באופן עקרוני הסיבה לכך היא שהעלאת הריבית מכוונת בעיקר להתמודדות עם האשראי אשר מניע את האינפלציה. 

תיאורטית, מחיר ההלוואות (או עלות ההלוואות) משפיע באופן מיידי רק על ההלוואות החדשות, בעוד כל שאר ההלוואות הקודמות אינן מושפעות מכך - הכי קל לראות את ההשפעה המוגבלת של העלאת ריבית עבור מי שמתעסק בנדל"ן או שקנה בית בשוק המשכנתאות לפני ואחראי העלאת הריבית.

אכן: השורה התחתונה - לוקח זמן עד שהריבית על ההלוואות מבשילות, מתגלגלות, ומייצרות אפקט כלשהו שאינו רק פסיכולוגי. 

בגלל זה, בנקים מרכזיים המכוונים להורדת אינפלציה צריכים לפעול לפחות שנתיים לפני שהאינפלציה עולה, וזו הסיבה שרובם מנסים לחזות את האינפלציה לכ-2-3 שנים קדימה.

עם זאת, אם יודעים הבנקאים מה צריך לעשות - מה טוב, אך האם הם באמת יכולים לעשות את מה שהם רוצים? הרי שזו כבר שאלה אחרת.

כידוע, סבב העלאת הריבית של הבנקים המרכזיים החל להיכנס לפעולה לפחות שנה לאחר שהאינפלציה הואצה.

למרות שהבנקים מדביקים את הפער במהירות בחודשים האחרונים, הם נוטים לעצור את ההעלאה לפני שהאינפלציה אכן מתה.

אבל האם כל זה עבד?.

לא באמת - בפיגור של שנתיים, צמיחת האשראי הצרכני שהייתה צפויה לרדת בחדות - לא עשתה זאת.

וזאת משום שהקשר בין ריבית-האשראי והעלאת ריבית בנצ'מרק - דבר שהיה מוסכמה בספרי הכלכלה בעבר - הולך ונעשה פחות ברור בעשורים האחרונים.

אי ודאות נוספת היא הקשר בין האשראי לרמת המחירים.

כמו כן יש לזכור כי הרבה יותר גורמים שולטים במחיר המצרפי מאלה שנדונו כאן.

לסיכום, ככל שהעלאת הריבית מהירה יותר, כך גדל הסיכון להיותה מוגזמת מדי. 

לעולם אל תמעיטו באפשרות ובחומרת המיתון שלפנינו, אם בכלל.

ולעולם אל תשכחו שייתכן והוא הדבר האחרון שיבלום את האינפלציה באמריקה.