סוגיית כלי הנשק בארצות הברית היא מורכבת וטעונה — על כך קשה להתווכח. מחד, קבוצה גדולה באוכלוסיה מצביעה על טקסט שנכתב לפני כ-234 שנה, אותו תיקון שני לחוקה האמריקאית, כהוכחה לכך שמייסדי המדינה רצו שכל אזרח יוכל לבחור האם לשאת כלי נשק. מאידך, הנתונים לא משקרים. הטבח במתחם אאוטלטים בצפון טקסס לפני שבוע, שבו שמונה בני אדם נורו למוות, היה אירוע הירי ההמוני ה-199 מאז תחילת 2023, וארצות הברית נמצאת בדרך לשנה הקטלנית ביותר בתולדותיה, לפחות בנוגע לנרצחים בתקריות ירי.
שורה עליונה, מימין לשמאל: זירת הירי במונטריי פארק, ומחוץ לבית הספר הנוצרי בנאשוויל. שורה תחתונה, מימין לשמאל: זירות הירי באלן ומחוץ לבית הספר היסודי ביובלדה (צילום: AP / רויטרס / Getty Images)
ב-8 ביוני 1789 - קצת פחות מ-13 שנים לאחר הכרזת העצמאות של ארצות הברית - ג'יימס מדיסון (מי שימים ייבחר לנשיא הרביעי) הציג את הגרסה הראשונה של מגילת הזכויות. בתיקון השני נכתב כי "מאחר שמיליציה ערוכה היטב נחוצה לביטחונה של מדינה חופשית, אין להגביל זכותם של בני-אדם להחזיק נשק ולשאתו".
234 שנים לאחר מכן, אותו טקסט - שבו הכותבים הדגישו את הקשר למיליציות - מאפשר לכל אדם בארצות הברית להשיג כלי נשק. ספק רב אם מדיסון או שאר כותבי מגילת העצמאות תיארו לעצמם שיומצאו כלי נשק אוטומטיים, שמסוגלים לירות עשרות כדורים בתוך שניות בודדות. אך כך בדיוק היה, וכך קרה שארצות הברית, המעצמה הגדולה ביותר בעולם בעשורים האחרונים, מתמודדת עם בעיה קטלנית שאין לה פתרון פשוט.
ארכיון האלימות בכלי נשק (Gun Violence Archive, או GVA) הינו מלכ"ר שעוקב אחר אירועי הירי ההמוניים ברחבי המדינה. למעשה, הארגון מגדיר "אירוע ירי המוני" כתקרית ירי שבה ארבעה או יותר אנשים נהרגים (ללא היורה). חשוב לציין כי מדובר בהגדרה השכיחה ביותר למושג זה, ונעשה בה שימוש ע"י ה-FBI.
לפי נתוני ה-GVA, ארצות הברית הגיעה לרף העגום של 100 אירועי ירי המוניים ב-5 במרץ - כשבועיים לפני שרף זה נחצה שנה אחת קודם לכן. יתרה מכך, ארצות הברית בדרך לקבוע שיא חדש במספר ההרוגים באירועי ירי המוניים.
מלבד שנים מעוברות, ה-10 באפריל הוא היום ה-100 של השנה. בין הראשון בינואר לבין תאריך זה בשנה הנוכחית נרשמו 146 אירועי ירי המוניים, כך על פי נתוני ה-GVA. שימו לב לנתונים המקבילים בתשע השנים שקדמו ל-2023: 126 אירועי ירי (2022), 137 (2021), 81 (2020), 77 (2019), 62 (2018), 93 (2017), 66 (2016), 68 (2015) ו-59 (2014).
אודרי הייל, שרצחה שישה אנשים - ביניהם שלושה ילדים - בבית ספר נוצרי בנאשוויל (צילום: משטרת נאשוויל)
תקרית הירי האחרונה - לפחות עד לכתיבת שורות אלה - הייתה הטבח ביום שבת ב-Allen Premium Outlets — מרכז עודפים בעיר אלן שנמצאת כ-45 ק"מ צפונית לדאלאס. שמונה בני אדם, ביניהם לפחות ילד אחד, נורו למוות לפני שהיורה חוסל ע"י שוטר שבמקרה נכח במקום.
לפחות 74 איש נהרגו או נפצעו במהלך תקרית ירי בבתי הספר ברחבי ארצות הברית, ביניהן האירוע בבית ספר נוצרי בנאשוויל (טנסי) שבו שלושה תלמידים ושלושה אנשי סגל נהרגו. אגב, מאחורי תקרית זו עמדה יורה בשם אודרי הייל, שהפכה רק לאישה החמישית שמבצעת אירוע ירי המוני.
