הגות ועיון: "כבש בעור של זאב" - על האמת העצובה מאחורי המעצר של 'שושקה' ומצבה העלוב של התרבות הישראלית

והפעם משהו מעט שונה – אומנות או ליתר דיוק משמעותה כמנסרה החושפת את היסודות מהם מורכב השיקוף של החברה בזמן ההווה.

פורסמה באתר העוסק, בתמונות עירום בשם וואלה ראיון עם מר זאב אנגלמאיר, אמן המשחק/חי את הדמות הידועה (בכל חברה מהוגנת) לשמצה בשם 'שושקה'. 

הפרסום המרכזי של הדמות היה בעת המחאה נגד רה"מ נתניהו באזור כיכר פריס.

שושקה (צילום: וואלה! תרבות)

על מנת להבין את שושקה נתארה:

מדובר בגבר ישראלי, יהודי מלידה ותו-לא, מזדקן ומזוקן, העוטה על עצמו סוג של 'חליפת-גוף' מבד המתארת מבנה גוף נשי.

על החליפה תפורים ומובלטים בצורה גרוטסקית איבר המין ואזור החזה.

על ראשו סוג של פאה המדמה שיער בלונדיני.

את פניו מעטרות משקפיים מוגזמות וגדולות.

הדמות הנ"ל מאופיינת בהתנהגות מוגזמת והגעה לאירועים ובכלל זה אירועים עתירי ילדים.

כתבה בערוץ ""החדשות"", וואלה! המתארת את המעצר של אותו זאב אנגלמאיר שושקה, או שושקמאייר, או אנגלשושקה, או זאב בעור של שושקה, במהלך המחאות עוררה הד. 

שם הוא מתאר את מה שעבר בתחנת המשטרה: 

"כל הדבר הזה קרה בשירותים ציבוריים, בקומה השנייה של תחנת המשטרה מוריה בירושלים. זה לא היה בתוך תא אלא ברחבה המרכזית. הפשיטו אותי וכל מי שהיה נכנס לשם היה רואה אותי שם עומד, מפושק רגליים".

אני מבקש להתעלם מהמצב המשפטי (האם זה היה חוקי או לא) ועם כל הכבוד לזכויות אדם או אזרח, אני רוצה להתקדם בהיבט האסתטי ולשאול שאלה פשוטה:
האם לא הייתה פעולת המשטרה למעשה המשך של המיצג?. בפרפראזה למעשה השובבות של מרסל דושאן, אם אומנות לא מוגדרת על ידי המוזיאון, מדוע היא נעצרת בכניסה לתחנת המשטרה? בחדר החקירות? או בחיפוש גופני?. 

ישנן דוגמאות רבות למשל של אומנות מחתרתית שהתבססה על פעולת השוטרים.

למשל שחרור תרנגולי הודו (המסמלים ראוותנות ואקסצנטריות) עם שמה של אשת רודן סרביה, מילוסוביץ' במהלך מחאת 'אוטפור' ועוד. 

אנגלמאיר מתהדר בתואר 'אמן' ומתהדר ב'החייאת המיצג שושקה' ל'תלת ממד' ולמעשה הכנסתו לחיים האמיתיים. 

אולם הנה פגשו 'החיים' את היצירה והאומן מקונן ומבכה על מר גורלו, יותר מכך, הוא עצמו לא ער להביט האסתטי המרתק שנחשף כאן.

או בקיצור: אפשר לחפור לפרטים, אבל אמן כאמן, האסתטיקה של המקרה הזה מחשמלת.

הפעולה המשטרתית כהמשך המיצג של שושהמאייר.

טענתי ברורה, בלא שום אמירה על 'הרצוי' משפטית, פעולת המשטרה, בהינתן ודבריו אמת, כלפי אותו "אמן" היא "אומנות" גם כן.

תמהני, איך הוא פספס את זה?

שושקה היא גרוטסקה, היא הקצנה לא מודעת של יסוד קמאי ובלשון ארכאית מהמאה ה-19 יסוד דיוניסי (משמע יסוד יצרי טהור).

והנה הוצאת העירום למרחב, הנה הפעולה המשמעותית ביותר של שושקמאייר, אלמלא העירום היה מיצג זה נראה כמו מופע 'דראג קווין' או לחילופין תחפושת פורימית כחלק מהקרנבל הניהיליסטי של בלפור - לא חידוש גדול. אלא מאי, לא תחפושת אלא מיצג, ולא 'לבוש' אלא 'עירום' כלבוש. אלו הם הדברים שהפכו את שושקמאייר לאטרקציה, לחלק מהפסטיבל שהיה לפרקים Burning-man ולפרקים Naked-man. הפורקן של האליטה הישראלית המומרת, הפוסט-יהודית לבש צורה של אש (כששרפו על הכביש עצים) וצורה של 'עירום' (בדמות של שושקמאייר ואחרים).

