בלי זום ועם סליק של מצות: הקהילה הישראלית בארה"ב נערכת לליל הסדר

בעוד ימים אחדים, משפחות יהודיות וישראליות רבות ברחבי ארצות הברית תקחנה פסק זמן משגרת החיים כדי לשבת סביב השולחן יחדיו ולציין את יציאת בני ישראל מעבדות במצרים לחירות.

מושג זה - שגרת החיים - קיבל משמעויות חדשות ונוספות מאז שפרצה מגפת הקורונה בתחילת 2020. מאז ומתמיד, חג הפסח מתקיים בסימן של משפחתיות - כאשר בני המשפחה מתאספים לקריאת ההגדה, תוך כדי שנהנים מסעודה גדולה וממושכת. כל זה כמובן השתנה עם פרוץ המשבר העולמי, וכיאה לחג שבו אנו שואלים "מה נשתנה בלילה הזה?", יצאנו לבדוק מה באמת שונה כיום לעומת ליל הסדר ב-2020, וכיצד השינויים הללו ממשיכים להשפיע על האופן שבו אנחנו חוגגים את פסח.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

מה נשתנה?

לפני שנוכל להיכנס לחג של השנה הנוכחית, מוטב לחזור אחורה בזמן לאביב 2020. ליל הסדר של אותה שנה חל ביום רביעי, השמיני באפריל - 29 ימים בלבד לאחר שארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז על נגיף הקורונה כמגפה עולמית. הכרזה זו גררה את הרשויות המקומיות - ערים, מחוזות ומדינות - להורות על הגבלות חסרות תקדים (לפחות במונחים של ארצות הברית) כגון עוצר והנחיות 'הישארו בבתים' (מה שבפועל היוותה עוצר ללא אכיפה ברורה). בעקבות זאת, הקהילה היהודית וישראלית בארצות הברית הבינו במהרה שלא יתאפשר לערוך ארוחה משפחתית גדולה לכבוד החג.

מעבר לעובדות בשטח, חשוב גם לזכור את הלך הרוח הכללי שהורגש בכל ארצות הברית - ואפילו בכל העולם. מחד, נגיף הקורונה היה דבר חדש מאוד בעולם. רבבות נדבקו ואושפזו, מסעדות נסגרו ותורי ענק השתרעו מחוץ לסופרמרקטים. תחושה של פחד וחשש עטפה את רוב תושבי ארצות הברית, דווקא כאשר הקהילה היהודית הייתה בהכנות האחרונות לקראת ליל הסדר. מאידך, חוסר הוודאות סביב נגיף הקורונה היה משמעותי. אולי זה נבע מתחושת אופטימיות מסוימת שכה מאפיינת את יהודי ארצות הברית, ואולי פשוט לא הייתה הבנה מלאה של חומר המצב, אבל היו מי שסברו שההגבלות (ובמידה מסוימת גם נגיף הקורונה) ייעלמו בתוך מספר שבועות ויאפשרו חזרה מלאה לשגרה.

אם עוד היה חוסר וודאות סביב החג בתחילת מרץ 2020, הרי שזה נעלם לחלוטין עד סוף החודש, ולכולם היה ברור שנגיף הקורונה וההגבלות לא צפויים להיעלם מן העולם לפני ליל הסדר. אט אט חלחלה ההבנה שרובנו נעביר את החג באמצעות אפליקציית זום - בין אם תכננו להיפגש עם קרובי משפחה או חברים הגרים איתנו בארצות הברית, ובין אם תכננו להגיע לישראל כדי לעשות זאת (שכן באותם ימים הפעילות בנמל התעופה בן גוריון נעצרה כמעט לחלוטין).

בעקבות זאת התעורר שיח סביב השאלה האם בכלל מותר לערוך את סדר פסח בזום. בסוף מרץ 2020, הרבנים הראשיים לישראל פרסמו הודעה לפיה אין להשתמש בזום, או כל אפליקציה אלקטרונית אחרת, על מנת לקיים את הסדר. בהודעה שהופצה בזמנו נכתב כי "הועלתה אפשרות של שימוש במחשב ביום טוב, גם במקום שאין חשש סכנה או צורך בריאותי או פיקוח נפש, ודרכו להתחבר עם תוכנה המאפשרת ראייה משותפת של משפחות במקומות שונים. האיסור של שימוש בחשמל קיים גם ביום טוב".

