דעה: מה כל כך מפחיד בשמחה רוטמן?.

בטרם נחקור את שורשי הסלידה בכל מני מדורות שבט מאיש נעים הליכות, משכיל, וציוני כשמחה רוטמן, ואת מקורות הדיבה המוצאת באופן שיטתי נגד יו"ר וועדת חוק, חוקה ומשפט - הרי שיש לפתוח בהשוואה מקומית ליחס הלא פחות פתולוגי לו זוכים שר המשפטים לוין, וראש הממשלה בנימין נתניהו.

 

 

 

בדומה ללוין ובשונה מנתניהו (שהכשיר, מכשיר, ויכשיר מדיניות שמאל-מרכז), העוינות כלפי רוטמן אינה מבוססת על כך שהוא נתפס בדמיון הפוסט-אוסלואי כמשלים מהלך היסטורי המאפשר את גזילת הנהגת המדינה בידי הימין לאחר רצח רבין.

 

אדרבא, רוטמן בשונה מלוין ונתניהו, היה רק נער סרוג ב-1995 - ולמרות זאת, הוא עושה כיום דבר עמוק בהרבה מלוין ונתניהו - בהציבו מראה מחנכת בפני ישראלים המדברים דמוקרטיה וליברליזם, אך אינם יודעים את פשר המושגים הנישאים בגרונם.

 

שכן בעוד נתניהו, ויהיו השלכות מדיניותו (או היעדרה) אשר יהיו - לא משנה מה יעשה, תמיד יתפס באנתרופולוגיה הקולקטיבית ובזיכרון ההיסטורי של השמאל כמעין יהודה איש קריות הנושא אות-קין היסטורי כיורש רצח האב המיתולוגי - יצחק רבין - הרי שדווקא רוטמן לרוע מזלו מעניק לשמאל סיבה רציונלית לסלידה ממנו.

 

לעומת נתניהו שהינו בעיקר סימבול שלתוך תבנית דמותו ניתן לדחוס את הדימוי או הגחמה התורנית, שמחה מצריך התמודדות ישירה עם הגניאולוגיה של מערכת ערכיו של השמאל עצמו.  למעשה, בשונה מכל אדם עד עתה בהיסטוריה הישראלית, רוטמן נאלץ "לחנך" (ולא במובן הציני של המילה) את אנשי הפרלמנט והעם המעט קלולס, לבירור מושגי הדמוקרטיה והליברליזם הקלאסי.

 

זוהי משימה שלא רק שלא נעשתה עד עתה, אלא שכאשר כן נעשתה - היא נעשתה בידי חובבנים גמורים.

 

על כן, הוא נחשב למסוכן מנתניהו, לא בשל היותו חובש כיפה או נושא בשורה משיחית כלשהי (הוא לא) - אלא דווקא בשל היותו מחוקק שהינו גם אינטלקטואל פעיל - או במובן מסוים, בלי להתבייש או להיות ציני, יש לחזור על כך מתוך הכרה יהודית עמוקה - אינטלקטואל ומחנך.

 

לרוטמן מקצוע אמיתי בעולם המתבסס ויונק מתוך מחויבות לצמד מקורות רעיוניים שהשמאל מתהדר בהם - אך מתקשה לעבוד מולם - ארון הספרים היהודי, והליברליזם הקלאסי.

לכן הוא אהוב בידי אינטלקטואלים רציניים בימין כפי שהוא שנוא בידי אלה שבשמאל.

 

רוטמן הופך בחצי השנה החולפת, יותר מתמיד, לנגד עיני העם כולו, לאותו מרצה השנוא על החכמולוגים מקרב תלמידי שנה א' בקורס מבוא לממשל, המאלץ את יושבי האולם, להיכנס לתוך הסילבוס הרבה מעבר לשנדרש והיה נהוג עד עתה.

 

עתה לחלק מהסטודנטים נמאס - והם מגלים שהרבה יותר קל להפוך כיסאות מלהודות שלא הם, ולא הרקטור עצמו, שלטו בחומר עד שנכנס הפרופסור הטרי לאולם.

 

כמו שהימין הגרמני של שנות ה-20 פחד מהדרך בה שר החוץ היהודי וולטר רתנאו הגדיר פטריוטיות גרמנית טוב מהם, כך השמאל-מרכז הישראלי חושש מהאופן שבו רוטמן מסוגל להגדיר ליברליזם ודמוקרטיה טוב מהם.

 

ובנימה זו, יש לקוות כי אלה אשר תקפו את קניינו החומרי, וביקשו לסכן את שלומו אמש, יעמדו בפני מלוא חומרת הדין.