10 הפיצוצים הגרעיניים הגדולים אי פעם

ניסוי 'טריניטי שערכה ארה"ב ב-1945, היה הפיצוץ הגרעיני הראשון אי פעם, אשר שיחרר כ-19 קילוטון של אנרגיה נפיצה.

הפיצוץ האיד מיד את המגדל שעליו עמד והפך את החול שמסביב לזכוכית ירוקה, לפני ששלח גל חום עוצמתי על פני המדבר.

ככל שהמלחמה הקרה הסלימה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ארה"ב וברית המועצות ערכו ניסויים בפצצות בעלות עוצמת נפץ גדולה פי 500 לפחות מטריניטי.

באינפוגרפיקה למטה, מארק בלאן וגובינד בהוטדה מ-Visual Capitalist משווים בין 10 הפיצוצים הגרעיניים הגדולים בהיסטוריה.

 

האנטומיה של פיצוץ גרעיני

לאחר התפוצצות, פצצות גרעיניות יוצרות כדורי אש ענקיים היוצרים הבזק מסנוור וגל חום צורב. כדור האש בולע את האוויר שמסביב, והולך וגדל ככל שהוא עולה כבלון אוויר חם.

לאחר שכדור האש והאוויר המחומם עולים, הם מושטחים על ידי אוויר קריר וצפוף יותר גבוה באטמוספירה, אשר יוצרים את מבנה "כובע" הפטריה המפורסם.

בבסיס הענן, כדור האש גורם להרס פיזי על ידי שליחת גל הלם שנע החוצה במהירות אלפי קילומטרים בשעה.

עלייה חזקה של חלקיקי אוויר ולכלוך דרך מרכז הענן יוצרת את "גבעול" ענן הפטרייה.

ברוב הפיצוצים האטומיים, לחץ אטמוספרי משתנה ועיבוי מים יוצרים טבעות המקיפות את הענן, הידועים גם בשם ענני ווילסון.

עם הזמן, ענן הפטריות מתפוגג. עם זאת, הוא מותיר אחריו נשורת רדיואקטיבית בצורה של חלקיקים גרעיניים, פסולת, אבק ואפר, מה שגורם לנזק מתמשך לסביבה המקומית. מכיוון שהחלקיקים קלים, דפוסי רוח גלובליים מפיצים אותם הרבה מעבר למקום הפיצוץ.

בהקשר זה , הנה מבט על 10 הפיצוצים הגרעיניים הגדולים ביותר.

מס 10': אייבי מייק (1952)

ב-1952, ארה"ב פוצצה את מייק - פצצת המימן הראשונה אי פעם - במסגרת מבצע אייבי. פצצות מימן מסתמכות על היתוך גרעיני כדי להגביר את הפיצוצים שלהן, ומייצרות הרבה יותר אנרגיה נפיצה מאשר פצצות אטום המשתמשות בביקוע גרעיני.

במשקל 140,000 פאונד (63,500 ק"ג), אייבי מייק הניב תשואה של 10,400 קילוטון, שווה ערך לעוצמת הנפץ של 10.4 מיליון טונות TNT. הפיצוץ היה חזק פי 700 מ'ילד-קטן', הפצצה שהוטלה על הירושימה ב-1945.

מס' 9: טירת רומיאו (1954)

טירת רומיאו הייתה חלק מסדרת הניסויים הגרעיניים של ארה"ב באיי מרשל. באופן מזעזע, לארה"ב נגמרו איים לביצוע בדיקות, מה שהפך את רומיאו לניסוי הראשון אי פעם שנערך על דוברה באוקיינוס.

עם 11,000 קילוטון, המבחן הפיק יותר מכפול מאנרגיית הנפץ החזויה של 4,000 קילוטון. כדור האש שלו, כפי שניתן לראות להלן, הוא אחת התמונות האייקוניות ביותר שצולמו אי פעם של פיצוץ גרעיני.

