דעה: תומר פרסיקו, חסוך את אמונותיך התפלות מגדי טאוב ומיתר הציבור המשכיל בישראל - בברכה, ראש המכון למדיטציה יהודית בכפר סבא

"הדבר המועיל ביותר בחיים הוא מעל לכל לשכלל את השכל או התבונה ככל שיש ביכולתנו. בדבר האחד הזה מונחים אושרו או ברכת האושר של האדם. שכן ברכת האושר אינה אלא שביעות הרצון [העצמית] של הנפש, הנולדת מידיעת אלוהים שבהסתכלות" (ברוך שפינוזה, אתיקה, נספח לחלק ד', עמ' 353).

אבקש מקוראיי לזכור שבישראל ישנם אנשים לא חכמים.

סימני ההיכר שלהם נעים בין היעדר היכולת להניע את תאוצת הידע האנושי; היעדר למדנות וסקרנות; ומבין האקדמאיים הרבים הנופלים בקטגוריה ניתן גם לכלול את היותם א. בעלי אמונות-תפלות ב. בעלי חשיבות-עצמית הגדולה מתרומתם לידע האנושי ולא אחת גם ג. היעדר אהבת אדם וחדווה.

אך מאמר זה לא נועד להסביר את ההבדל בין כסיל וחכם, אלא בעיקר לשעשע ולבדר את עצמי תוך כדי תהייה כללית - האם זה הכי טוב שיש לתיבת-התהודה בישראל להציע כנגד ד"ר טאוב?.

הפעם עסקינן במאמר של תומר פרסיקו שהצליח לדחוס את כל הכשלים הלוגיים הנובעים מהנחת-המבוקש של הקתדרלה (ראה בלינק זה את הגדרת קרטיס יארווין למונח בעמ' 3) האקדמית-עיתונאית הסוחבת אותנו אל עומק הפיאודליזם הטכני.

והאמת, הסיפוק והשעשוע בעודי משחזר את מה שקראתי עכשיו בחדר העבודה שלי שבכפר סבא, מוביל אותי לצחוק פרוע ומתגלגל הפורץ מראשי הגדול, למרות שעמוק בליבי אני בוכה שזה מצב 'אינטלקטואל' ציבורי בישראל.

פרסיקו הוא פרודוקט של קתדרלה שמתקפתה על האמפריציזם והלוגיקה העזים של טאוב (שאיני מסכים עם חלק מעמדותיו בנושאי מדינה וחברה) רק מספקים לי עוד ועוד שעשועים ותענוגות - למעשה ככל שתענוהו כן אוכל ללעוג ולצחוק עליכם.

שכן לאחר שביתרנו לחתיכות את מי שטענו כי מעללי האנטר הם קונספירציה, לאחר שאדם בשם ד"ר צימרינג התחמק מעימות עם טאוב בנושא הקנוניה כנגד טראמפ, ולאחר שיפתח דיין הסביר למרצה הירושלמי שהגנרל פלין אשם בחוק לוגן כי שיקר ל-FBI וכי הוא סוכן זר, מגיע עוד אובייקט קומי לזירת הקרקס, והפעם עם מאמר ליצני מהרגיל. 

וראשית כל גילוי נאות:

לאחר שראיינתי אותו במשך שעה ורבע באולפן החללית ז"ל, הבנתי שתומר פרסיקו הוא הרבה רעש, משקפיים עגולים, קסקט ושטאנץ שיווקי. 

בעיניו הפשוטות של בחור מהר-הצופים שביקש להבין על מה המהומה, 'מחשבתית' הוא הצטייר כפסיכולוגיסט-סיבתי (ברוך הבא למאה ה-10), 'לשונית' הוא הצטייר כסופיסטקן פוליטיקלי-קורקט, 'דתית' לא ראיתי שום רמז לברק תלמודי או קבלי (למדתי בישיבה), ופוליטית ראיתי פקיד של רחביה, לכן בפועל התאכזבתי מהמפגש עימו וראיתי בעיני בעיקר פונקציונר עם תדמית אינטלקטואלית וספר אחד על 'מדיטציה יהודית'.

אז אם הבנתי כבר ב-2017 שהוא אינו איש רוח, אזי מאמרו האחרון נגד טאוב הבהיר שמדובר ברוח רעה.

עד עתה התעלמתי מהפסיכולוגיזם והסגנון הבומבסטי והמוזר של 'הקסקט של השמאל' עד שמאמרו מלא ההשמצות, השקרים, ולשון-הרע "מגיא בכור עד גדי טאוב: סוחרי הבדותות" התפרסם.