והנה, דווקא הבריון, הדוב המשטרתי המגושם, בלא מחשבה מתוכננת ובלא מושגים מופשטים. בלא שום תכנון הגיע ל'עירום' והפשיט את השושקה. כל שנותר הוא זאב עירום. 

אשר משום מה, בניגוד למיצג של שושקה, חש פגיעה בעירומו... 

המשטרה הצליחה בלא משים לב ובלא מתכוון להפשיט את הגרוטסקה: הזאב החייכני, הטורף נורמות, טורף הטאבו, אדם שיצירתו רוויה איברי מין מוגדלים ובולטים – זאב טורף זה עומד עירום, עם עירום אמיתי ולא 'חליפת עירום' ובעצם חש פגוע, כבש בכסות של זאב.

מה זה אומר על חליפת ה'עירום' שלו? 

עוד אמר שושקה: 

"אני רואה את העירום של שושקה כמשהו הרבה יותר תמים - אני כרגע נאמנה לעצמי, אני חיה את החיים כמו שאני. בקומיקס היא יום אחד התלבשה והחברים שלה לא זיהו אותה. העירום הוא חלק ממנה. אם יש לכם בעיה עם זה - תשאלו את עצמכם למה. כאמן, אלה הדברים שאני רוצה להתעסק איתם. להעלות שאלות"

הפעולה המשטרתית היא בעצם הסרת התמימות מהעירום של שושקה שכן הוא מתגלה אך ורק כדימוי מופשט במוחו של האמן ולא כמציאות או אמירה הנוגעת במציאות.

למעשה, הפעולה המשטרתית חושפת את ריקנות האומנות של האמן ואת דלות הפעולה האומנותית שלו. 

הוא משול לפילוסוף המשתעשע ברעיונות רבים אך בחייו המעשיים הוא חי כאחרון האיכרים ומציית כאחרון הנתינים.

ראשו מתפקע מסתירות ומעשיו כנחל שקט ושלו הזורם לאיטו מלידה למוות. 

טענתי לאור שגגת המיצג המשטרתי היא שהעירום של שושקה איננו עירום אלא מלבוש של האמן המסתיר אותו מפני המציאות.

 ומכאן גם ההיפוך המטופש "אם יש לכם בעיה עם זה - תשאלו את עצמכם למה." - הרי אין כאן שום חידוש או אומץ, כל ספרי הדת וכל חכמי הדת נוגעים בכוח המיני והעירום כ'מסמן' בסיסי שלו.

כל המאה ה-20 מלאה 'אומץ' של 'פריקה' ושל 'שבירה' של נורמות - אין אומץ או אמירה, מסר חדש או מקורי, אין דבר מלבד אמן מוכשר בדו-ממד שכושל בתלת ממד.

במובן מסוים, מבחינה אומנותית, פעולת המשטרה חשפה את השרלטנות במלואה.

"האם הקמאית"

אפילו מההיבט הרפלקטיבי, בו אמן משקף את יצירתו, מעיד שושקמאייר על אי-הבנת מקומו ופעולתו.

המזיגה הנסתרת חזקה בו. 

כך אומר על דמותו

"בנוסף, שושקה לא עונה לסטראוטיפים של המודל הגברי ליופי. היא לא דוגמנית על. היא שמנמנה. יש כאלה שזה מעורר אצלם אי נוחות". 

מבחינה אתנוגרפית, ניתן לראות בנקל שמודל ה'אמא הגדולה' או בלשוני 'האם הקמאית' - האדמה, הים, התהום, התוהו, הלילה(לילית) בד"כ הכיל ביטוי קדם-היסטורי או היסטורי מוקדם של 'אם גדולה' המייצגת פריון, צמיחה, גדילה, מתקיים.

מבחינה תרבותית הדימוי שמציג שושקמאייר על הדמות הנו דימוי ארכיטיפלי ומייצג פריון ולכן הטענה שלו כאיזה שהוא 'אומץ' מול תרבות הרזון' (שמייצג אגב שלב תרבותי אחר במורפולוגיה שלנו) כאילו זה הנושא ולא חשיפת המוצנע בפרהסיה, ה'אישי' כציבורי, כאילו מטרתו המודעת היא לא החזרת התוהו לשם שבירת הסדר - כל סדר, היא שקרית.

