באותו היום, הפאב שהתיישבתי בו, היה די ריק מאדם, לקחתי תפריט והתיישבתי בבר לאכול.בקצה האולם הקטן והחשוך יושב לו על במה קטנה גיטריסט מוכשר וניגן איזו בלדה ספרדית מוכרת.

באותו ערב לא היה לי דייט וקבעתי עם חבר מתל אביב להיפגש אבל הוא איחר קשות.

מחכה לבוריטו שלי חיפשתי פרצוף מוכר ומבטי חזר לגיטריסט, עכשיו הוא עומד ליד הבמה ומדבר בטלפון, המקום היה די שקט ושמעתי אותו חוזר ואומר בעברית: "מה אתה אומר!"

אחרי שסיימתי לאכול את הבוריטו שלי חזר מבטי שוב לגיטריסט, הפעם הוא יושב ליד הבר ולוגם בירה. שלחתי אליו מבט שואל והוא ניגש אלי ואמר לי בעברית צחה: "היום היית קהל נהדר". גיחכתי לתומי ושאלתי אותו לשמו, "רפי לוי", הוא ענה, "אבל גם קוראים לי בנימין".

התחלתי לדובב אותו כהרגלי בקודש והוא בשמחה שיתף פעולה. גם לו לא יוצא לדבר עם הרבה ישראלים באיזור זה של העיר התחתית. "במקור, אני משכונת פת בירושלים", הוא פותח, "אך את רוב חיי גרתי באל.איי, הגעתי עם הורי ישר לוואלי כבר בגיל 5, חזרנו לארץ כשהייתי בן 12 ובגיל 17 שבתי, ומאז אני חי פה".

מדוע הגעתם לאל איי מלכתחילה?

"המעבר לאל איי בגיל ההתבגרות היה כיוון שאבי עבד כאן. אמי רצתה שנגדל בארץ ונלמד בתיכון בארץ, ולכן, חזרנו לישראל למספר שנים. עשיתי את החטיבה והתיכון בארץ, גרנו בעמק חפר. אבא המשיך לעבוד באל.איי בתחום אומנות הטקסטיל והגיע לבקר מדי פעם. כשסיימתי את הלימודים בתיכון, חזרנו לאל איי.

אמא שלי היא יהודיה אמריקאית, שעלתה לארץ כשהייתה בת 18, פגשה את אבי והם התחתנו כשהייתה בת 24.

אחות גם גרה באל.איי ואח נוסף מתגורר בפנמה. אחותי מנגנת על גיטרה בס עם מספר אמנים ולהקות, בכלל, אנחנו מאוד מוזיקליים.

כנער מתבגר, היה לי ממש טוב וכיף בארץ, היו לי הרבה חברים אבל היה לי ממש קשה עם קריאה וכתיבה בעברית. ידעתי לדבר עברית אבל לקרוא ולכתוב היה קשה לי."

איך הייתה ההתאקלמות בישראל?

"אני מעריך את הבחירה של ההורים שלי וחושב שזה היה מהלך חכם, לשלוח אותנו להתבגר בארץ כי החברויות שיצרתי שם, בגיל ההתבגרות, הן חברויות המלוות אותי עד היום, חברים שהם ממש בני משפחה ואפילו באים לבקר".

מתי התחיל החיבור שלך למוזיקה?

"מלבד הלימודים בתיכונים הרגילים בארץ, אהבתי גלישה ומוזיקה. תמיד האזנתי למוזיקה בבית ורציתי לנגן בגיטרה.

אהבתי להאזין לכל מיני סגנונות, אבא שלי האזין למוזיקה מזרחית אך היו בבית סגנונות נוספים כמו ג'אז, לאונרד כהן ועוד אמנים משנות ה-70.

כשחזרנו לארץ והתמקמנו בבית, הורי סידרו את המחסן ומצאו שם גיטרה ישנה שהייתה לאבי ונתנו לי אותה, כך בעצם התחלתי לנגן. הייתי אז בן 12 (היום אני בן 41). בגיל 13 הקמתי "להקה" עם מספר חברים בשביל הכיף, באיזה מקלט בשכונה. ארגנו תופים וגיטרות, והיינו עורכים חזרות וכותבים שירים. לאחר שנתיים של נגינה בגיטרה רגילה, התחלתי ללמוד על גיטרה חשמלית".

