דעה: כתבתי על האנטר ביידן יותר מכל ישראלי אחר, החולקים על ד"ר גדי טאוב בפרשה זו לוקים בפתולוגיה

למחרת הבחירות יצאתי לאכול במסעדה ערבית בוושינגטון יחד עם סורי-אמריקני שעבד 11 שנים במחלקת המדינה האמריקנית באגף לתכנון מדיניות ואסטרטגיה מזרח-תיכונית.

עימנו ישב ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון שהינו גולה לבנוני - הרמה האינטקלטואלית: בשמיים.

פתאום, בלי קשר לשום דבר אחד מהם מסתכל עליי ואומר, "הכרתי אישית את האנטר ביידן, נפגשנו בכמה אירועים, בחיי לא ראיתי אדם המתייחס בצורה כה דוחה לאשתו", הוא אמר כמעט בלחש. 

האמת, הייתי בהלם, מה פתאום הוא נזכר לפתע בהאנטר ביידן, הרי הפרשה הזו כבר כמה שבועות מאחורינו, חשבתי לעצמי.

אבל ככה זה, את מה שמאחורינו במסעדה בוושינגטון - ברחוב שוקן בתל אביב הבטן עוד לא התחילה לעכל.. 

ותודה לד"ר טאוב שסוף סוף העניק לקוראי הארץ מנה גדושה של מציאות, גם אם היא נעשית באיחור אופנתי (זה בסדר הוא עצמו היה ער לדברים כבר מראשיתם).

עכשיו לגילוי נאות, אני מחבב אישית את ד"ר גדי טאוב.

באוניברסיטה העברית הוא אחד מאחרוני ההיסטוריונים שמבינים את אמריקה.

אך אהיה גלוי, את מאמרו שפתח את תיבת הפנדורה הדנה בהתנהלות התקשורת הישראלית ביחסי מידע/צנזורה, ושהכה במהלך סוף השבוע גלים אינספור ברשת החברתית, לא היה לי חשק לקרוא.

טוב, עברתי עליו, אך לא התעמקתי בו.

הסיבה לכך היא, שלאחר רפרוף קל עד בינוני הבחנתי שהמאמר פשוט לא מחדש הרבה.

וזו הטרגדיה. שישנם אנשים שמאמר כה אלגנטי מדויק ואינפורמטיבי (נו טוב, בסוף כן קראתי את כולו) אשר רק ציין את המובן מאליו והידוע לכל בר-דעת בכלל

א. מעורר בהם סערת רגשות כה עזה

ב. חושף את בורותם המוחלטת של רבים מן 'האליטה' החיים באשליית ידיעה כשבפועל כל שטאוב עשה הוא להוכיח כי חייהם מתנהלים בבורות מביכה

עכשיו לגילוי נאות מספר 2.

בחודשיים האחרונים הקדשתי לפחות 20 מאמרים למעלליו הכלכליים והמיניים של האנטר ביידן.

מפורנוגרפיה וקלטות לוהטות, ועד חשבונות בנק, אימיילים, ועדויות בכתב ובעל פה הקשורים במישרין ובעקיפין לעסקאות בין-יבשתיות עם חברות קש בסין, קזחסטן, ואוקראינה - עסקאות שלרובן המוחלט - אין שום היגיון תקציבי או כלכלי ושנעשו במסגרת חברות שנסגרו לאחר שסחרו בסכומים דמיוניים.

בלפחות 2 מהמדינות עימן ניהל האנטר קשרים אלו החשד למעורבות האב, זועקת השמימה.

לפניכם רשימה חלקית של המאמרים.

1. האקדח המעשן 1 והאי מיילים המפלילים מבריזמה בהם מוכח שג'ו ביידן שיקר על כך שלא היה קשור או יודע על עסקי בנו אשר פוצצו את הפרשה 
2. החומרים הבוטים ב'מחשב מהגיהנום' (ראיתי במו עיני את סרטוני הקראק והמין באתרי חדשות קוריאניים, אחסוך מכם קישור)
3. האקדח המעשן 2 - עסקת הענק בין האנטר, The Big Guy והחברה הסינית
4. התגייסות חלקים מהרשת החברתית לצנזור הסיפור
5. גילוי קשרים והעברות כסף חשודות בין האנטר וקזחסטן
6. דברי ראש המודיעין הלאומי רטקליף על כך שהתכנים במחשב אינם חלק מקונספירציה רוסית/ימנית הזויה
7. חשד לפרונוגרפיית ילדים במחשב וידיעה של ה-FBI על התכנים שבו
8. השותף העסקי שיושב במעצר ועלול לפתוח את הפה
9. המשך הצנזור של ענקי הטק
10. התחזקות החשדות לחומרים פדופילים במחשב כולל תצלומים של בתו של סנאטור ממדינת דלוואר
11. התאמתות החשדות: תקשורת מינית בלתי הולמת בין האנטר ובין אחייניתו בת ה-14
12. הבית הלבן של אובמה מוטרד מעסקי משפחת ביידן
13. וכמובן העובדה שהצנזורה התקשורתית היא הסיפור החם של שנת 2020 - יותר מהקורונה
14. אפילו על מצעד ההתבהמות הפרובנציאלי של התקשורת הישראלית אליה מרמז טאוב כתבתי מאמר 

המחשב של האנטר ביידן גילה שלבנו של סגן הנשיא יש כישרון יוצא מגדר הרגיל לסגור עסקאות בינלאומיות, במיוחד במדינות בהן אביו אחראי על יחסי החוץ מטעם הבית הלבן - סין ואוקראינה.