מדובר במאמר שגדי טאוב, שעל פי כל מדד הינו אינטלקטואל בעל פרסומים, והשכלה משמעותיים פי כמה מפרסיקו עצמו (ע"ע ויקיפדיה/ או ארכיון הספרייה הלאומית) הגדיר כ''בדיחה'' - והוא אכן מצחיק עד כאבי בטן.

פרסיקו מתחיל בשקר אחד ומשם שוקע במחוזות הטראנס ההזייתי כמותו רק דוקטור המתמחה במדיטציה יהודית מסוגל לייצר.

אבקש לטעון ולהוכיח להלן כי לאחר ניתוח טקסטואלי שלושת אפיוני המאמר הקצר (א. השמצות אישיות, ב. טענה, ג. ניתוח/תיאורטי פסיכו-סוציולוגי, אם מצאתם עוד כתבו ל- Yairkleinbaum@gmail.com) נטולים כל קשר הגיוני או נסיבתי.

בעצם הארץ פרסמו מאמר של תומר פרסיקו שפשוט קילל בני אדם בלי להוכיח כלום ושסבל מהיעדר קשר בין א. הטענות ב. ומסקנות הניתוח הפסיכו-סוציולוגי, המעידים על ערוותו השכלית של פרסיקו ועל רמת הכותבים הנמוכה בהארץ.

התחלה

הכל התחיל במזרחן ד"ר גיא בכור שלפי פרסיקו ''בנה מציאות מקבילה'' עבור קוראיו כשדיווח על סוגיית מעטפות האלקטורים הכפולות (מתאריך ה-14 בדצמבר).

ובכן זו הייתה הטענה העניינית הראשונה, האחרונה, והיחידה במאמר כולו. שגם היא שגויה ומעוותת.

אני קראתי את מאמרו של בכור, שאין ספק שרוח האופטימיזם בה נכתב עשויה לעודד תקוות-שווא לתקדים כמותו לא ראתה ארה"ב כ-142 שנים, אך שאינה בשום פנים ואופן נופלת בקטגוריית "בניית מציאות מקבילה" ברמה החוקתית - ולכן גם טענה זו היא השמצה.

ד"ר בכור דייק בעובדות כמו גרמני טוב. פרשנותו האופטימית? ובכן, זו הסיבה למה את בכור מכירים ואת פרסיקו פחות.

אך כאן הסתיים כל ניסיון לטעון משהו נקודתי שכן לאחר שורת השמצות נגד גדי טאוב ועירית לינור ומספר אנשי תקשורת אחרים, הגענו לשלב בו בפסקה השלישית ניתן לחלץ את הטיעון המרכזי במאמרו של פרסיקו.

וזה הטיעון: המטיל דופי בעבודת הפרקליטות והמשטרה הישראלית בחקירות נתניהו, או המטיל ספק ביושר ההתנהלות של ה-DOJ בארה"ב הוא 'סוחר בדיות' וקונספירטור, העומד כנגד המציאות, המדע, וקהילת המומחים האקדמית.

אלוהים ישמור, אני, יאיר קליינבאום, לא צוחק איתכם.

עברתי על המאמר כמה וכמה פעמים, זו הטענה העיקרית של המאמר עליה מתבססים כל יתר הניתוחים הסוציו-פסיכולוגים "הנובעים" ממנה שהינם חסרי כל קשר לטיעון המרכזי של הטקסט שאינו חורג מכך ש"מומחים ואנשי אקדמיה" סוברים כפרסיקו המרשה לעצמו לבנות תיאוריה על הסיבות שבגללם אנשים מקשיבים לבדיות לכאורה של טאוב.

על פניו נראה כי מדובר בטיעון קצת מעגלי וחלש, ולא נורא. אך מיד תבינו כמה מדובר בפורטרט נטול מודעות עצמית להתדרדרות האקדמיה הישראלית.

היכולת להצביע על קשר בין הטענה המרכזית במאמר (שהיא עצמה הרי מניחה את עצם קביעת האמת בידי הקונצנזוס המוסדי המקובל מראש) ולקשרה כהצדקה ליתר ההשמצות הרבות, או כבסיס לניתוח הסוציו-פסיכולוגי המאוחר מסתכמים בצורך של הקורא פשוט להאמין לתומר פרסיקו - שמכיוון שאני תומר פרסיקו כיניתי בשם X (המציאות) את Y (האמת), אזי מי שלא ממקם את X (המציאות) לפי Y (האמת), נטול Y (אמת) וראוי לכינוי שם Z (אנטי-אינטלקוטאל לפי פרסיקו).

אני נשבע לכם שזה כל מה שיש לו בקנה.

'אבא שלך ערומקו' גרסת הקסקט.

