כתבתי לחברי הטוב יאיר קליינבאום בתגובה למאמרו הראשי אודות הקיפאון שלטוני, מוסרי וביצועי השורר במדינתו היפה והמתוסבכת והמקשה על צה"ל להגיע לתמונת ניצחון בעזה.
"אולי תכתוב מאמר תגובה?". הציע, והעניק לי יד חופשית תוך בקשה כי אתמקד בענייני הארץ.
אז את החלק הראשון אקדיש לפוליטיקה ולאחר מכן אסיים בפתרון שלי לבעיית חמאס.
חיינו בידי הפוליטיקאים.
קשה בעולם בו כדי לקבל מקום לביטוי צריך להתלהם.
בעולם בו כל הופעה טלוויזיונית של כל פוליטיקאי, בכל חבל ארץ, היא הצגת תיאטרון מניפולטיבית, המרתיחה את הדם אין הדברים קלים.
הסיבה היא שהממזרים במקצוע הנאלח הזה (פוליטיקה) "נאלצים" ללכלך ידיהם במשחקים לא מוסריים על מנת להבטיח את טובת המעסיקים שלהם (העם) - וגם זה לא תמיד קורה.
הלוואי ולא היה מדובר בחבורת אינטרסנטים הדואגים לענייניהם במחיר של פגיעה מכוונת, ידועה מראש, וקרה באיכות חייהם של מעסיקיהם (העם, אנחנו).
בעולם בו פוליטיקאי לא קרא את מקיאוולי (שתורתו אומרת שעל המנהיג להתעלם מצווים מוסריים ודתיים על מנת לנצח), אין לו זכות קיום בכל זירה פוליטית - אז מה זה אומר עלינו?.
אז אני מאשים את המדינאים שלנו לגבי המקום בו אנו נמצאים אבל לא שוכח שהם הפרצוף שלנו - הם המוצר שהוצאנו מתוכנו ולכן ישנה אשמה ענקית גם עלינו.
אנחנו והערבים
המצב הקשה בו אנו נתונים כבר למעלה מ-100 שנים מייצר עצב עמוק. איך אפשר להמשיך כך? איך פותרים פלונטר של 140 שנה!
ראש הממשלה נתניהו לא רוצה למוטט את שלטון חמאס, מאילו סיבות אני משער שרק הוא יודע, אני מקווה שעדיין טובת העם תופסת מקום מסוים בתהליך קבלת ההחלטות שלו, וגם על זה איננו סגורים.
מה שאני כן יודע זה שמיטוט שלטון חמאס במבצע רגלי יהיה בעל מחיר כבד, הרבה ילדים לא יחזרו הביתה והרבה אימהות, אבות, אחים, ואחיות יתווספו למשפחת השכול וחברים וחברות הולכים לשאת חור עצום בלבבם עד יום יומם האחרון.
אבל בשביל זה יש צבא ואולי השיקולים צריכים להיות קרים ואולי אנחנו צריכים לאבד מעט מאנושיותנו על מנת למחוץ את האויב.
אבל מה נרוויח מכך?.
נרוויח טפיחה על השכם מעצמנו אלינו, נראה להם!!
נוריד להם את הראש!!
אבל איזה שלטון יעלה אחרי חמאס? מתון יותר? שוחר שלום? הבריטים יבואו וייקחו פיקוד שם? לא!!.
חמאס הוא חולה רעה, אבל חולה רעה שאנחנו מכירים ומסוגלים להכיל (יסלחו לי תושבי הדרום אשר הם אלו שבאמת מכילים את הרעה החולה הזאת וחיים כבשר תותחים התורן של מלחמת מאה השנים בין היהודים לפלסטינים).
אז מה כן עושים? מקיאוולי!! אם מגרש המשחקים הפוליטי הוא שטני, אתה חייב להכיר בזה ולנסות ליצור גן עדן על ידי שיתוף פעולה עם המלאך הסורר.
זה לא יהיה קל, זה לא יהיה זול וזה ידרוש תחכום ותככנות ברמות הגבוהות ביותר ואולי גם מיטוט פיזי של שלטון חמאס.
אבל על ישראל לעשות ככל שהיא יכולה, מאחורי הקלעים ולפניהם על מנת להעלות מנהיג ערבי שוחר שלום.
אני לא יודע איך הוא יתקבל בקרב עמו כי אני לא דר שם ואני לא מכיר את הלך הרוח, אבל אנשיי שלום היו ותמיד יהיו כמו שאנשי מלחמה יהיו ותמיד יהיו.
על ממשלת ישראל החובה המוסרית כלפי אזרחיה היהודים והערבים לחזק בכל האמצעים הנדרשים מנהיגים מתונים בעזה.
ללא מנהיג ערבי עם לגיטימציה לסובלנות, אבדנו.
עברו מספיק שנים מאז שערפאת עשה עלינו את תרגיליו והגיע הזמן לנסות שוב, ללמוד מהטעויות שלנו ולנסות שוב.
אני מתפלל ומקווה שזה לא מאוחר מידי.
מנחם קורזיץ הוא בוגר תואר שני בביולוגיה ימית מאוניברסיטת חיפה (ואופטימיסט חסר תקנה)