בשתי המדינות, החשדות לקשרים בין האב - סגן הנשיא לשעבר, והבן - שהפך לפתע לאיש העסקים, למיזמים העסקיים נטולי ההיגיון הכלכלי חרגו מהתחום הנסיבתי.

לכן, בפועל, אין דבר שטאוב כתב שאינו מדויק ומתועד, במיוחד בעבודתיהם המעמיקות של הסופר והעיתונאי פיטר שוויצר ממכון הובר, ושל העיתונאי החוקר והסופר ג'ון סולומון מ-The Hill.

עתה לאחר שזעקות "תיאוריית הקונספירציה" נחלשו.

יש לגשת לנושא לא פחות חשוב שחשפה פרשת טאוב-ביידן - מדובר כמובן בעובדה שאנשי התקשורת שלנו אשר רבים מהבכירים שבהם נדבקו בנגיף הצנזורה או בדלקת הפוגעת בתפקוד הקוגנטיבי ובמצפון האתי (במקביל) מתקיימים במציאות חלופית.

אכתוב עתה את עמדתי האישית ואני כמובן אחראי על הדברים במלואם.

כאזרח אמריקני ואיש תקשורת ישראלי

אני סבור שנדב איל, יונה לייבזון, ציפי שמילוביץ', מואב ורדי, ערד ניר, אריאלה אזולאי אשר חיפו וכיסו על פרשה זו הם לא יותר מחובבנים שאינם יודעים לספק סחורה איכותית.

הם היו חובבנים גם לפני הפרשה הזו, אך איך נאמר, מדובר בתופעה שרק הדגישה עוד יותר את חוסר המקצועיות שלהם.

אני סבור שהאינטלקט שלהם הוא דימוי, שיכולתם לזהות תהליכים פוליטיים או כלכליים אינה קיימת, ושכישרונם לספר סיפור משכנע ואמין בלי אולפן נוצץ או טיימס סקוור מאחוריהם אינו קיים.

במידה מסוימת הם מראה לאיכותו של הפוליטיקאי הממוצע בישראל.

לפני חודשים פרסמתי מאמר על כתבי החוץ הישראלים, אני מתכוון לצטט עתה ממנו בהרחבה, ולאחר שאצטט ממנו להעניק סיכום לפרשת טאוב-ביידן-הארץ.

במאמר שהקדשתי לכתבי החוץ הישראליים - כתבתי כך;

"הפרשנים הישראלים כהרגלם מפספסים את התמונה המלאה ועיוורים למתרחש באמריקה.

קשה להאשימם: דמיינו אמריקני ממוצע פלוס מינוס, המוזמן לאולפן NBC בכדי לנתח ולפרשן את הבחירות בישראל.

היש לו מושג על הפוליטיקה במסדרונות ש"ס ועל הדילים בכחול-לבן? זו בדיוק רמת ההבנה של הנדב-אילים המחייבים אותנו לבהות בפרצופיהם הממושקפים בכל מערכת בחירות...

אני לא מאשים את הערד-נירים על העיוורון. לא רק עבורם 'אמריקה' היא חידה, באופן כללי קשה לשים את האצבע על איזשהו כתב ישראלי שהצליח לפצח את ארה"ב.

אלכסיס דה-טוקוויל בספרו 'הדמוקרטיה באמריקה' אפיין את ארה"ב כאומה של "סוחרים ופיוריטנים", במילים אחרות - אומה של סחר חופשי, ושל נאמנות דתית.

יושבי האולפנים בישראל, שב.ד.נ.א שלהם יש יותר סוציאליזם או בירוקרטיה מסחר חופשי, ושהם יותר חילוניים-אתאיסטים מאנשי אמונה - איך לעזאזל הם יבינו מה יקרה ב-3 בנובמבר אם אינם יכולים להבין מבפנים מה מתרחש במיינד האמריקני ביתר ימות השנה?

אפשר להבין מדוע ממושקפינו העבריים כה חירשים, עיוורים וחסרי יכולת לנהל דיון רציני על אמריקה מעבר ל'דפי המסרים' שמעביר להם כל ערב מצביע מרצ המארגן את האייטם בדסק העורכים.

מי שהקשר שלו לאמריקה מסתכם בטיול בגיל 24, כמה חברים ליברלים בבוסטון, ואיזה ספר של המינגווי, כיצד לא יחמיץ כל פעם מחדש את המציאות דוברת האנגלית?.