מה הכי אהבת לנגן?

"מגיל 12 ועד 15 ניגנתי יותר רוק כמו 'מטאליקה', 'נירוונה' ו'גאנז אנד רוזס'. בגיל 16 נדלקתי על מוזיקת ג'אז ואפילו נרשמתי לבית ספר רימון, הייתי התלמיד הכי צעיר".

מי הייתה הדמות המוזיקלית ש"הלכת לאורה"?

"המוזיקאי שהכי אהבתי ורציתי לחקות היה ג'ימי הנדריקס, בעיקר בתקופת התיכון. אהבתי גם מוזיקת גראנג' ונירוונה, הרבה שנות ה-90. זה השתנה עם השנים, אחר כך הגיע גם הג'אז".

איך הייתה החזרה לאל איי?

"כשחזרתי בגיל 17 הקמתי להקה עם כמה חברים, חלקם הכרתי פה ואחד מהם הוא ישראלי אמריקאי שגדל פה והמשפחות שלנו תמיד היו חברות. הוא ניגן על בס והכיר עוד חבר אמריקאי מהתיכון ששר, הקמנו להקה שלושתנו ואחר כך מצאנו מתופף והתחלנו לכתוב שירים.

גרנו יחד והופענו 12 שנה בסגנונות פופ, היפ הופ ורגאיי. חיממנו להקות גדולות כמו ה'בלאק אייד פיס' ועשינו עוד המון הופעות גדולות ונחשבות באל איי".

מה חשבת בנוגע לגיוס לצה''ל?

"בגילאי 17-18 בהחלט חשבתי על זה, הייתה לי דילמה, היו לי רגשות אשם האם לעשות את זה או לא. היה לי קשה לראות את החברים שלי מתגייסים והתלבטתי. בסוף, נקשרתי והתחברתי פה יותר ויותר עמוק למוזיקה וחברים ופשוט המשכתי עם החיים האמריקאים שלי והחיים הובילו אותי למקום אחר".

מה קרה ללהקה אחרי 12 שנים ביחד?

"הלהקה התפרקה כי אמנם אף פעם לא היינו מאוד מפורסמים, אבל אחרי שניגנו ביחד כ-12 שנים, היו כאלה שהתחתנו ורצו להרוויח יותר עבור המשפחה. אחרים הלכו לכיוונים שונים, רצו לעשות דברים אחרים. 12 שנים של 4 חזרות בשבוע, הגענו לרוויה. אני עברתי לספרד לתקופה בכדי ללמוד מוזיקת פלמנקו".

כיצד התנהלת בתקופה זו?

"הייתי אז בן 28 או 29 ובאותה התקופה היו לי טיסות הלוך ושוב בין אל.איי וספרד. נשארתי באל.איי חצי שנה כדי לעבוד ולהרוויח כסף ואז טסתי חזרה לספרד וחייתי שם על הכסף הזה.ידוע שזול יותר בדרום ספרד. כך התנהלתי, הלוך-חזור-עבודה באל.איי-לימודים בספרד. לקראת השנה האחרונה פתחתי עם חבר מן "קבבייה" בסביליה, ספרד, אבל זה לא הלך ואחרי חצי שנה סגרנו את המקום.

מבחינת החיים בספרד, ממש ממש נהניתי. הייתה תקופה שחשבתי אפילו לעבור לגור שם, פגשתי חבר מהארץ והיינו הרבה ביחד, יצאנו להופעות והכרנו עוד חברים ספרדים, למדנו ביחד ספרדית וחיינו חיים של מקומיים, היה נהדר."

האם יצא לך בכל התקופה הזאת להגיע לישראל?

"בכל טיסה בין אל.איי. לספרד, נהגתי לעצור גם בארץ. הייתה תקופה שטסתי כמעט כל שנה לישראל. כיום, אני עושה זאת פחות כיוון שאני נשוי ואב ילדה."

היכן הכרת את אשתך?

"הכרתי אותה בפאב שאני מנגן בו קבוע בימי ראשון וחמישי, 'וינו - יין וטאפאס', פאב מוכר לישראלים בוואלי.