ב-10 באפריל, שכאמור הינו היום ה-100 של השנה, חמישה אנשים נורו למוות בבנק בלואיוויל (קנטקי) אחרי שאחד העובדים, קונור סטורג'ן, פתח באש במקום. גם הוא נורה למוות ע"י כוחות המשטרה. תקרית הירי שאירעה ב-21 בינואר בעיר מונטריי פארק (מחוז לוס אנג'לס), במהלך חגיגות השנה הסינית החדשה, היא הקטלנית ביותר עד כה בשנה הנוכחית, עם 11 הרוגים. תקרית ירי קשה נוספת שאירעה השנה הייתה ב-4 בינואר ביוטה, כאשר מייקל הייאט ירה למוות באשתו, חמשת ילדיהם המשותפים וחמותו, ולאחר מכן התאבד.
כפי שניתן לראות מהדוגמאות הבולטות, הגדרת ה-GVA לאירועי ירי המוניים חלה גם על מעשי שוד מזוינים, מקרי רצח מזעזעים בתוך המשפחה, פריצות אלימות לבתים ועוד. עם זאת, חשוב להדגיש כי ב-GVA אינם מבדילים בין תתי-קטגוריה בתוך המונח אירוע ירי המוני. כלומר, ירי בבית ספר כלשהו נספר בדיוק כמו תקרית ירי קטלנית של כנופיות חמושות (בהנחה, כמובן, ששתי התקריות עונות לקריטריון המרכזי - 4 נפגעים, ללא היורה).
מאגר מידע אחר, שמופעל ע"י העיתון המוביל USA Today, עוקב אחר נתון שמכונה "אירועי ירי ציבוריים". מונח זה מתייחס לתקרית ירי שבהן יש ארבעה או יותר הרוגים, ללא היורה, אך רק כאשר האירוע מתרחש במקום ציבורי כגון בית ספר, מרכז קניות, בנק וכדומה. לפי סיווג זה, מספר השיא של אירועי ירי ציבוריים בשנה עומד על 10. הטבח באלן ביום שבת האחרון היה אירוע הירי הציבורי החמישי בחמשת החודשים הראשונים של השנה. כלומר, אם ארצות הברית תמשיך בקצב הנוכחי, נגיע ל-12 אירועי ירי ציבוריים בשנה אחת - שיא חדש.
כוחות רבים של המשטרה בזירת הירי הקשה במונטריי פארק (צילום: AP)
מאז תחילת השנה הנוכחית, 14,672 מתו כתוצאה מירי ברחבי ארצות הברית. יותר מ-8,000 מתוכם מתו כתוצאה מהתאבדות באמצעות כלי נשק, וכ-6,000 הינם קורבנות של רצח.
מצד אחד, מדובר בנתונים שצריכים לעורר פחד ובהלה בכל אחד ואחד מתושבי ארצות הברית. מצד שני, יתכן שאיש לא צריך להיות מופתע, שכן כמות כלי הנשק ברחובות היא פשוט בלתי נתפסת. לפי ההערכות, בארצות הברית יש 120 כלי נשק על כל 100 תושבים. למען הסר ספק, אין אף מדינה בעולם עם כמות כזו של כלי נשק בחברה האזרחית. קרוב למחצית מתושבי ארצות הברית - כ-44% - העידו כי הם מחזיקים לפחות כלי נשק אחד בבית (בין אם מדובר בכלי נשק שלהם, או של בן/בת הזוג).
סקר של מכון גאלופ מנובמבר 2020 מצא כי אחד מכל שלושה אמריקאים טוען שהוא מחזיק כלי נשק בבית באופן אישי (כלומר, שכלי הנשק שלו ולא של בן משפחה אחר), וכמות דומה - כשליש - סבורה שרמת הפשיעה הכללית תרד אם ליותר אנשים יהיו אקדחים ורובים.
צריך לומר את האמת העגומה בצורה ברורה: הקוטביות הפוליטית בארצות הברית לא תאפשר לבצע שינוי כלשהו. בכל פעם שמתרחשת תקרית ירי קשה, הנושא עולה לסדר היום הציבורי. הדמוקרטים קוראים לחוקק חוקים שיטפלו בקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשיג כלי נשק בארצות הברית, ואילו הרפובליקנים בכלל יטענו שמדובר בסוגיה של בריאות הנפש שצריכה לקבל מענה.
אפילו ניסיונות למצוא פתרונות פחות גורפים עולים על שרטון. בטקסס, למשל, המחוקקים הדמוקרטים ניסו לקדם מספר הצעות חוק כתגובה לטבח ביובלדה בשנה שעברה, כאשר צעיר בן 18 חמוש ברובה סער נכנס לבית ספר יסודי במדינה ורצח שני מורים ו-19 תלמידים בני 9 עד 11. אחת מהצעות החוק ביקשה להעלות את הגיל שבו מותר לרכוש רובה סער מסוג AR-15, מ-18 ל-21. אפילו הצעת חוק בסיסית זו גררה התנגדות קשה, ולבסוף נתקעה ולא אושרה.
שני הצדדים צודקים, ושני הצדדים טועים. ובזמן שהמחוקקים מתווכחים ומתנגחים אחד בשני, אנחנו התושבים נשארנו חשופים - במרכזי הקניות, בכנסיות ובבתי הכנסת, במסעדות ובבתי קפה, בבנק ובסופרמרקט, וכמובן גם בבתי הספר.