טאוב צדק - המאמר הוא בדיחה שכן כל יתר הניתוחים מבוססים על ההנחה הראשונית שיש קבוצות אמת וקבוצות שקר המסוגלות לקבוע טוב מאחרות מבלי היכולת או הצורך של הטוען טענה זו לאפיין ולזהות את המשתנים שלהן.

גם אם זה אכן היה המצב (וזה לא המצב) מדובר בטיעון המיוסד על עבודתיהם של לאטור, פוקו, וליוטאר - סופיסטים פוסט-סטרוקטורליסטים צרפתים חסרי הבנה מדעית כלשהי.

עכשיו לטאוב יש דוקטורט בפילוסופיה-אנליטית - אני סבור שבשלב זה פרסיקו יכול לחסוך את התיאולוגיה הצרפתית החצי-אפויה שלו ממנו ומאיתנו.

לטעון כי נפלו פגמים בהתנהלות הפרקליטות והמשטרה בהליך הגשת ובניית כתבי האישום של בנימין נתניהו, (טענה שגם אני כמתנגד לנתניהו חושב שהיא בעלת סבירות גבוהה), שוות ערך ל"סחר בעובדות אלטרנטיביות", ולמה? כי פרסיקו התעצל ובשם קתדרלת השפה והמשפט החליט על 'תנאי האמת'.

לאחר שלטעון שהפרקליטות והמשטרה הישראליות סימנו את נתניהו בטרם ירו את החץ (טענה סבירה לאור התנהלות הפרקליטות), ולאחר שלטעון שלטראמפ יש יכולת לפי התיקון ה-12 לזכות בבחירות (טענה עובדתית), אנו מגלים כי מה שהופך את מאמיני כנסיית פרסיקו לברי-סמכא יותר מכנסיית ד"ר טאוב וד"ר בכור, היא העובדה שהם מאמיני כנסיית פרסיקו ולא כנסיית טאוב ובכור - אוקיי.

"בשתי המדינות [ארה"ב וישראל]... התופעה דומה למדי: את העובדות האלטרנטיביות מקדמים סוכני בורות במשרה מלאה. וכדי לבסס את הטענות אין צורך בראיות, אלא רק בהכפשת הצד השני. מבחינתם, התקשורת, האקדמיה, אנשי המקצוע, המדענים והמומחים למיניהם אינם מקצוענים שעושים את עבודתם, אלא חוג מלוכד של חורשי מזימות אשר ממניעים שאינם כשרים מבקש להטעות את הציבור".

לאחר פסקה אני יכול לקבוע באופן מתמטי כי תומר פרסיקו אינו בעל עומק שכלי.

איך אני קובע את זה?

כי מלבד זה שהוא סותר עצמו בהגחכת תמונת עולם גנסוטית המתארת "טובים מול רעים" בעולם המחשבה כאילו טאוב אוחז בה כביכול (כשברור לנו שכל גוף הטענה של פרסיקו עובד על כך שהעולם מתחלק בין מומחים ולא מומחים), הרי שמלבד היעדר מודעות עצמית מחריד ושכל דק, הוא גם נופל בכשל חמור פי כמה כשהוא הופך נראטיב לשוני/פוליטי לבסיס עבור אישוש האמת. בכך הוא בעצם מראה לנו כי לדעתו האמת נקבעת רק לפי נסיבות השפה (הלשון) והכוח (הפוליטי) המפרידים בין אמת ושקר.

בעצם לדעת פרסיקו כוח ושפה בעלי בכורה באשרור מעמד של 'אמת', אף יותר מחקירה מושגית/אמפירית - לכן מאמרו נטול כל טיעונים דדוקטיבים אלא אם כן הוא מניח שרק "המומחים" (מונח שהוא חוזר עליו לעייפה) הם בעלי קושאן על החקירה האמפירית, וכי יש להם ידע מיוחד משלהם - מה שעלול לומר כי הוא מיסטקאי בעל אמונות על ידע סודי המתממש דרך מוסדות מסוימים או שהוא פשוט מניח שמוסדות אלה דוברי אמת, במקרה זה לומר כי יש הטוענים שהם אינם דוברי אמת הם שקרנים - בטח לאור הראיות שטאוב ואנוכי מצטט, זה פשוט שקר בוטה.

המציאות היא X, ולטעון אחרת זה לשקר - זו לוגיקה של שאמאן אפריקני או של סופיסט-ניהליסט רק בלא האלגנטיות והמוסר הסוקרטי.

זו חולשה מחשבתית המאפיינת מחשבה סגורה, תפלה, היררכית - של אדם הנתון בכלא 'חברת המומחים' כדברי ליוטאר, (שתבינו כמה המצב חמור אם אני צריך להזכיר כאן פילוסוף צרפתי שלא כלעג) ולא אמיץ הנכון לחקירה חופשית ועצמאית.

