מאת: דקלה קיי
ספר קצת על החיים כאן, בלוס אנג'לס.
"אני אוהב מאוד את החיים כאן. הבית שלי פתוח לכולם, ההורים שלי גדלו במושב ולשמחתי המסורת הזו ממשיכה גם אצלנו בבית. במשך כל היום יש אצלנו חברים שלעיתים גם נשארים לישון. בשבתות ובחגים שמח כאן במיוחד כי אנחנו מארחים עשרות אנשים, וכשמגיעים אלינו אומנים מישראל לבקר, אנחנו קופצים על ההזדמנות ועושים חפלות גדולות בחצר. מעבר להרגשת הכיף של ה"ביחד", כשאתה מכיר יותר ויותר אנשים מכל הגילאים, אתה מגלה שכל אחד הוא יחיד ומיוחד ושכולנו שווים, אפילו אם אנחנו מגיעים מרקע שונה. עם הזמן, פיתחתי אינטואיציה חזקה מאד לגבי אנשים ולמדתי מכל אחד משהו. אנחנו שכבה מאוד גדולה באזור ותמיד שמחים להכיר ולהרחיב את מעגל החברים, למרות שאנחנו דור לא קל לפעמים. יש חבר'ה שקצת יותר קשה להם, שנראה שיש להם הכל אך בעצם אין להם כלום. כל התחרות הזו וההתעסקות כמה יש לאחר מתישה, ומאד מספק לראות כמה הם מקבלים מטיפת עידוד ,אוזן קשבת וחיבוק. כיף לראות איך הם מתגברים על המשברים, מחשבים מסלול מחדש ומוותרים על מחשבות לפעמים אפילו אובדניות."
אתה מעלה נושא קשה וכאוב שלא מדברים עליו מספיק. יש סימנים ספציפיים ששמת אליהם לב?
"הצורך הבסיסי של כל אחד הוא להיות משמעותי עבור ההורים, המשפחה והסובבים, במיוחד מנקודת מבט שלנו כילדים. אם מישהו מרגיש שלאף אחד לא אכפת ממנו, שכולם מתעסקים רק בעבודה ובדברים חומריים, הנפש שלו תקרוס לתחושות של מרמור, שמתבטא לפעמים במעשים קצת פוגעניים. כשאני שומע שאומרים על מישהו שהוא אדם רע, זה מכעיס אותי, כי זה לא נכון! אין אדם רע, יש אדם שרע לו – ואפשר לשנות את זה. לפעמים הורים חושבים שהכול בסדר ושהילדים שלהם שמחים, אבל בעצם ההפך הוא הנכון והם אפילו לא מודעים לזה. מאד חשוב להשתדל ולהיות אדם טוב גם כלפי עצמך וגם כלפי הזולת. לפרגן ולהושיט יד, לתרום מעצמך. כשמדברים על תרומה, אנחנו ישר חושבים על פתיחת הארנק ונתינת כסף, בכל סכום שהוא, שהרי "דין פרוטה כדין מאה" – שזו אכן מצווה, אבל חשוב לדעת שכל אחד יכול לתרום, גם מי שאין לו כסף. אתה יכול לצאת רגע מעצמך ולתרום לאחר טיפה מזמנך, להקשיב לו, לתת חיוך ומילה טובה. אתה לעולם לא יודע מה עובר על מישהו ומה מעשה אכפתיות קטן שלך יכול לעשות עבורו. קראתי לא מזמן מאמר שרץ הרבה באינסטגרם על קבוצה של אנשים מבוגרים בבית אבות. ביקשו מהם לתאר במבט לאחור – מה זה אושר בשבילם? מה הם זוכרים? כולם אמרו שהאושר לא מגיע ממכוניות יקרות, גוצ'י ושאנל, אלא מהחוויות וההרגשה הטובה לצד האנשים שהם אוהבים, מהיחסים עם הילדים, המשפחה והקהילה. החומריות זה רגש רגעי אבל הרגש שנוצר בעקבות החוויות נשאר לנצח, ואף אחד לא יכול לקחת אותו מהם. בדיוק כמו במוזיקה שיכולה להשפיע ברבדים מאד עמוקים, מעבר למילים של השיר שמשפיע לנו על מצב הרוח. תדרי הקול של המוזיקה יכולה לשנות אפילו מצב פיזי, לרפא או להפך. "
אתה מדבר בעצם על ערכים.