יום אחד אשתי הגיעה לפאב, ממש במקרה. היא הייתה אמורה ללכת לאכול במקום אחר שהיה מפוצץ אז במקום היא הגיעה לוינו בזמן שהופעתי.

בשלב מסוים לקחתי הפסקה וישבתי בבאר לאכול משהו, שם היא ישבה גם כן, התחלנו לדבר ומיד הרגשנו כאילו אנחנו מכירים שנים, לא ניסיתי להתחיל איתה וזה התגלגל לחתונה, ממש סיפור מהאגדות. היא יפנית שנולדה וגדלה באוסקה, אנחנו מכירים 4 שנים, נשואים, גרים בוואלי ולפני שבעה חודשים, נולדה לנו ילדה בשם אמיליה.

לפני כחודש, ביקרנו באוסקה, אצל המשפחה שלה ואמנם שפת הגוף והטונים שונים אבל זה קצת הזכיר לי משפחה מזרחית, בקטע הזה, שאצל ההורים, כל הזמן מוציאים ומגישים אוכל, רוצים לפנק, מבשלים כל הזמן והמשפחה ממש קרובה, האחיות והמשפחה, כולם תמיד באים לבקר. אני מרגיש מאד נוח איתם.

לא הייתי בכל מקום ביפן אבל הייתי באוסקה ואומרים שבאוסקה יש אנשים חמים יותר שעושים "צחוקים" ומבשלים כל הזמן. הבטחתי למשפחה של אשתי שאלמד יפנית ובינתיים אני יודע רק כמה מילים (צוחק).

אשתי הגיעה לאל.איי לפני 13 שנים, היא רקדנית היפ-הופ עוד מיפן שהבינה שבאל.איי אפשר להתקדם יותר והגיעה לכאן. כשהייתה צעירה יותר, רקדה בוידאו של "סנופ דוג" ועוד ראפרים ואמני היפ-הופ. כרגע היא אחרי לידה ונמצאת ביפן, אצל המשפחה שלה."

יצא לך לעבוד עם אומנים ישראלים?

"בד"כ אני לא עובד עם אמנים מהארץ אבל יש לי חבר ישראלי, מוזיקאי, חבר בלהקת "כוח ראסטה" והקליט שיר עם להקה בשם "רבע לאפריקה". אז כשהייתי ביפן הקלטתי קצת גיטרות בשבילם. היום, אפשר לעשות הכל דרך המחשב. אני לא עושה את זה בד"כ, זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם אמן מהארץ".

דלגנו על החזרה מספרד לאל איי?

"אחרי הלימודים בספרד, חזרתי ועבדתי באל.איי עם המשפחה שלי לתקופה אבל העסק שלנו נסגר, והחלטתי לחזור למוזיקה והתחלתי לעשות הופעות רחוב. עסקתי כנגן בהופעות רחוב כ-5 שנים, מכרתי דיסקים מהתיק שלי, עבדתי 5 ימים בשבוע ועם הזמן התחלתי להופיע גם בבארים ומסיבות, הופעות שאני עושה עד עכשיו."

מה אתה עושה כיום?

"אני מפרנס את משפחתי מעיסוקי במוזיקה. כשאשתי תחזור מיפן, אני מאמין שהיא תתמקד בטיפול וגידול הילדה שלנו. יש לי משפחה מוזיקלית, אנחנו משמיעים לילדה הרבה מוזיקה, כל הזמן.

אני רוצה גם ללמד אותה לנגן על גיטרה כשהיא תגיע לגיל מתאים, אולי היא תצליח להגיע יותר רחוק ממני (צוחק). היא מאוד אוהבת להאזין לי מנגן וכשאשתי רוקדת, היא מתלהבת מאד, למרות שהיא רק בת 7 חודשים.

כרגע אני מנגן בברים, אירועים ומסיבות עם נגן יהודי-אמריקאי שהוריו ישראלים.

בעתיד, יש לי מטרות גבוהות יותר מבחינת עסקי המוזיקה – אני רוצה להקים להקה עם החומר המקורי שאני כותב, לקדם את זה יותר, להופיע בפסטיבלים והופעות גדולות יותר".

ליצירת קשר והזמנות:

Rafi@RafiLevyMusic.com

www.RafiLevyMusic.com

אינסטגרם

פייסבוק