אגב נכון לעתה 

1. טענה כי הגשת אלקטורים כפולים מאפשרת ניצחון בבחירות לנשיאות

2. טענה לאי סדרים בהתנהלות המשטרה והפרקליטות בחקירות נתניהו הופכים אדם לאנטי-אינטלקטואל.

במקביל, ביטויים ילדותיים כמו "האמת המדעית", ו"המחקר והמומחיות", לא מותירים מקום לספק כי מדובר בקרדינל הטוען כי בעבר הייתה יציאה כנגד "מקורות סמכות תבוניים" מקרב סוכנים דתיים, ועתה מדובר בסוכנים לא דתיים אשר "מתנגדים לאמת עצמה" - אוקיי רמב"ם.

בינתיים אני חושש שהכותב לא קרא את תומאס קון, קרל פופר או לודוויג פלק.

בשלב זה המשכתי לקרוא את המאמר רק משום שכבר התחלתי אז אגמור.

אני באמת עייף, אבל בשלב הזה גם כועס. 

אני כועס על כך שפרסיקו טען שהקנוניה נגד טראמפ היא תיאוריית קונספירציה, אך יותר כועס שהוא מסביר את הטיעון למדוע מדובר בתיאוריית קונספירציה? כי "אין כלום, כתבי אישום לא מוגשים, בכירים לא עומדים לדין", קרי שוב פעם - תאמינו לנו, שאנו אומרים את האמת והפרקליטות (הפעם האמריקנית) אומרת את האמת, אז זו האמת - ליצנות קתולית לשמה.

בפועל המוח של פרסיקו הוא דתי (ולא במובן היפה של המילה) אדם החושב - אם הכמרים בקתדרלה אומרים X , אז X , ואם לא אז שקר.

במובן הזה הוא מדובב את הבל הפה של ההמון אך מרהיב עוז להמשיך בפסקה הבאה את הציטוט הפסאודו-אינטלקטואלי הבא, מדובר ב"בניית אקוסיסטם אוטונומי, שבו הטובין הם תשומת לב (עוקבים), הערצה (לייקים), ופרנסה (הרצאות, מאמרים, משרות 'פרשנות'). זהו משק אוטרקי שנטוע במצע של בדיון, אבל מזין את עצמו באופן מופלא ובר קיימא" - מה נאמר ממש מקס וובר, בפועל למעלה מ-95% אחוז מהדברים שגדי טאוב אמר על האנטר ביידן וקנוניית טראמפ התבררו לי כבעלי יסוד מוצק - אבל מה הוא יודע, סתם דוקטור להיסטוריה אמריקנית עם דוקטורט בפילוסופיה אמריקנית.

טאוב בוא תעשה איזה פוסט-דוק במדיטציה יהודית ותחזור אלינו? תודה.

לבסוף התיאולוג לעת מצוא, מסביר איך קרה שכל כך הרבה אנשים לא מקשיבים לקתדרלה "עולם המציאות המדומה נותן לנו את אותה ודאות שסיפקו בעבר מסגרות אמונה: את הידיעה שאנחנו באמת טובים, שהם באמת מנוולים, שהצדק לצדנו ושאנחנו מבינים יותר טוב מכולם מה "באמת" קורה" - לא פרסיקו, אתה מדבר כאן על המדינה אולי.

לפסיכולוגיזם הבנאלי הזה בו מסתיים המאמר הפוליטי הזה, אשר תלמיד תיכון שמרחיב היסטוריה יכול לשרבב, ואשר מחליף טיעונים קשים בכינויי גנאי, מצטרף הציטוט המדהים הבא - "העולם המקביל של בכור, טאוב או אלכס ג'ונס מספק לחסידיהם משמעות ונחמה, נותר רק לשאול כמה זמן יוכלו לחיות זה לצד זה בשלום עולם המציאות ועולם הפנטזיה".

תומר פרסיקו, לאחר שישבתי איתך במשך שעה ורבע, וקראתי עוד מאמר טרחני ומלא לעג, אני מגיע למסקנה כי האמת הטרגית היא שאתה מסוגל לכנות אנשים בשמות גנאי תוך שימוש בפסיכולוגיזם בוטה וחסר ג'נטלמניות המבוסס על תפיסה גנוסטית/היררכית הזולגת בצורה בלתי אחראית גם לגוף טיעונייך - ולדעתי לחשוב בצורה פילוסופית או עובדתית על המציאות הפוליטית אין אתה מסוגל כלל!

וזו מסקנת וועדת הפרופסורים למדיטציה יהודית בכפר סבא.

עכשיו תזכיר לי מה אמרת על אנטי-אינטלקטואליזם?