דעה: תמכתי ב'ציונות-הדתית', אך הגיעה העת לתת צ'אנס לממשלה הזו

רה"מ לשעבר בנימין נתניהו העלה את טכניקת גניבת-דעת הבוחר לרמה כה עילאית, שאף חסידיו המבריקים ביותר, טרם השכילו להבחין, קל וחומר שלנתח, את דפוסיה המקיאוולים ואת חוסר-תקדימותה ב-140 שנות הציונות המדינית.

ה'גניבה' לא התבססה על הפרת-מילה בסגנון "ללכת עם או בלי" פרסונלית (הרי הוא ישב כמעט עם כולם), אלא על מה שבעברית פשוטה אנו מכנים - 'הפרת הבטחות שיטתית לבוחר'.

 

נתניהו אימץ מתודה פוליטולוגית שכל ראשי הימין (מלבד שמיר) לפניו נעזרו בה לנווט ולתמרן את קואליציית החץ-המשולש שיצר מנחם בגין ז"ל.

ובכל זאת מעיניי חסידיו האקדמאים נשכחה המציאות ההיסטורית שיצר בגין בסיני, נתניהו בחברון, או שרון בנצרים.

אחד, סוציולוג (ד"ר כהן), סבור שממשלה זו א. "מובילה לסכנה חמורה למדינת ישראל". ב. חוטאת ב"אי-ממלכתיות" ו-ג. היא "ממשלת פוסט-אמת".

בלי משים ש-א. טיעונים מבססים על עובדות ולא הצהרות. ב. מושג הממלכתיות נטול פונקציונליות כלשהי מאז 1982. ג. כל מנהיג ליכוד מאז הבחירות לכנסת התשיעית, הפר הבטחות לבוחריו - ובכך פעל אף הוא בסבך ה'פוסט-אמת'.

אחר, היסטוריון (פרופ' בראלי), כתב בצדק על פירוק "קואליציית בגין", אך התלונן על "היעדר תוכן פוליטי-אידאולוגי" בממשלה החדשה.

כהיסטוריון להיסטוריון, סוקרנתי אודות התוכן הפוליטי-אידאולוגי שליווה את כהונות נתניהו ושחרג מבעד לענן סיסמאותיו הסמיך.

מאידך, בראלי הגדיר את כל ממשלות הימין מאז בגין כ"ניאו-ליברליות", אמירה שאף כלכלן שאינו מרקסיסט קונה, לכן הצלחתי להבין כיצד הרדאר שלו זיהה בנתניהו תוכן "פוליטי-אידאולוגי".

בהזדמנות זו בראלי חזר על אמיתות לעוסות אודות גוש הבוחרים "המזרחים-מסורתיים" - בלא ניתוח השקפתם, כפארסה פוקויאנית או גרמשיאנית המתנקזת לקלישאות כ"מסורת", ו"לאומיות".

לא יודע. אני מסורתי, ולאומי, ואיני תומך נתניהו - היתכן?. אולי זה כי אינני מזרחי וחסר עניין "הייצוג" וכו'.

אם אלו טיעוניי "האינטלקטואלים" תומכי-נתניהו נגד ממשלת בנט-לפיד, אולי בעצם יש לברך על הקמתה.

נאמתי נגד הממשלה, כ'חילוני מחמד' שעלה לבמה לפני סמוטריץ' בעצרת-ההמונים מול ביתה של שקד (לפני שבועיים) אך עלי לתהות. 

אולי שקד תטפל במסתננים טוב מקודמיה?.

אולי הרמטכ"ל לשעבר גנץ יבצע עבודתו נאמנה כשר הביטחון?.

אולי סער הבין שלאחר סאגת משפטי/חקירות נתניהו, הציבור הימני ניעור לצורך הדוחק ברפורמות במערכת-המשפט, וכנגד הסיכויים אף יקנה עולמו בעזרת ניצני שינוי?.

אולי ניצן הורביץ מסוגל להצעיד את מערכת הבריאות קדימה?.

ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר מסוגל לפקד על מלאכת ביטחון-הפנים בכישרון רב מקודמו?.

אין ספק שליברמן באוצר, ולפיד בחוץ עלולים להתגלות כחוליות החלשות.

אך אולי לנתניהו אזלו השפנים וההבטחות השבורות למצביעים ולשותפים, בדיוק כפי שלאקדמאים הביביסטים אזלו הטיעונים והרעיונות.

הגיעה העת להתעסק בחיובי ובפרגמטי ולא בשלילה הפרסונלית או בתיאוריה הניאו-מרקסיסטית המכסה את ערוות היעדר התוכן הלאומי-אידאי.

לתגובות: Yairkleinbaum@gmail.com