"יש שני משפטים שרצים אצלנו בבית ועליהם גדלנו. האחד הוא "Collect memories, not things". אני לא אומר שאני לא נהנה מהדברים היפים שיש לי ולמשפחה שלי, אבל זה פחות חשוב בעיניי מזמן איכות עם חברים ומשפחה. אגב, אם תסתכלי על רוב האנשים הכי עשירים, הם אלה שלבושים הכי פשוט כי הם יודעים מה יש להם ולא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד. המשפט השני שגדלנו עליו הוא "טוב שם טוב משמן טוב" – כולנו מסיימים באותו מקום, אין מה להתפאר שיש לנו אולי יותר מהאחר או לחשוב שאנחנו טובים יותר ממנו. בסופו של דבר, בסיום המסע, לא יגידו כמה רכוש היה ברשותנו, אלא יעמדו לזכותנו המעשים הטובים שלנו ומה שהקרנו לסביבה. זו שאלה שאני שואל את עצמי לפעמים: איך אני רוצה שיזכרו אותי, במיוחד במוזיקה."
אתה לא נשמע בן שמונה־עשרה, אלא הרבה יותר בוגר. נראה שהחיים חישלו אותך.
"כשהייתי קטן, בזמן היסודי ובחטיבת הביניים, עברנו במשפחה תקופה מאתגרת. כשאמא שלי היתה בהריון, היא נכנסה לניתוח ובעקבותיו שתי הידיים שלה הפכו משותקות, וזה נמשך כשלוש שנים. בתור ילד עזרתי לה די הרבה לטפל באחי הקטן, שהיה אז בן שנתיים ובשתי האחיות שלי שרק חזרו מהפגייה. זה לא היה קל כשכל המשפחה גרה בישראל, אבל תודה לאל – המצב השתפר. כשהידיים שלה חזרו לתפקד, אמא שלי החליטה לפתוח בית תמחוי. עזרתי לה להכין ארוחות חמות לשבתות, לארוז אותן, ובלילות הייתי סוחב את הארגזים לבתים של האנשים שהתביישו לבוא לקחת בעצמם. אהבתי לעזור לאנשים ולראות אותם שמחים, אבל אחרי תקופה מסוימת החלטנו להפסיק עם הפעילות כי לא היה קל לעשות את כל האופרציה הזו ולאמא כבר היה קשה כי עדיין היינו קטנים.
בזמנו הכנו ארוחות ל-100 איש בערך, היום זה ארגון שלם בשם ״עושה חסד״, ארגון מדהים שמנהלת אותו הרבנית ענבל אזולאי."
אני מבינה שאתה מגיע מבית דתי.
"החינוך בבית שלנו מושתת על ערכי המסורת עם הרבה חום ואהבה, קבלת האחר וחתירה למצוינות – בכל תחום שנבחר. אבא שלי גדל במושב דתי. הוא אלוף בתורה, אישיות אהובה על כולם שמתנדב כמנהל וכחזן בבית הכנסת של התימנים בוואלי, מעבר להיותו קבלן. אמא שלי אומנם גדלה במושב חילוני, אבל אחרי שחוותה מוות קליני חזרה בתשובה. היא מתעסקת בתחום העיצוב. כרגע כשאנחנו בחינוך ביתי זה הפרויקט העיקרי שלה, בנוסף לתמיכה וטיפוח הקריירות שלנו, הילדים. אמא שלי היא כמו אמא שנייה לכולם, מקדישה את רוב זמנה לנתינה אין־סופית, היא המסמר שמאחד את המשפחה והחברים בשבתות וחגים, במסיבות ובטיולים."
מה אתה עושה בזמנך הפנוי?
"עכשיו סיימנו את הלימודים וכל אחד מהחברים פונה לדרכו ומתחיל לבנות את העתיד שלו – עבודה, צבא, ישיבה, אוניברסיטה. קצת התפזרנו, אבל אנחנו שומרים על קשר וכשיש לנו זמן אנחנו נפגשים אחד אצל השני, במסעדה, הולכים לים, לסרטים, מטיילים, כמו כולם. כמובן, הרבה מוזיקה. הסגנון האהוב עליי הוא R&B ופופ בהשראת שנות השמונים."
שמעתי שיש באופק תוכניות לגביך.