בינתיים, כל בר-דעת רואה שהיומרה המזוהמת לדווח על משהו מהפוזיציה הגמדית הזו מובילה כל שנה מחדש לאותן תחזיות שבלוניות ומטומטמות שהועתקו מ-CNN כמו "נשים לבנות משכילות בפרברים", ו"בני מיעוטיים באיזורים עירוניים", תחזיות מיושנות שמתורגמות לעברית בכל קמפיין.

כל פעם אותה פרובנציאליות מתרפסת, כל פעם אותן תחזיות מאוסות המפלחות בגסות מטופשת את הדברים, כל פעם אותו מלל צפוי שמעיד כמה הדובר קלולס וחסר השכלה.

אכן, לאמריקה הם קשורים כמו עבדכם הנאמן בחפלת אירוסין בג'אסר א-זרקא. חסרי מושג, ו"את החדשות האחרונות" במבזקי החוץ תקבלו תמיד באיחור אופנתי של 24 שעות (במקרה הטוב...).

מרבית הפרשנים הישראליים המצטיירים כ''גדולים עלינו'' מגיעים לאמריקה ומתגלה גודלם האמיתי. ראו למשל את הטורים המחרידים והעלובים של אורלי אזולאי ב-YNET. לא עדיף והייתה שבה לסיקור עולם הפשע של נתניה בסוף שנות השבעים שם החלה את הקריירה?

קשה להאשים את מי שגדל בקייטנה ישראלית מוקף בצפונבונים מנוזלים, שהוא לא נשם, חי, חלם או דימם משהו אמריקני, ושאת הקשר היחיד שיכל להיות לו כבן העם היהודי לעם האמריקני, גם אותו הוא מפספס, כי הוא ממילא מתנגד לקפיטליזם, אלוהים, ולחירות...

ההתלהבות של יונית לוי סקול-גיירל מהאתלט של השכבה בראיון עם אובמה היא רק שקופית קטנה ומאלפת המייצגת את העובדה שאת המידע האמיתי לעולם לא תקבלו עד הרגע האחרון מחבורת החובבנים חסרת המקצועיות והידע...

ד"ר גדי טאוב לעניות דעתי הינו כרגע היחיד שמבין שמשהו חדש הולך לקרות כאן. 

לכן השאלה מי ינצח ב-2020 וכל הבילד-אפ מיותרים.

שאלת מי ינצח היא שאלה שקרית, היא הונאה, היא דיסאינפורמציה שכבר לא קשורה יותר למציאות של שנת 2020.

זוהי שאלה שלא רלוונטית מהיום בו הילארי תדרכה את מחנה ביידן שלא להודות בהפסד, מההתנהלות הדמוקרטית בארבע השנים האחרונות שהובילו ליום הבחירות, מההתנהלות עם הקולות שנשלחו בדואר, ומהיחס של ארגוני השמאל הרדיקלי שהשתלטו על מרכזי הערים הגדולות בארה"ב למוסדות פדרליים, וזה גם יילך ויתברר עוד יותר ביום הבחירות לאחר פארסת קולות הדואר שבמסגרתה המפלגה הדמוקרטית שלחה כ-80 מיליון הודעות לבוחר שאין דרך בכלל לאמת אם הם עודם בין החיים, או אי פעם היו אזרחים אמריקנים, כל שכן לאמת אם אדם לא הצביע פעמיים, או יותר.

בפועל מלחמת האזרחים השקטה הזו התחילה בשנת 2014, עכשיו רק מגיעה לשיא, לכן השאלה מי ינצח היא מיותרת.

ביום הבחירות טראמפ ינגב את הרצפה עם ביידן, אחר כך, אמריקה כבר תעמוד על סף מלחמת האזרחים.

ואת זה לא תשמעו מהפרשנים הדמוקרטים והעילגים בתקשורת הישראלית".

ביום הבחירות אכן טראמפ ניגב את הרצפה עם ביידן, מספר ימים אחר כך כפי שחזיתי במדויק לפני מכונת גניבת הבחירות באמצעות קולות הדואר הדמוקרטית החלה לפעול.

מי מהפרשנים האלה סיפר לכם מראש על פארסת קולות הדואר? בדיוק מי מאותם פרשנים שסיפר לכם על האנטר ביידן. למיטב ידיעתי מלבד גדי טאוב, אלדד בק, ואנוכי - איני זוכר עוד עיתונאי או סופר שמראש חשב או התריע על סוגיית האנטר ביידן וקולות הדואר.

לסיכום, אם לא היה גדי טאוב בישראל היו חייבים להמציא אותו בשביל חבורת החובבנים שקפצה לטוויטר לשפוך דמו.

ואם אני כאזרח אמריקני הייתי יכול לדאוג לכך, טינופת הפרובינציה שקמה עליו לא הייתה דורכת על אדמת ארה"ב - פשוט כי מדובר באוכלוסייה שתחליש את האון והשכל האמריקנים.

איתי ורד, אטילה שומפולוי, יוסי אוזרד, תומר פרסיקו, שהרהיבו עוז לצאת נגד ההיסטוריון צריכים לבקש סליחה - או להתחיל לקרוא את רשימת המאמרים שצירפתי לעיל.