכות להגנה על סעיף 230. ועסקו יותר בחברות הללו בהתנהגות שנוהגת הרחק מהמטרה המקורית להבטיח "גיוון אמיתי של שיח פוליטי" ולעבר שמירה על מחשבה עצמאית באמריקה, כך הן מוכיחות את עצמן כבלתי ראויות לטיפול ממשלתי מיוחד.
זהו עיקר החשש שהביע טראמפ ומספר הולך וגדל של רפובליקנים בקונגרס. מבקרים שכותבים את התנגדותו של טראמפ לחוק כתגובה ריאקציונית לפלטפורמות אלה הנותנות את עמדותיו - ואלה של ראשי הסוכנות ואנשי הצוות שלו - ל"בדיקות עובדות" וצנזורה מפספסות את נקודת המפתח.
טראמפ, כמו חברי הקונגרס הרבים שפרסמו הצעות רפורמה לסעיף 230, מכיר בכך שהכוח חסר התקדים שנצבר על ידי תאגידים אלה מהווה איום על עקרונות הממשל העצמי הדמוקרטי שלנו. מאמציו לקחת על עצמו את הסובסידיה של ביג טק בהצעת חוק ההגנה של הקונגרס משקפים את הדחיפות שאמריקאים רבים חשים לגבי הכוח שיש למגה-תאגידים אלה להגדיר דיבור, מחשבה והתנהגות מקובלים.
השאלה בהישג יד מסתכמת לכך: האם עלינו לאפשר לאדוני עמק הסיליקון לקבוע את תנאי חופש הביטוי, המחשבה החופשית וההתנהגות החופשית באמריקה? או שהעם, ידבר דרך הממשלה העצמית המייצגת כדי להפשיט מהם את זכות הקונגרס שהם כבר לא ראויים לה? טראמפ פתח את הדלת. זה תלוי בקונגרס להעביר את זה
