מלחמת תרבות בחינוך: כמות הספרים שנאסרים לקריאה בבתי הספר מזנקת לשיאים חדשים

מספר הספרים שנאסו ללימוד בבתי הספר הציבוריים ברחבי ארצות הברית בדרך לקבוע שיא חדש מזה שנה שנייה ברציפות, כאשר רוח של צנזורה מרחפת מעל מוסדות הלימוד מחוף לחוף. כך מאששים שני דוחות חדשים שפורסמו בימים האחרונים.

אילוסטרציה (צילום: Getty Images)

הדוחות פורסמו בסוף השבוע האחרון ע"י התאחדות הספריות האמריקאית (American Library Association, או ALA) וארגון PEN America (מלכ"ר הפועל למען קידום חופש הביטוי בארצות הברית). בשניהם צוין כי כמות הספרים שמיועדים לרדת מהמדפים בבתי הספר צפויה להגיע לאלפים ולעבור את כמות השיא שנרשמה בשנה שעברה. אם לא די בכך, שני הארגונים מציינים כי ככל הנראה קיים תת-דיווח בנתונים, כך שבפועל מספר הספרים שיורדים מהמדפים גבוה בהרבה.

לפי נתוני ה-ALA, במהלך המחצית השנייה של שנת הלימודים הקודמת (כלומר, בין ה-1 בינואר ל-31 באוגוסט) דווח על 681 ניסיונות לאסור או להגביל את הגישה ל-1,651 ספרים שונים בבתי הספר. לשם השוואה, במהלך שנת 2021 דווח על 729 ניסיונות לאסור או להגביל את הגישה ל-1,597 ספרים - כמות שכאמור היוותה שיא שנתי חדש בשני העשורים האחרונים (מאז שה-ALA החל לעקוב אחר הנתון). בהתאחדות מציינים כי בין השנים 2018 ל-2020, מספר הניסיונות לאסור על ספרים עמד על בין 275 ל-400 בלבד.

הדוח של PEN America מתייחס לשנה מלאה, מיולי 2021 ועד יוני 2022, ומצא כי 2,532 ניסיונות נעשו כדי לאסור או להגביל את הגישה ל-1,648 ספרים שונים. מדובר בזינוק משמעותי לעומת הדוח הקודם של הארגון, שפורסם רק בחודש אפריל האחרון (ומתייחס ליולי 2021 עד מרץ 2022) שבו נמצא שיותר מ-1,500 ניסיונות נעשו לאסור או להגביל את הגישה לאלף ספרים שונים בבתי הספר.

באופן מדאיג ביותר, שני הארגונים מצאו כי רוב הספרים שיורדים ממדפי הספריות בבתי הספר נכתבו על ידי או מספרים על בני מיעוטים שונים, לרבות יהודים, היספאניים, אפרו-אמריקאיים וקהילת הלהט"ב.

בכירים בשני הארגונים התייחסו לממצאים המדאיגים העולים מהדוחות, ומזהירים כי מעבר לפגיעה בחופש האינטלקטואלי, האיסור עלול לגרום להשלכות קשות עבור דורות רבים של תלמידים צעירים. "ברגע שאתה מכתיב למישהו מה הוא יכול לקרוא או מגביל את המלאי שממנו הוא יכול לקרוא, זהו סממן של משטר סמכותני, לא של חברה דמוקרטית", מסבירה דבורה קולדוול-סטון, מנהלת ה-ALA.

ג'ונתן פרידמן, מנהל התוכניות לחופש הביטוי וחינוך ב-PEN America, טוען שהוצאת ספרים מהכיתות גורמת לילדים ליצור סטיגמה לבני מיעוטים שכתבו את הספרים או שעליהם הספרים נכתבו: "הסטיגמה הזו עלולה להשפיע על הילדים, במיוחד אם הם בעצמם בני מיעוטים, ולפגוע בתחושת השייכות שלהם".

"Gender Queer" של מאיה קובייב, הספר השכיח ברשימת הספרים שנאסרים לקריאה בבתי הספר (צילום: AP)

הזינוק במספר הספרים שנאסרים לקריאה בבתי הספר מגיע על רקע מלחמת תרבות-חינוך שמתנהלת בשנים האחרונות בארצות הברית, במסגרתה הורים, מורים, נציגים של בתי הספר, תלמידים, פוליטיקאים ועוד נלחמים על צורת הלימוד של מגוון נושאים, לרבות גזע, גזענות, היסטוריה אמריקאית, זהות מגדרית, מיניות וכמובן גם נושאי להט"ב אחרים. עד כה, מאות הצעות חוק הוגשו ברחבי ארצות הברית, מתוכן עשרות הפכו לחוקים מן השורה - ביניהם חוקים האוסרים על צורות לימוד שונות.