כל השלב האלילי הקדם אולימפי כלל 'אימהות גדולות' (המפורסמות שבהן ששרדה את המעבר היא הקטה וגם דימויין של אפרודיטה והרה המוקדמות, דימוין של אלילות מינואיות ועוד) הכל רווי הבלטה של שד וישבן ולרוב גם חמוקיים רחבים.  היסוד של האם הגדולה מקורו 'מזרחי' משמע אזור מסופוטמיה בעיקר אולם יש לו סממנים שונים גם במצרים ובאסיה-הקטנה. 

ועתה מדחיקה שושקמאייר שכוחה לא נמצא בשבירת 'אידיאל יופי' אלא שהיא התפרקות של אידיאל היופי בכללותו. היא פרץ יצר של אמן שמעלה חשד כי אינו מצליח להדחיק כאדם בריא את יצריו אלא לובש אותם. אם את הבגדים הרגילים אשווה לצייד הלובש את עורות ניצודיו, שושקמאייר הנו חית הבר הלובשת את עור האדם שלא הצליח לצודה. הדבר המפחיד הוא דווקא היות הפעולה של שושקמאייר פעולה אותנטית. והצלחתו ופרסומו של הזאב כ'שושקה' אכן מייצגת את השלב המטשטש: הזכר מאבד את האידיאל האסתטי של המשולש השרירי-הרואי (מן הרגליים לכתפיים הרחבות) לטובת מבנה 'מעויין' (רגליים-חמוקיים-כתפיים) והבלטת השדיים – על כך נוסיף את הטשטוש המגדרי (עם הזקן המוקפד של אנגלמאיר) ונקבל תרבות המסמלת חברה שלא מסוגלת לסדר את המציאות אלא תרה באופן אובססיבי אחר חווייתה כ'זרם' או כ'תוהו'.

במובן מסוים, אנגלמאייר משול לאותו כנעני עובד אשתורה או פסל מפסל דמות האם הקמאית מבריכת רם שבגולן.

והוא חוגג, בחינגה עם רטוריקה מופשטת, את היצר הקמאי ביותר עליו האדם צריך להשתלט אם רצונו לחיות בתרבות ולא בפרא.

הנה אמר האנגלשושקה או השושקמאייר "השבוע הנחיתי ארבע תצוגות אופנה".

והטענה הקודמת משתרשת לתרבות החומרית, להיבט האסתטי של האופנה ולמהות העומק שהאופנה מלבישה את האדם.

הרי להביא את שושקמאייר להנחות תצוגת אופנה זוהי סה"כ פרובוקציה, שכן שושקמאייר מנחה והדוגמניות מנוגדות ב-180 למסר.

הרי הוא מפקיר את עצמו לתרבות בה הוא לכאורה מורד.

כפי שאמרתי, כבש בעור של זאב.

אולם את הטוב, את השורה התחתונה, שמרה לנו שושקמאייר "לקינוח":

"מה מברכת שושקה את גולשי וואלה! תרבות בפרוס השנה החדשה?"

"שהשנה תהיה טובה, ורודה כמוני. שניפטר מהקורונה, שהטמפרטורות ירדו כבר, כי כשחם בחוץ, לוהט לשושקה. שנוכל להתמקד בחיים הפרטיים שלנו, לממש את עצמנו, ליצור, להתאהב, שתלתלים יחזרו לאופנה. ושימציאו פטנט שמאפשר לאכול עוגות גבינה כמה שרוצים בלי להשמין!""

וזה בדיוק המרחב התרבותי ששושקהמאייר חיה בו:

אכול ושתה, בתק ובעל, הכל בד' אמות היקום שהוא הקיום שלך, מה אירונית שהמילה קיום והמילה יקום קיימות בסיכול אותיות אולם בעבור בן העידן ובן הא-תרבות הנ"ל היקום הוא הקיום-האישי – זוהי חפיפה, וכל אי-התאמה היא 'טרגדיה'. מה דל קיומו של הישראלי הפוסט יהודי בראשית המאה ה-21. הוא לא קורבן ולא עבד, לא מדוכא ולא גווייה, הוא סטייה בכחנלית המתקראת 'יהודי'. בעולמם של אנגלמאירים אין עמים ואין תרבות-עבר, אין הסטוריה, רק יחיד, יצר ופורקן.