באופן מעניין ביותר, פרסום הודעה זו גרר התנגדות מרבנים מהעדה המרוקאית בישראל, שקבעו כי דווקא ניתן לעשות שימוש בזום כדי לחגוג את החג תוך כדי שמירה על הריחוק הנדרש בהתאם לתקנות משרד הבריאות. בהודעה שהם פרסמו צוין כי פסח הוא חג מיוחד: "ליל ההגדה בפרט הוא ערב שכולם רואים בו אירוע מיוחד שהוא ברית בין ה' לישראל. עוד נראה, שרבים מבני ישראל הצעירים, אילולי הקשר שלהם עם הסבא והסבתא, אפשר שכלל לא יסבו לשולחן הסדר, ורק הקשר עם הסבא יגרום להם להשתתף במצוות ההגדה ואכילת מצה. ובדור זה חשוב מאוד ענין השבת לב הבנים אל אבותם. זאת ועוד, ענין נוסף יש בזה, והוא הצורך להסיר עצב מן המבוגרים והזקנים, לתת לה מוטיבציה להמשיך להיאבק על חייהם, ולמנוע מהם דכאון ורפיון נפשי, אשר יכול להביא אותם להתייאש מן החיים".

הפער שבין שתי ההודעות דווקא היה הולם לתקופת הקורונה, בה תושבי ארצות הברית זכו לעיתים קרובות להנחיות והגבלות סותרות. אך נדמה כי מה שרוב הקהילה הישראלית ויהודית בארצות הברית לקחה מן ההודעות הוא הרצון לשמח את בני המשפחה, בייחוד המבוגרים ביותר, ולקיים את ליל הסדר ביחד - גם אם ניתן לעשות זאת רק באופן דיגיטלי.

וכך קרה שב-8 באפריל 2020 - י"ד בניסן תש"פ - מאות אלפי יהודים-אמריקאים וישראלים החיים ברחבי ארצות הברית מצאם את עצמם סביב שולחן החג שנערך בצורה מעט שונה. לצד כלי הגשה, צלחות וקערות מצאנו מקום למחשב נייד - וחלקנו אפילו דאגנו להתקין תאורה מיוחדת. אי אפשר לומר שזה היה חג שגרתי, אך בכל זאת הצלחנו לשמר את הדבר החשוב ביותר בו - תחושת היחד והמשפחתיות.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

חג אמריקאי?

כידוע, בפסח אנחנו מציינים את סיפור יציאת מצרים אשר מהווה את תמצית הווייתו של העם היהודי - מבשורת החירות והתקומה הרוחנית המיוחדת של העם, עבור ברעיון החלש הגובר בחסד האל על אדירי-הכוח, ועד לאמירה "לשנה הבאה בירושלים", המקפלת בתוכה, כמו החג כולו, את האמונה בעתיד טוב יותר. זהו גם החג היהודי המוכר ביותר ללא-יהודים באמריקה, וזה שסיפורו קשור במידה מפתיעה להיסטוריה שלה.

יותר ממאה ועשרים שנה לפני שהכריזו נציגי הקונגרס היבשתי השני, ב-1776, כי "אנו רואים את האמיתות האלה כמובנות מאליהן: שכל אדם ניחן על ידי הבורא בזכויות יסוד מסוימות שאין להפרן, ביניהם הזכות לחיים, לחירות ולמרדף אחר האושר..." - כבר צוינה על אדמת אמריקה הצפונית הכמיהה הנצחית לחופש בנוסח העברי-ארמי בן אלפי השנים. היה זה בשנת 1654, אז נחתו היהודים הראשונים בעיר שזכתה לשם "ניו אמסטרדם". תוך זמן קצר, עיר זו הייתה עתידה לעבור מידיים הולנדיות לבריטיות, ושמה ישונה ל"ניו יורק". שנה בלבד מאוחר יותר כבר אפו בני הקהילה הקטנה את המצות שלהם בעצמם, לאחר שבשנה הראשונה נאלצו לייבא אותן מוכנות מהקהילות היהודיות הוותיקות יותר באיים הקריביים.

כשיצאו אלפי אמריקאים מערבה ב-1848-49, בעקבות השמועות על כמויות זהב דמיוניות, יצאו גם יהודים רבים. ב-1851 כבר נוסדה בסן פרנסיסקו מאפיית המצות הראשונה - Western-Baked Matza - שייצאה את מרכולתה אל מחוץ לגבולות המדינה בה פעלה. באותה שנה ציין עיתון קליפורני כי "היהודים כה רבים בקליפורניה והשפעתם כה רבה, עד שספינות קיטור בדרכן לנמלים זרים מתעכבים לעתים קרובות בצאתם אם חל חג יהודי באותו יום". מאז ועד היום אין מרכז עירוני משמעותי ואין פינה בארה"ב בה לא ניתן לראות עם בוא האביב יהודים אופים מצות, מנקים את בתיהם מהמסד את הטפחות במסרק דק אחר פירורי חמץ, מגעילים כלים בסירי ענק ברחובות ומקיימים מנהגי חג רבים.

עם זאת, לא רק על היהודים בארצות הברית השפיע סיפור הפסח. כבר "עולי הרגל", הפילגרימים הפוריטנים, שייסדו בניו אינגלנד, וירג'יניה ובקרוליינות מושבות לקיים בהן את אורח החיים האדוק שלהם, שיוו עצמם במפורש ל"בני ישראל המודרניים" היוצאים "ממצרים המודרנית" (בריטניה) ונמלטים מ"פרעה המודרני" (פעם ג'יימס הראשון, פעם צ'ארלס הראשון), חוצים את "ים סוף המודרני" ל"ארץ המובטחת החדשה". מסיבה זו ניתן למצוא ברחבי ארצות הברית (בעיקר במרכז ומזרח המדינה) ערים רבות בעלות שם תנ"כי, כגון ג'רוזלם, שלם (סיילם), מוריה, בית-אל, שילה, אפרתה, תקוע, בית לחם, חברון, יריחו, ציון, כרמל, שרון, גלבוע, גלעד, רחובות, תבור, פסגה ועוד. למעשה, רק השנה נוכחנו לדעת כי באוהיו קיימת עיירה קטנה בשם איסט פלסטיין, שבה אירעה תאונת רכבת שעליה מטען כימי.

לקראת סוף המאה ה-18, עם בוא המהפכה האמריקאית, נזקק גם האידיאולוג שלה, תומאס פיין, למטאפורה מספר שמות כשתיאר את ג'ורג' השלישי כ"פרעה קשה הלב ורע-המזג מאנגליה". הרמן מלוויל, מחבר הקלאסיקה "מובי דיק", כתב בספרו "מקטורן לבן" משנת 1849 כי "אנו, האמריקאים, הננו העם הנבחר יחיד הסגולה - בני ישראל של ימינו". גם רעיון היובל, הקשור אף הוא לפסח ולמניין החמישים, השפיע עמוקות על מייסדי האומה, ולכן על פעמון החירות בפילדלפיה חרוט הפסוק "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".

עוד ציבור שרעיון הדרור לכל יושביה השפיע עליו עמוקות היה זה שבאופן טבעי יותר ראה את עצמו בדמות גיבורי הסיפור - העבדים השחורים שייחלו ליום בו ייצאו לחופשי. הארייט טאבמן, ששחררה אלפי עבדים ב"מסילת הרכבת המחתרתית" (רשת מחתרתית של דרכים סודיות ובתים בטוחים שהוקמו ברחבי ארה"ב וסייעו לעבדים אפרו-אמריקאים לברוח למדינות חופשיות בתוך ארצות הברית ולקנדה), נודעה גם כ"מאמא מוזס", ומעטים שירי הגוספל הנפוצים והמשפיעים יותר מ-"Let My People Go", הנפתח במלים "When Israel was in Egypt Land...". גם מרטין לותר קינג המפורסם, בנאום קבלת פרס נובל לשלום ב-1964, התייחס לסיפור המקראי ולמסר המסעיר-תמיד הצפון בחובו: "שלח את עמי!".

