אנדריאה ארנולד נחשבת לאחת הבמאיות העסוקות והחשובות ביותר בתקופה הנוכחית בתעשיית הקולנוע, כאשר כל סרט שלה זוכה לביקורות טובות, ומגיע לכל רחבי העולם. כעת, סרטה החדש, ״פרה״, זוכה לתגובות חלוקות, רובן קיצוניות, כאשר צופים שונים בכו, ואף חוו התקף חרדה.
וחשוב לומר, התגובות קשות, כי באופן הפשוט ביותר, המציאות המתקיימת במקום בו צולם הסרט, קשה. כאמור, העלילה כולה מתרחשת במשק חלב תעשייתי, ועוקבת אחר פרה אחת, מההמלטה הראשונה שלה, ועד חיי השגרה, כאשר החלבנים במקום חולבים ממנה את כל החלב שלה, עד הטיפה האחרונה.
שמה של הפרה הוא לומה, והמצלמה עוקבת אחריה במבט מלא חסד וחמלה, מה שמצליח להדגיש את האנושיות שלה. התוצאה היא חווית צפייה מטלטלת, קשה לעיתים, פיוטית, ובעיקר נוגעת ללב. ארנולד סיפרה בראיון כי לא הייתה לה כוונה לגרום לצופים שלה לעבור לטבעונות, אלא להציג תודעה לא אנושית.
החוויה היא חוויה כמעט רוחנית, הגורם לצופה לראות חיה, ואת הפרה בפרט באור אחר. כמו כן, ב״פרה״ לא תמצאו דיאלוגים, כך שהוא משאיר המון מקום לפרשנות ולהצפה של מגוון רחב של רגשות. מדובר על תוצאה חשובה מאין כמותה, מהסיבה הפשוטה כי חיות המשק לא נגישות עבורנו כמו חתול או כלב, וכך אנו לא נחשפים אליהן ומבינים כי למעשה, אין הבדל בין השניים.
הצילומים ערכו למעלה מארבע שנים, וכמובן כי כמו סרטים רבים, נגיף הקורונה הצליח לעכב את הכל גם כאן. אך בסופו של דבר, הצליחה אנדריאה ארנולד להוציא את ״פרה״ לאוויר העולם, וכאמור, כמו שקורה בכל סרטיה, הוא זכה ללא מעט עניין וסקרנות מצד המבקרים והצופים כאחד.
בין הסרטים הבולטים ביותר בבימויה של ארנולד הם ״אמריקן האני״, ״דרך אדומה״, ״מחוץ למים״, ועוד. כל סרטיה של הבמאית הבריטית מתאפיינם בשפה ייחודית, קולנועית, משל עצמה. בעבודת בימוי עדינה וחכמה, ופסקולים נהדרים.
״פרה״ לא מספק לקהל הצופים סוף שמח, על אף הניסיון לעשות כך. המציאות, בסופו של דבר, חזקה יותר מהכל, והיא די עגומה. אך בכל זאת, מדובר על סרט שהוא בגדר חובת צפייה, לא פחות מכך, ואין זה משנה אם תעברו לאחר הצפייה לטבעונות, או צמחונות, או בכלל לא. חווית הצפייה עצמה היא המהותית כאן. והיא בלתי נשכחת.
