דעה: הפוליטיקה הישראלית מתה - האם אנשים יצביעו ל'רוח הציונית' של איילת שקד וליועז הנדל כי נציגיה נראים טוב?

מושכלה יסודית היא שהפוליטיקה הישראלית דומה לתכנית ריאליטי/היאבקות מקצועית במסגרתה שחקנים מחליפים שמות, מפלגות, צירופים, עמדות, כדי לשרוד במשחק המבוים מראש מאחורי הקלעים בידי בעלי האינטרסים המרכזיים (בתי המשפט, רשות המיסים, המשטרה). הדבר המוזר הוא רצונם של חברי הכנסת לשרוד במשחק (כנסת) הנטול כוח חקיקתי אמיתי.

לכן או שהח"כים במשחק בשביל הכיף, או שהם שם בשביל הכסף.

כי השפעה אמיתית על חוקי המשחק - אין להם.

כמו שכוכבי ריאליטי לא משתתפים בשביל האמנות, ככה ח"כים לא שם בשביל ערכים שאינם יכולים להפוך לחוקים.

למעשה מאז שח"כים ויתרו על הזכות לכונן חוקה או לחוקק באופן בלעדי, הכנסת הפכה לגוף האחראי על תקציבים, כאשר התווית המדיניות החקיקתית ניטלה מאיתה.

(אגב זה היה המצב באנגליה של צ'ארלס השני ב-1670.. תחי הדמוקרטיה הישראלית כאמור..)

לכן בלי קשר אם אתה פרידמניסט או אקטיביסט - כל ח"כ בישראל, למעט אולי שמחה רוטמן המודע למצב הנתון, מועל בתפקידו.

פעם מציאות מעוותת שכזו היתה זוכה לכינויים מגוונים (נפוטיזם, חידלון, אובדן-ערכים) אך כיום, הציבור הישראלי אולף לראות בעובדה שחברי הכנסת שלו עובדים בשביל כסף ולא בשביל חקיקה, כתופעה נורמטיבית כאשר הגורם המרכזי שהכשיר את המצב הזה היא העמית סגליזציה והרינה מצליחיזיציה של המציאות הישראלית.

סגל ומצליח הפכו ללגיטימיים את ההתפלשות בפוליטיקה שבתוך הפוליטיקה - קרי בסיפורים על הפוליטיקאים עצמם - ולא בחוקים או ערכים. הם אילפו את הישראלי היושב בסלון לקבל את העובדה שזה כל מה שיש - ונעבור לפרסומת על גלידה עם שם לועזי.

בעזרת דיווחים שגרתיים אודות שוחדי מינוי/מפלגתי, החלפת כיסאות/שחיתות שלטונית, והתעלמות משאלות ערכים ומהות, הם סייעו לבצע נורמליזציה ורוטיניזציה לפוליטיקה של הפוליטיקה (רכילאות). הם איפשרו לישראלי המסכן/מיואש/תמים לקחת ברצינות תופעות צהובות וחסרות עומק כמו 'הרוח הציונית', ועוד מפלגות משונות שמטרתן הבטחת פנסיות - בלי להרגיש מטומטמים לגמרי. אבל הרוח הציונית היא רוח ציונית כמו שהכוכב הבא הוא הכוכב הבא, וכמו שאקס פקטור הוא באמת אקס פקטור (במציאות).

ולעניין המהות של "הרוח הציונית".

אז איילת שקד בין אם מאונס, בין אם בשל היעדר אופי, ובין אם ממוגבלות קוגנטיבית, איננה בשום פנים ואופן אישה הנופלת תחת הקטגוריה 'ציונית'.

אישה ציונית לא מכניסה עשרות אלפי זרים לישראל – אלא זוכרת את צו ההיסטוריה שמסרה גולדה מאיר כ"נגד התבוללות בארצנו".

בדיוק כמו שנתניהו שהשאיר מאות אלפי מסתננים ואת ילדיהם בישראל אינו ציוני.

המילה ציוני – כמו המילה ממלכתי – חסרת ערך היום והשימוש בה נעשה כפונקציה של היעדר ערכים.

כפי שמבהיר הסוציולוג ואיש תנועת העבודה אורי יזהר, ממלכתיות היתה לא יותר מכלי שהגה דוד בן גוריון לביצוע צמד מטרות פוליטיות-אזרחיות בתקופתו

1. מיטוט אופוזיציות פוליטיות (אחדות העבודה/פלמ"ח, חירות, מק"י, מפ"ם)

2. התכת המוני גלויות לכדי ישות פוליטית אזרחית.

כל שימוש נוסף במילה הזו הוא הונאה שנועדה לטעון שמה שהכותב או הדובר חושב באותו הרגע שהוא "ממלכתי" הוא ממלכתי.

למילה זו עצמה – בשום הקשר, בין אם 'ימין ממלכתי', בין אם 'התנהגות ממלכתית', אין לוגיקה או אטימולוגיה רציונלית - מדובר בלשונה של איין ראנד - ב"אנטי מושג".

הציוני האחרון בכנסת ברמה המעשית, קרי אחד האמון על הגדרת הציונות של נתן רוטנשטרייך (עוד איש תנועת העבודה - שטען כי הציונות הינה שילוש של 'קיום', 'שיבה', 'אופק') הוא, בין אם תאהבו זאת או לא, בצלאל סמוטריץ'.

אני אינני חובש כיפה, אך כהיסטוריון נהיר לי שבצלאל עומד תחת הגדרתו של איש גורדוניה רוטנשטרייך.

רק הוא מבין את חשיבות הקיום היהודי ברמה האתנית-היסטורית ('קיום'), חי את מומנט שיבת ציון ('שיבה'), ומבקש עתיד מדיני פיזי לעם היהודי על בסיס מומנט השיבה והקיום ('אופק').

גם בצלאל ברגע שיישב עם נתניהו יהפוך למשתף פעולה עם גדול מחרביי הפרויקט של ישראל כמדינה יהודית.

מה אפשר עוד לומר?. כיצד הפכו בני ישראל לכה סומים..?

ואיך הגענו לעמית סגליזציה ולאיילת שקדיזציה של המציאות.?.

היה זה משרד החינוך "הממלכתי", ומערכת המשפט "הממלכתית", שהזמינו אנשים רפי שכל, ונטולי עוצמה ואידאלים לכנסת.

הלה הפכו את הפוליטיקה לרכילאות חסרת כוח מימין ומשמאל שהינה מנוף להתעשרות חברי כנסת שיתקשו לנהל עסק בשוק הפרטי –

אכן, הרוח הציונית.