ביעדן המודרני שבו נשים פורצות מכבליהן הנותרים ותופסות את המקום הראוי להן בכל תחומי החיים - למשל כסגנית נשיא ארצות הברית - ראוי לציין את תפקידי המפתח של נשים לאורך סיפור הפסח: אמו של משה, יוכבד, מתחזה למינקת כדי לפקוח עין אוהבת על בנה. מרים משיטה אותו בתיבה בנהר, בת פרעה מוצאת ומאמצת אותו, מרים מופיעה כמנהיגת ציבור ומובילה את העם בשירת הים, וציפורה היא זו שמזכירה למשה את הישר בעיני ה' ומכריחה אותו למול את עצמו.

לצד ההשראות הנזכרות לעיל ששאבו שכנינו הלא-יהודים מן החג העברי ביותר, ישנן גם השפעות נוספות. היורדות עד שורשי הנצרות עצמה. לחם הקודש המחולק בכנסיות רבות למאמינים, ומייצג את "גופו של ישו", הוא בעצם סוג של מצה, ומהווה תזכורת לסעודה האחרונה - שהייתה בעצם סדר פסח. את הפסח היהודי החליפה הנצרות ב"פסחא", המציין את עינוייו, הוצאתו להורג ותחייתו כביכול של המטיף היהודי מנצרת. פסחא, אגב, יצוין השנה ב-9 באפריל - פחות משבוע לאחר ליל הסדר.

אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

ליל הסדר בארצות הברית המודרנית

ברור לחלוטין כי חג הפסח הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה - לא רק של העם היהודי בתפוצות - אלא גם בארצות הברית המודרנית כיום. ניתן לראות זאת כאשר ניגשים לרשתות השיווק וחנויות הכלבו המובילות כגון וולמארט וטרגט בעת זו. לרוב תמצאו אזור מיוחד בחנות שהוקדש לחג, עם מדפים מלאים באריזות של מצות וכלי בית מיוחד עבור ליל הסדר.

למעשה, רק השבוע חברת Instacart - המספקת שירותי רכישה ומשלוח מסופרמרקטים וחנויות אחרות - פרסמה סקר אודות הרגלי המזון בתקופת החג. יותר מאלפיים איש השתתפו בסקר, ושלא במפתיע ממנו עולה כי מצות הן הפריט הפופולרי ביותר עם זינוק של 300% בהזמנות בשבוע שקודם לחג. הסקר אף מצא כי פריטים נוספים הקשורים לחג רושמים זינוק של עשרות אחוזים בימים שלפני החג, ביניהם נתחי טלה (זינוק של 97%), מרק קניידלך (73%), גפילטע פיש (58%) וחזה בקר (53%).

לעומת זאת, אין ספק כי אווירת החג הקיימת בישראל (ובמידה מסוימת גם בלב השכונות היהודיות וחרדיות בערים כגון לוס אנג'לס וניו יורק) אינה באה לידי ביטוי בארצות הברית. כלומר, בליל הסדר אין עומסי תנועה חריגים, ולמחרת אין נהירה המונית לעבר אתרי הטבע והאטרקציות השונות. אך הקהילה הישראלית ויהודית בארצות הברית התרגלה לכך גם בחגים אחרים. הרי גם ביום הקדוש ביותר, יום הכיפורים, אנו מגיעים לבתי הכנסת כאשר מסביבנו ניתן לשמוע בבירור את תנועת הרכבים.

לכן, גם השנה נמשיך להתכנס סביב שולחן החג - ולא נשכח לרגע את השינויים הרבים שעברו על מסורת זו בשלוש השנים האחרונות. נשמח מכך שכמו בשנה שעברה מתאפשר לנו לשיר ולשמוח עם בני המשפחה, ולא באמצעות המסכים. וגם נזכור את יקירנו שהלכו לעולמם בשנים האחרונות - בייחוד אלו שאת ליל הסדר האחרון שלהם הם העבירו באמצעות הזום. ואולי במידה מסוימת אנחנו נלמד להעריך יותר את מה שיש - גם כאשר מדובר בדברים שבעבר נתפסו כמובנים מאליהם.

צוות חדשות USA מאחל לכל הקוראים והקוראות - בין אם אתם בירושלים, בלוס אנג'לס, בניו יורק, במיאמי או בכל עיר אחרת - חג שמח, פסח כשר לכל המפקידים ובעיקר שתהנו ממאכלים טובים, אווירה משפחתית טובה ושרוח החופש תנשוב חזק בשולחן.