לפחות שש מדינות אישרו הצעות חוק המכתיבות לבתי הספר איזה ספרים הם יכולים להחזיק ולהציע לתלמידים, וחמש מדינות נוספות מקדמות הצעות חוק דומות. חוקים אלה מחייבים את בתי הספר לקבל את אישור ההורים, דבר שכמובן הופך את הוצאת הספרים ממוסדות הלימוד לתהליך קל ופשוט יותר.

בפעם השנייה ברציפות, הספר הכי "פופולרי" בקרב אלו המבקשים להוריד את הספרים מהמדפים הוא "Gender Queer" של מאיה קובייב, ספר זיכרונות שבו הדמות הראשית הינה א-בינארית. למעשה, מתוך עשרת הספרים המובילים ברשימת הספרים הנאסרים לקריאה בבתי הספר, בחמישה יש תוכן או דמויות מקהילת הלהט"ב, ובחמישה נוספים הדמות הראשית אינה לבנה.

הדוח של PEN America מצא שהורדת הספרים מהמדפים דווחה ב-138 משרדי חינוך שונים ב-32 מדינות - כמות שמתורגמת לקרוב לארבעה מיליון תלמידים. ב-41 אחוז מהספרים נכתב על קהילת הלהט"ב, ב-40 אחוז הדמות הראשית אינה לבנה, ב-22 אחוז מדברים על מין או מגדר וב-21 נכתב על גזע וגזענות.

שני הארגונים מציינים כי בחלק מהמקרים, פניות לבית המשפט גררו את החזרת הספרים למדפים. ב-PEN America ציינו כי 1,157 ספרים נאסרו לקריאה בבתי הספר וטרם הוחלט לגבי 1,375 ספרים אחרים.

"האמת היא שקשה לדעת את המספר המדויק של ספרים שנאסרו לקריאה", מצהיר פרידמן, "כי במקרים רבים יש תהליכי ערעור שנמשכים חודשים על גבי חודשים, ובסוף משרד החינוך לא מפרסם הודעה פומבית בנוגע להחלטה. אנחנו גם יודעים שישנה ירידה בתקצוב של גופי חדשות מקומיים, ולכן מאוד קשה להם לעקוב אחר הניסיונות לאסור על ספר כזה או אחר ברמת המחוז".

אילוסטרציה (צילום: Getty Images)

בעיה נוספת שבה נתקלים שני הארגונים היא שלא כל הספרים שיורדים מהמדפים עוברים תהליך רשמי, בו לציבור ניתנת הזדמנות להביע דעה בנושא: "להערכתי, פחות מ-50% מהספרים שיורדים מהמדפים זוכים לתהליך ציבורי", טוען פרידמן.

שני הארגונים מציינים כי דווח על מקרים רבים שבהם ספרים יורדים מהמדפים ללא הודעה מוקדמת וכנגד החוק: "לצערנו אנחנו רואים זינוק במספר הספרים שנאסרים לקריאה בבתי הספר, שבהם בכיר כזה או אחר במשרד החינוך המקומי מתעלם מהמדיניות ופשוט מוציא את הספר מהמוסד הלימודי", אומרת קולדוול-סטון, "הספר פשוט נעלם מהמדפים באופן מיידי".

לדבריו של פרידמן, הנתונים שהגיעו לאנשי PEN America מהווים לכל היותר רבע מהספרים שבאמת נאסרים לקריאה בבתי הספר: "הדוח שלנו מסתמך על נתונים שהגיעו אלינו מהתקשורת, או לחילופין במעט מקרים שבהם מישהו במשרד החינוך מספר לנו על הנעשה. לכן, אנחנו ככל הנראה מפספסים לא מעט ספרים שיורדים מהמדפים בסתר".

קולדוול-סטון בכלל טוענת שה-ALA מצליח לעקוב אחר פחות מרבע מהספרים שנעלמים מבתי הספר. היא ציינה מחקר שנעשה באוניברסיטת מיזורי, בו סטודנטים הגישו בקשות חופש מידע לכל משרדי החינוך במדינה כדי לקבל את הנתונים העדכניים ביותר: "כאשר הסתכלנו על הנתונים שיש לנו במיזורי לעומת הנתונים שהחוקרים באוניברסיטה הצליחו למצוא, ראינו שהגענו רק ל-8 אחוז מכמות הספרים שהוצאו מבתי הספר", היא אמרה, "ברור לחלוטין שאין לנו אפשרות להגיש בקשות חופש מידע למשרדי החינוך בכל 50 המדינות בארצות הברית, אבל בהתבסס על הנתונים שכן יש לנו, אנחנו יודעים שאנחנו לא רואים את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים".