״האביר הירוק״ מצליח לשדר אותנטיות מרשימה, וזו אולי נקודת החוזקה העיקרית והחשובה מכל. במילים אחרות, לאורך הצפייה, קל להישאב פנימה, ולהאמין (לפחות לאורך הסרט) כי אכן מדובר על המאה ה-14. בניגוד לסרטים רבים מהז׳אנר, דווקא סרטו החדש של לאורי מצליח לספק עיבוד קולנועי מרענן, אחר, חכם.
האותנטיות באה לידי ביטוי לא רק באמצעות התפאורה המושקעת, התלבושות, התאורה, וכדומה, אלא בעיקר בזכות עבודתו של לאורי, כאשר היא לא ניסה לתווך את העלילה לימנו אנו, אלא להשאיר אותה כפי שהיא, ככל האפשר.
״האביר הירוק״ מבוסס על פואמה שנכתבה אי שם במאה ה-14, והיא מספרת את סיפורו של אחיינו של המלך ארתור, הלוקח על עצמו אתגר על ידי אביר ירוק ומסתורי. העיבוד של לאורי לא פוסח על האירועים המרכזיים של הפואמה המפורסמת, מה שמעניק רובד נוסף לאותנטיות הכה סוחפת של הסרט הזה.
בניגוד לסרטים רבים מהז׳אנר, הגיבור של ״האביר הירוק״ הולך אל מותו באופן מודע לחלוטין. בדרך הוא פוגש לא מעט דמויות מעניינות, ועובר חוויות שונות ומשונות, מה שמעניק לכל הצפייה מין אווירה טריפית ומכושפת, ממש כמו מסע בין עולמות.
אי אפשר שלא להזכיר את הפסקול הנהדר של הסרט, שתורם לכל סצנה ולכל אירוע, והופך את כל התוצר הזה שנקרא ״האביר הירוק״ למהנה וסוחף יותר. מי שאחראי על המוזיקה הוא דניאל הארט, אשר עבד בעבר עם לאורי לא מעט.
לאורי אגב, הפך להיות בשנים האחרונות לאחד היוצרים המבוקשים והמוערכים בתעשייה, והוא מייצג דור חדש של קולנוע. הוא מתאפיין ביצירתיות מפתיעה, והוא לא חושש לנוע בין ז'אנרים בקלילות ובכישרון רב. כך למשל הוא עשה גם סרט דיסני אשר עתיד לצאת בקרוב.
לסיכום, אפשר לומר בביטחון די גמור כי ״האביר הירוק״ הוא סרט חובה, יותר מזה, הוא סרט עם אווירה אחרת, בעלת קצב משל עצמה, שפה, ותחכום אין סופי. בקיצור, רוצו לראות, ויפה שעה אחת קודם.
