דעה: רוטמן וקריב בירושלים - סיפור על אנגלים וגרמנים

"סלח להם אבי כי אינם יודעים מה הם עושים" אמר האיש ההוא על הצלב - שנים מאוחר יותר, אפילו חז"ל הודו שאולי צדק...

כדי להבין מדוע אנשי ועדת חוק, חוקה ומשפט כגלעד קריב, אפרת רייטן, נעמה לזימי, ויואב סגבלוביץ' מתקשים להתמודד באופן ענייני עם הרפורמה המשפטית שמקדמים השר לוין וח"כ רוטמן יש לשוב לתולדות האקדמיה הישראלית - ובמיוחד אל המקום בו אני עצמי צמחתי - החוגים לפילוסופיה, ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.

חוגים אלה, בהם צמחו עמוס עוז, א.ב יהושע ודוד גרוסמן הינם בעלי השפעה עמוקה ביותר על דור השופטים ילידי שנות ה-30 בישראל - ביניהם במיוחד אהרן ברק ויצחק זמיר.

למעשה, יותר ממסורת המשפט הישראלי ב'עידן הקלאסי' כפי שמכנה אותו פרידמן, דווקא ההתערות עם הוגים מרכז ומזרח אירופאים כבובר, טלמון, וקבנר השפיעה על ברק וזמיר - לא פחות מאשר סארטר וקאמי השפיעו על דור הסופרים של ילידי שנות ה-30.

במילים אחרות: כמו שעמוס עוז וא.ב יהושע נטשו את מלאכת אצ"ג, אלתרמן, וביאליק משעה שראו את אור האקסטנציאליזם הצרפתי - כך גם ברק וזמיר נטשו את רוחם של זוסמן ואגרנט משעה שנחשפו להגות ניאו-קאנטיאנית.

ומדוע חשוב לציין זאת?. משום שאת רעיונותיהם אודות 'דמוקרטיה', 'זכויות', 'חירויות' ו'ממשל תקין' נטלו ברק וזמיר לא מיסודותיהם במשפט המקובל, או במשפט החוקתי האנגלו-אמריקאי בהכרח, שם התהוו בתצורתם המודרנית בין 1688 ל-1789, אלא בהכרח מתפיסה קונטיננטלית ומאוחרת יותר - אם נרצה רוסויאנית יותר.

תפיסה המאוחרת לרפובליקת קרומוול, למהפכה המהוללת, ודה-פקטו ביישומה למהפכה האמריקאית במאות שנים באירופה המרכזית והמזרחית.

הסיבה שאמנון רובינשטיין, ודניאל פרידמן, גם הם עילויים משפטיים ילידי שנות ה-30 לא נמשכו אחר שד הקונטיננטליות, היתה העובדה שבשונה מברק וזמיר - הם אינם ילידי אירופה.

כשסיפרתי לפרידמן בשיחת טלפון בה ראיינתי אותו עבור הדוקטורט שלי, על התזה אודות ההבדל בינו ורובינשטיין כצברים ילידי הארץ שחשו בנוח להמשיך את מסורת זוסמן/אגרנט, לעומת ברק/זמיר ילידי מזרח אירופה שביקשו לשתות מים גרמניים ולא אנגליים - הוא אמר כי - "מעולם לא חשבתי על זה כך, מעניין".

בכל מקרה, עכשיו, אולי המקרה המוזר של אלהרר, רייטן, וגלעד קריב יתברר בפשטות יתר.

הלה, ילידי שנות ה-70 אשר גדלו במערכת חינוך ממלכתית חילונית לתוך מה שכינה אמנון רובינשטיין בסדרת מאמרים חשובים בהארץ כ'משפטיזציה' או מה שאני מכנה - ניצחון הקונטיננטליות במשפט הישראלי.

הפנימו לאחר רצח רבין, בעידן המונופול התקשורתי, ליצור אקביוולנט בין דמוקרטיה/זכויות/חירויות, ובין התפיסה הטלמונית, קבנרית, ברקית של דמוקרטיה, שהיא למעשה פרוסית-אוטוריטרית ולא ליברלית-מערבית.

זאת כאשר התפיסה האגלית הולכת והופכת לא לנחלת ליברלים או סוציאליסטים ציוניים אלא ל'שמרנות'.

לכן, בשונה מברק וזמיר שפשוט דחו ומרדו בידע המקובל אודות הממשל והמשפט ברפובליקה הרומית, הונציאנית, האמריקאית, או האנגלית - ונתנו לה פירוש אפלטוני/בירוקרטי ביזארי ויש לאמר פרובינציאלי, הרי שהקריבים והרייטנים באמת ובתמים סבורים, שתוצר אוליגרכי גרמני המסנתז משפט מקובל וקונטיננטלי, רשויות וסמכויות זה בזה, והופך ומהפך אותם, כמו באיזה בר-סלטים בהרצליה פיתוח - הרי שזה הינו בעיניהם הסומות דמוקרטיה של ממש.

במילים אחרות, אין להאשימם בהגנה על מילים ומוסדות שאין הם יודעים את האטימולוגיה או את הפונקציה שלהם בתולדות הנאורות המדינית ובתורת הממשל המדיני.

הם פשוט בורים אשר למדו מתלמידים של פליטי שואה, מושגים של דמוקרטיה אשר הם למדו מגרמנים שרצחו את משפחותיהם ומשפחות תלמידיהם.

הדבר מזכיר את עבודתו של קאנט שמעולם לא קיבל את כתבי היד המלאים של יום - אלא רק רסיסים מהם - ומתוך כך, רסיסים אלה פיתח את תורתו הפילוסופית ההרסנית למדי.

אלה מסבירים את הצעקות הנוראיות ששמעתי באולם ועדת חוק, חוקה, ומשפט - אולי הם גם מסבירים את האיומים ב'דם ברחובות'.