"פנו אליי מתוכנית טלוויזיה שרוצה להציג ישראלים שהצליחו בתחומים שונים בלוס אנג'לס, בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, להראות שחלומות כן מתגשמים. להציג את הקהילה המדהימה שלנו מבפנים ובאור חיובי, מאוחד ואוהב בתוך כל הכאוס כלפינו כאומה היום. הצילומים אמורים להתחיל באפריל. נראה לאן דברים יתגלגלו, אבל אני חושב שזה רעיון נהדר שיתרום הרבה להסתכלות ולגישה כלפינו, היהודים-ישראלים וכלפי ישראל, וגם לגישה של הישראלים שחיים בארץ ורואים אותנו כאן. אני מאד אוהב את ישראל, ארץ קטנה שיש בה מכל טוב, במיוחד את ירושלים.
אם היית עכשיו בירושלים והייתה לך הזדמנות להניח פתק בכותל, מה היית כותב בו?
"לעצמי הייתי מבקש להצליח בתחום המוזיקה. יש לי כמה חלומות, אבל החלום הכי קרוב שלי זה להיפגש עם חיים סבן ולעבוד באולפנים שלו, לעבוד עם עומר פדי, ולהכניס את שיריי גם לתעשיית הסרטים. הייתי גם מבקש עבור כולנו שתהיה סובלנות אחד כלפי השני, שנתמקד ביתרונות של הסובבים אותנו ולא בחסרונות, ואם אין משהו טוב להגיד – לא להגיד! "
יש לך חלום מעבר למוזיקה?
"הייתי מאד רוצה ללכת ללמוד נדל"ן, לפתוח חברה ולעשות משהו חדשני וייחודי. החלום השני שלי הוא למצוא מבנה מתאים ולפתוח בו בית ספר מקצועי שיתמקד בהקניית כלים לחיים והעשרה בכל מיני תחומים, העצמה אישית ועסקית, והתנהגות טובה. אני מאמין שלא מספיק לחבוש כיפה, ללבוש ציצית וללמוד את עשרת הדברות בעל פה, צריך שתהיה גם יראה מכח עליון, לא משנה אם אתה דתי או חילוני. "
נדל"ן זה תחום שונה מאוד ממוזיקה. איך זה מתחבר?
"אספר לך מקרה שנחקק לי בזיכרון: לפני כמה שנים השתתפתי בתוכנית לבני נוער בשם "האקתון-איתנים". כמה שבועות אחר כך הלכתי לכנס Startupist ולידי בשולחן ישב בחור עם אישיות חמה ונעימה. דיברנו קצת, הוא הראה לי כמה טריקים מעולם הקוסמות ואמר ״תלמד טוב ותעשה מה שאתה אוהב״. בסיום הערב אמרתי לו שלום והתנצלתי שלא שאלתי לשמו. הוא אמר שקוראים לו נתי. בדיעבד הבנתי שזה היה נתי סיידוף, יו"ר IAC - ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית. קראתי עליו קצת, התרשמתי מאד מהתרומה שלו לציבור ובעיקר מהעובדה שלמרות ההצלחה שלו בתחום הנדל"ן וההון האישי שלו, הוא עדיין אדם פשוט ועניו. מאז הוא מושא הערצה בשבילי, דוגמה להתנהגות נכונה מבחינה אישית ומקצועית."
מרשים, היו עוד דמויות נוספות השפיעו עליך?
"נפלה בחלקי הזכות להכיר כמה וכמה אנשים טובים לאורך הדרך שמכל אחד למדתי משהו. אני תמיד מוקסם מהכנות והנכונות לעזור, וזו ההזדמנות שלי להודות להם מכל הלב. אני מודה לאלי בוזגלו, שקישר אותי בתחילת דרכי עם אחד האולפנים, ונתן לי קצת על הראש וחיזק אצלי את המוטיבציה להמשיך וליצור. ללירון מור, מייסדת בית ספר לעסקים בישראל, שהתארחה אצלנו והראתה לי מהי הצלחה, והוכיחה לי שהשמיים הם לא הגבול. תודה ענקית ליוגב קטר הנדיר, שהראה לי מה זה טוב לב ועזרה לזולת ללא תנאים. ליריב וקנין ודרור מאור – צמד מוזיקאים אלופים, על מקצועיות, נחישות וצניעות. תודה לסיגל בירנס המדהימה מ"סיגל סטייל" על החום, האהבה והעצות הכנות שנתנה לי כאילו הייתי הבן שלה. חשוב לי להודות גם למעיין ארביב, המנהלת של הזמר איתי לוי, על העצות הטובות והמקצועיות. לאתי מזרחי שהקדישה לי זמן, נתנה לי עצות ואת תמיכתה במשך השנים עם חום וחיוך ענק. לוויל.איי.אם ואמא שלו שלמרות הפרסום האדיר שלו, הראה לי תמיד מה זה כבוד לאחר ואיך שהוא מדבר בגובה העיניים לכולם. בין הפעמים שנפגשנו היה לי הכבוד לראות אותו בביתו מבשל מתכונים טבעוניים לקראת חג ההודיה ולשמוע את אהבתו לישראל. וכמובן, איך אפשר בלי ההורים שלי, שאין עליהם בכל העולם, שכל אחד מהם העניק לי תובנות מנסיון החיים שלו. ולקדוש ברוך הוא, שבלעדיו אני כלום."
