עלולות להתגלע מתיחויות שכאלה, אך האימאם נתן פקודה להתפלג גם כדי למנוע חיכוכים פנימיים.

מצנקש מהווה מטרייה גרעינית לפלגים במלחמתם באג'נדת הגלובו-הומו.

הוכרזה פַתְוַא וכל פלג נלחם בדרכו שלו.

ההבדל בין מקדשי החומר וחופשיי הצורה, אלה הנושאים את רוח המקרא, ובין מקדשי הצורה ומאללי החומר הנושאים את רוח הניוון, הינו הבדל בין 2 אופני דיאלוג וזיכרון.

מחד מקדשי הצורה סובלים מהלם-האובייקט, המחייב אותם לאחידות מחשבתית במפגש עם חומר, למולם בעלי הזיכרון היווני/מקראי המסוגל להתקיים מול החומר במערכים המכילים ריבוי מתוך הכרה באחדות.

בעצם אמנות הדיאלוג והאל האחד לעומת מוגבלות לוולגריות מטריאלית של פירוק העולם לאנטרופיות בדידות וקשיחות.

לכן אינטרסקשיונאליות לא עובדת. אין דיאלוג. המיתוס מבוסס על הנגדה ולעומתיות לאל, או אפילו לאלים (היוונים).

כך בהיעדר דיאלוג וזיכרון הם מתדרדרים לסגידה לפולחני 'קורבנות', וקידוש 'סובלים', 'מופלים' במעין פולחן אובייקטיבים בעל דינמיקת אדון-עבד.  משם אולי גם אפשר להבין את מה שכתבה יוליה דאוד על פוסט-מודרניזם ולוציפריאניות.?

ייתכן

כשמדגישים צורה על פני פעולה/תוכן, אז מטריאליזם גלובו-הומי הופך לדת השוללת את העולם על בסיסו הניחה את היעדר האל.  כאן חדרו פוקו ומרקס וסיפקו צידוק לסתירה זו באמצעות 'מעמד, כוח ושפה' המאפשרים פעולה בעולם שפועל "בדרך פלא" על חומר חסר-אל.

האתוס שלהם הוא ניהיליזם חומרי, הנגאל בידי כוח-אנושי, באמצעות מילים שהופכות לצורה.

הם אמרו לנו שהכל חומר כדי להשתחרר מהרוח, ואז כשצורתם סתרה חומר-בסיסי, הסבירו שהכל 'שפה וכוח'. ומול עובדות ביולוגיות וכלכליות - הם מבצעים רגרסיה לסובייקיביות  - ואומרים אני ממגדר 'XYEWND'.

הם החזירו אותנו לסובייקט של דקארט שהחל את המודרנה, אך בלי יכולת לתקפו.

עתה כולנו מועדים להתניה רלטיביסטית-לשונית להסביר אתוס סותר-מציאות - זו דרכם לא?.

הרמב״ם ורש״י כבר הסבירו, הנחש היווה מעבר משפה של אמת ושקר, לשפה אישית, איש הישר בעיניו יראה את הטוב ואת הרע. פוקו לא המציא כלום, הגלגל פשוט בירידה פעם נוספת. מארקס גם הוא בעצת הנחש, ברא עולם בקץ ההיסטוריה שהתנפץ כמו בועת סבון.

השפה הסובייקטיבית הקיצונית מזכירה את מתקפת המלל הגרמנית, מה בעצם מניע את השימוש בסלטי המילים?

עירוניות, נהנתנות, חילוניות, עבודת אלילים וסגידה לעולמות שאנו בוראים במחינו הקודח אשר אינם תואמים את העולם האמיתי, ולכן, ייתכן והם דורשים מאמץ מילולי בלתי נלאה ומיותר כדי לתקף עצמם.

השימוש בשפה לעיצוב הזיכרון ותפיסת הכוח אצל ילדים גובר, למתכנתי החברה ואנשי ה-NWO תכנית די ברורה כנראה ל-12 שנה הקרובות

גם לנו יש תכנית. והילדים יאלצו לבחור.

הקרקס בחוץ זה משהו לא-נורמלי המוגש בצורניות נורמלית באמצעות ערוצי התעמולה הממוסדת.

האם הוא נובע מסתירה פנימית בין התנגדותם לקטגוריות בעולם החומר, לקשיחות גמורה בעולם הצורה?. 

החזון הוא האיתחול הגדול. אנטרופיה (חוסר וודאות מוחלט) בעולם החומר, זה אומר אין גבולות, אין מגדרים, אין רכוש, ונאציזם בעולם הרוח: אין גבולות ואין הבדלים, אבל מי שמעז לחשוב אחרת עולה על המוקד.

עכשיו לכאורה ברמת המושגים הנומינליסטים (שלא מאמינים שמילים יכולות לתאר מציאות) צודקים, הבעיה היא שהעולם הוא לא מושגים. העולם הוא פעולה.

במקביל הבחין האימאם בסכיזופרניה שבין ערכים וכסף. כסף זמין וערכים אינם. היכולת לשלוט בממון, אך לא בכוח הפוליטי יוצרת אסקפיזם לדינמיקות סוטות.

אפילו אצל ליברטריאנים, דיבור על ערכים, זהה לדיבור סוציאליסטי על כסף. לשניהם תכנית מוכנה לשאלות ערך וכסף בלי לראות שבני אדם פועלים על רצונות משתנים וערכים המתפתחים והמשתנים מול המציאות.

חטא הגאווה.

תגובות לכתבה ניתן להעביר ל- [email protected]