דרמטי: ‏פייזר ומודרנה יחלו בניסויים לבדוק את הקשר בין החיסונים לדלקת שריר הלב

‏מדוע ביג פארמה חוקרת את חיסוני הקורונה לבדוק האם קיימות תופעות לוואי של דלקת שריר הלב אם החיסונים כבר נבדקו כביכול והוכחו כבטוחים ויעילים?.‏

‏גם פייזר וגם מודרנה הודיעו היום (ג') כי יערכו מחקרים כדי לקבוע את ‏‏הסיכונים ארוכי הטווח למיוקרדיטיס‏‏ (מצב דלקתי של הלב שעלול להוביל למוות) עבור אנשים שהזריקו חיסוני קורונה מבוססי mRNA.

ההחלטה מגיעה לאחר פרסום ‏‏מחקרים רפואיים‏‏ רבים המראים מתאם וסיבתיות בין החיסונים לבין ‏‏עלייה אקספוננציאלית‏‏ בבעיות לב, במיוחד בקרב גברים בני 40 ומטה - בצעד שגרם למספר מדינות אירופאיות להשהות את החיסונים עבור בני פחות מ-55.

רק לפני כשנה הקשר בין חיסוני קורונה לדלקת שריר הלב הוכחש באופן גורף ותואר כ"תיאוריית קונספירציה הזויה".‏

עתה, ‏מחקרים מראים גם כי הסיכון לדלקת שריר הלב עולה עם ‏‏מספר הבוסטרים‏‏ שאדם מקבל לגופו.‏

‏לפני שנת 2020, החיסון הממוצע נבדק מחדש על ידי חברות התרופות וה-FDA‏ ‏במשך 10 עד 15 שנים‏‏ לפני שניתן היה לשחררו לציבור.

זה נעשה לא רק משום שבדיקה היא תהליך מורכב עם הרבה בירוקרטיה, אלא גם משום שזו הדרך היחידה לגלות תופעות לוואי ארוכות טווח שעשויות להיות קשורות לחיסון מסוים.

אם תקראו כל כתב עת רפואי או מתווה מדעי על פיתוח חיסונים שפורסם לפני 2020, כולם הסכימו שבדיקות ארוכות טווח נחוצות לשמירה על ביטחון הציבור.‏

‏פתאום, אחרי 2020, והופעת האקטיביזם הציבורי נגד חיסוני הקורונה ('מכחישי קורונה' וכו'), שורה של ביורוקרטים בתחום הרפואה החלו לטעון שחיסוני ה-mRNA דווקא אינם זקוקים לאותה מסגרת זמן ארוכה של בדיקות ש-100% מהחיסונים הקודמים נאלצו לקבל וזאת משום שהמימון הממשלתי איפשר לכל הפרוצדורה להתבצע הרבה יותר מהר.

אך מה באמת קרה? הממשלות מיהרו לממש את האישור באמצעות אמצעי חירום לאומיים המאפשרים לביג פארמה לדלג על בדיקות וניסויים נחוצים.

לדוגמה: נציגי פייזר הודו לאחרונה תחת שבועה (במהלך שימוע בפרלמנט האירופי) כי מעולם לא בדקו את החיסון לראות אם הוא אכן מונע את העברת הנגיף מנשא לנשא.

(צפו בסרטון המצורף למטה).

הם פשוט טענו שהדבר נעשה ללא אימות.

ואכן, ממשלות החלו לנסות לאכוף את דרישות החיסונים על האוכלוסייה על סמך הטענה שהחיסון עצר את ההתפשטות מנשא לנשא!.‏

‏"בודקי עובדות" בתקשורת המיינסטרים התעקשו כי חיסוני הקורונה "יעילים בתחילה" במניעת העברת הזנים המקוריים של הנגיף אך לא נמצאו ראיות קונקרטיות המאשרות זאת מלבד הודעות המומחים והטענה כי החיסון מוריד את הסיכויים לאשפוזים חמורים.

זו טענה שהוכחה סטטיסטית לזמן מוגבל ביותר - אך לא אמפירית לטווח הארוך.

למעשה, מקרי הקורונה של הווריאנטים המקוריים החלו לצלול בארה"ב ובמדינות אחרות‏ עוד ‏לפני שהחיסונים הופצו באופן נרחב בדצמבר 2021. 

זו עובדה, והירידה המדהימה במקרים נבעה ככל הנראה מעלייה בחסינות הטבעית באוכלוסייה.

‏

‏כמה מדענים במימון ממשלתי וביג פארמה טענו לאחר מכן כי טכנולוגיית ה-mRNA בכללותה נבדקה במשך שנים רבות - אך זו היתה טעות.

הטכנולוגיה והקונספט אולי נבדקו בניסויים שונים במשך שנים (בעיקר על ידי סוכנות הפיתוח הביולוגי 'BARPA'), אבל החיסונים הספציפיים לקורונה לא, וזה חשוב.

כל מדען האומר שטענה זו מהווה בסיס לבטיחות החיסונים אינו מסתמך על ראיות אמפיריות כנדרש בתהליך הדדוקציה המדעי.‏ מחקרים אשר לוקחים בחשבון חסינות טבעית ותגובות אסימפטומטיות כאשר חוקרים את יעילות החיסון גם הם לצערנו מוגבלים מאוד בשלב זה.

אין דרך לדעת אם אדם שרד את הקורונה או נמנע מהדבקה משום שהיה מחוסן, או משום שכבר היה לו את הנגיף, חווה תסמינים קלים או בלא תסמינים, ופיתח חסינות טבעית.

נראה כי בשלב זה ווירולוגים ומדענים בתשלום ממשלתי לא יצרו פרמטר לבדוק את ההבחנה. מה שאנחנו‏ ‏כן יודעים‏ ‏ממחקרים שונים‏‏ הוא שחסינות טבעית עדיפה בהרבה מכל הבחינות על חיסון. ‏לא ניתן להפריז בסכנות של שחרור קוקטייל תרופתי לצריכה המונית או אפילו לצריכה המונית כפויה ללא מחקר ארוך טווח.

השורה התחתונה? בהתחשב בידע הנוכחי, אף אחד לא יודע בוודאות מה יקרה מבחינת השפעות החיסון על פני ציר זמן ארוך (שנים).

חברות הפארמה לא יודעות וגם הממשלות לא יודעות - אין שום נתונים.‏

‏ככל הנראה, פייזר ומודרנה מנסות להקדים תופעות לוואי שעשויות להתפתח עם מחקרים משלהן כאמצעי נגד למיתון ביקורת עתידית.

הסיכויים שמחקרים אלה יספקו הערכות מבוססות נתונים נמוכים כאשר אלה לא מבוצעים בטווח של 4-5 שנים לכל הפחות.‏

‏עברו פחות משנתיים מאז ההפצה הנרחבת של חיסוני הקורונה ואנחנו כבר רואים סימנים למיוקרדיטיס והפרעות קרישת דם המופיעים ברשומות החיסונים האמריקאיות בקצב גבוה מכל חיסון אחר ב-30 השנים האחחרונות. יש לתהות אילו התפתחויות נוספות יתפתחו בעוד כשנתיים.‏

כפי שכתבה לאחרונה עיתונאית בכירה בוושינגטון פוסט - "זה בסדר לומר טעינו אם עושים טעות".

אך זה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת כאשר אנשי ממסד רבים פשוט מסרבים להודות במגבלות הידע הקיים.