איך הגעת לשם Jonathan May?
"כשהתחלתי לעשות מוזיקה אמרו לי שעדיף שיהיה לי שם במה. לא רציתי לשנות לגמרי את השם שלי ועלה הרעיון לשנות רק את שם המשפחה למאי, כי נולדתי בחודש מאי ו-M זו האות הראשונה של שם המשפחה שלי. מכאן גם נולד השם של העסק שלי, ”MAYTECH RECORDS”.
מה גרם לך לפתוח אולפן הקלטות וחברת הפקות עצמאית בגיל שש־עשרה?
"מודל ההשראה שלי הוא מייקל ג’קסון. בשלב מסוים בקריירה שלו הוא פתח בעצמו חברת הפקות וכך בעצם נעשה אדון לעצמו ונתן לכישרון שלו לפרוח. במקביל למוזיקה שלי, אני עובד כרגע עם חמישה זמרים מעולים ועושה להם את כל ההפקה המוזיקלית. אני מאד נהנה מהעשייה ומהאווירה של כולם אצלי בסטודיו. אני לא יכול לחשוף את השמות שלהם מטעמי פרטיות, אבל יכול להגיד שאני גאה בהם מאד. בקרוב אחד מהם מוציא סינגל עם פאפ סמוק (שנפטר), שיר מעולה שיוצא סוף כל סוף לאור אחרי מסע ארוך של אישורים וביורוקרטיה."
איך אתה מצליח לממן את כל העסק הזה בתור אומן מתחיל?
"עד כה הוריי עזרו לי בתשתית הקריירה. כרגע אני עובד גם מחוץ לבית כדי לממן ולממש את החלום שלי, וכשאני חוזר הביתה אני עובד עד השעות הקטנות של הלילה בסטודיו עם לקוחות ופרויקטים שלי. פרויקט גדול מאד שאני עובד עליו באולפן ומקווה כמה שיותר מהר להרים אותו לאוויר, זה אתר שמרכז לדורי דורות בפורמט אודיו ווידאו עם כתוביות את כל פרשות השבוע וההפטרות. כרגע אני מתחיל בנוסח תימן ונראה אם לצרף בעתיד עוד נוסחים."
מה מיוחד באולפן שלך? לא מפחיד לפתוח עוד אולפן שיש כל כך הרבה מתחרים?
"אני מבין שיש הרבה אולפנים, אבל כמו שאומרים – נר דולק לא גורע מהאור של נר אחר. מה שמיוחד אצלי, מעבר לעובדה שהמקום שלי קול וכל מי שנכנס מרגיש בבית, אני מתייחס ללקוחות באופן אישי ומקצועי ללא קשר לוותק או לפרסום שלהם. אני עונה על כל שאלה גם מחוץ לשעות העבודה, מכבד את החזון והרצון של הלקוחות ונותן את כל תשומת הלב שלי לפרטים הכי קטנים. אני לא אוהב לשבח את עצמי ולא אומר שאני טוב יותר מאחרים, אבל אני אלוף בכל מה שקשור במוזיקה בכל תהליך ההפקה ברמה גבוהה עם הציוד שיש ברשותי ושיוצאים מהאולפן לא מעט שירים מנצחים. אני מציע שירותי הפקה מוזיקלית החל מהכנת הביט, כתיבה, הקלטה, עריכה, מיקס ומאסטרינג."
האם אתה עובד גם עם אומנים מתחילים?