 

רומיאו

 

מס' 8: מבחן סובייטי מס' 123 (1961)

מבחן מס' 123 היה אחד מ-57 הבדיקות שנערכו על ידי ברית המועצות בשנת 1961. רוב הבדיקות נערכו בארכיפלג נובאיה זמליה בצפון מערב רוסיה. הפצצה הניבה 12,500 קילוטון של אנרגיה נפיצה, מספיק כדי לאדות כל דבר ברדיוס של 2.1 מייל (3.5 ק"מ).

מס' 7: Castle Yankee (1954)

Castle Yankee היה המבחן החמישי במבצע טירה. הפיצוץ סימן את הניסוי הגרעיני השני בעוצמתו שנעשה על ידי ארה"ב. הוא הניב 13,500 קילוטון, הרבה יותר מהתפוקה החזויה של עד 10,000 קילוטון. בתוך ארבעה ימים מהפיצוץ, הנשורת הגיעה עד למקסיקו סיטי, מרחק של כ-7,100 מיילים (11,400 ק"מ).

מס' 6: טירת בראבו (1954)

טירת בראבו, הראשונה בסדרת מבצעי הטירה, הפכה בטעות לפצצה הגרעינית החזקה ביותר שנוסתה על ידי ארה"ב. עקב טעות בתכנון, אנרגיית הנפץ מהפצצה הגיעה ל-15,000 קילוטון, פי שניים וחצי מהצפוי. ענן הפטריה טיפס עד לגובה של כ-25 מיילים (40 ק"מ).

כתוצאה מהבדיקה, זוהם שטח של 7,000 קילומטרים רבועים, ותושבי האטולים הסמוכים נחשפו לרמות גבוהות של נשורת רדיואקטיבית.

עקבות הפיצוץ נמצאו באוסטרליה, הודו, יפן ואירופה.

#5, #4, #3: מבחנים סובייטיים #173, #174, #147 (1962)
בשנת 1962 ערכה ברית המועצות 78 ניסויים גרעיניים, שלושה מהם יצרו את הפיצוצים החמישי, הרביעי והשלישי בעוצמתם בהיסטוריה. מבחנים מס' 173, מס' 174 ומספר 147 הניבו כ-20,000 קילוטון כל אחד. בשל החשאיות המוחלטת של בדיקות אלו, לא פורסמו תמונות או סרטונים.

מס' 2: מבחן סובייטי מס' 219 (1962)

ניסוי מס' 219 היה ניסוי גרעיני אטמוספרי שבוצע באמצעות טיל בליסטי בין יבשתי (ICBM), כאשר הפצצה התפוצצה בגובה של 2.3 מייל (3.8 ק"מ) מעל פני הים. זה היה הפיצוץ הגרעיני השני בעוצמתו, עם תפוקה של 24,200 קילוטון. ורדיוס הרס טוטאלי של 40 קילומטרים.

מס' 1: פצצת הצאר (1961)‎

הצאר בומבה, שנקרא גם ביג איוון, נזקק למטוס שתוכנן במיוחד מכיוון שהוא היה כבד מדי לנשיאה במטוסים רגילים. הפצצה הוצמדה למצנח ענק כדי לתת למטוס זמן להסתלק משם.

הפיצוץ, שהניב 50,000 קילוטון, חיסל כפר נטוש במרחק של 34 מיילים (55 ק"מ) והוליד רעידת אדמה בעוצמה של 5.0-5.25 באזור שמסביב. בתחילה, הפצצה תוכננה כפצצה של 100,000 קילוטון, אך התפוקה שלה נחתכה למחצית מהפוטנציאל הזה על ידי ברית המועצות.

ענן הפטריה של הצאר בומבה פרץ דרך הסטרטוספירה והגיע לגובה של למעלה מ-37 מייל (60 ק"מ), בערך פי שישה מגובה הטיסה של מטוסים מסחריים.

כוחו של הנשק הגרעיני המודרני הופך את היקף ההרס לבלתי נתפס באמת, וכפי שההיסטוריה מעידה, התוצאות יכולות להיות בלתי צפויות.