"כן, אני מקבל מגוון רחב של אנשים להקלטות, החל מאומנים בתחילת דרכם ועד נערים ונערות שרוצים להקליט ולהופיע עם שיר משלהם בחגיגות בר ובת מצווה. כיף גדול שהם נותנים לי את הזכות להפיק מוזיקה לאירוע שלהם. אני מקדיש שעתיים בכל חודש לעבודה עם אומנים מתחילים כחלק מהמעשר שלי."
אתה מוציא בקרוב שיר חדש. ספר לי עליו.
"אני כרגע בשלבי עיבוד של שיר מיוחד שכמה אנשים בתעשייה נלחמו כדי לייצג אותו. שיר שכתבתי והלחנתי וישב אצלי הרבה זמן, פשוט חיכיתי לרגע הנכון. הוא היה אמור להופיע באלבום שבקרוב יצא, אבל החלטתי שאני נותן לו את הפוקוס ומציג אותו לבד בתור סינגל. עיבוד השיר נעשה בשיתוף עם GEMINI MUZIQ, מפיק מוכר בהוליווד שעובד עם ג’סטין ביבר ופוסט מלון. איש נדיר באישיותו וכישרוני, שאני מאד אוהב. הוא מוכר בישראל בשם חגי מזרחי, שם הוא עובד עם אומנים רבים כמו סבלימינל והצל, והרבה מהעיבודים שלו מככבים ממש עכשיו על הבמות. בחרתי להציג את השיר בפעם הראשונה במסיבת פורים, מוצאי שבת 3.11 במועדון אמרסון המפורסם בהוליווד עם המפיק ליאור גוב, הבעלים של LG ENTERPRISE שאחראי על המסיבות הכי טובות בעיר במשך השנים. אני עדיין לא יכול להופיע שם כי אני רק בן שמונה־עשרה, אבל השיר יוקרן על מסכי ענק ואני מאד מתרגש."
השירים שלך כבר יצאו לאוויר העולם?
"יש לי כמה סינגלים שנמצאים בכל הפלטפורמות. לפני שבועיים בערך יצאתי עם השיר “Say Those Words“, שהגיע ליותר מ־22 אלף צפיות ללא שום קידום. קיבלתי גל של בקשות להכין נוסח שיתאים להצעת נישואין, אבל אני עדיין שוקל את זה."
איפה אפשר לראות אותך ולעקוב אחריך?
"היה לי חשבון אינסטגרם עם 14,000 עוקבים, אבל הוא נפרץ. פתחתי עכשיו חשבון חדש ואני מחכה שהעוקבים יעלו בצורה אורגנית. אני לא מאמין בקניית עוקבים, הכול עניין של פרסום ברשתות. בינתיים אני עובד על האלבום הראשון שלי שבקרוב יצא, ומתכנן למצוא מנהל שיפנה לי את הזמן להמשיך ולהתמקד ביצירה."
הבנתי שהקלטת שיר עם אחד הזמרים המוערכים בתעשייה.
"היתה לי הפתעה מאד נעימה עם הזמר קייסי, זמר ייחודי ומוכשר. פניתי אליו, שלחתי לו כמה שירים והוא ממש אהב והתפעל. הוא ביקש להצטרף ולהקליט על אחד השירים שלי. אחרי כמה שבועות גיליתי שהוא גם כותב מאוד מוערך לזמרים שונים, שקיבל גראמי על כתיבת השיר ״Hurricane״ של דה וויקאנד, ליל בייבי וקניה ווסט. בחודשים הקרובים הסינגל המשותף שלנו יצא בכל הפלטפורמות."
יש לך מסר לסיום? מוטו לחיים?
"לפני כמה ימים אמא שלי חזרה מהרצאה של המנטורית שירלי דהפס עם קופסא גדולה ועליה כתוב משפט שאהבתי מאד – "יש לך אותך״. אני מאמין שכל אחד הוא מיוחד ואין כמוהו. כל אחד הגיע לעולם עם תפקיד ומתנה, ויכול להגשים את עצמו. התשובות נמצאות בכל אחד מאתנו גם אם לפעמים צריך מישהו חיצוני, חבר או בן משפחה להאיר את מה שחבוי בנו. אתה צריך כל הזמן לנסות ללמוד, להשתפר ולחשוב מחוץ לקופסא. תאמין בעצמך ורק תעיז! אני בטוח שאלה שאומרים לך שאתה לא יכול, בסוף ישאלו אותך "איך עשית את זה?!".
818.5151.747
Instagram- Official Jonathan May
