עברו רק שלוש שנים מאז נחתמו הסכמי אברהם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין – והם עדיין עומדים על כנם בעוד שהיחסים הדילומטיים נמצאים במבחן אל מול המלחמה בעזה.
בעוד ששתי המדינות הערביות החזקות תומכות בהפסקת אש ובהסכם שלום עם הפלסטינים, הן חולקות מטרה משותפת עם ישראל במאבק באסלאם המיליטנטי הקיצוני הנתמך על ידי איראן, ולכן הברית הביטחונית האזורית חשובה להן עד מאוד.
(צילום: ויקיפדיה)
"מה שאיחוד האימורויות ובחריין הראו כעת, הוא שהן מחויבות מאוד למערכת היחסים", אמרה אלהם פאכרו, עמיתת מחקר במכון ללימודי ערבים ואסלאם באונ' אקסטר. "הקשר הזה כבר עמד בפני הרבה דברים, וזה רק האתגר הבא".
גם דיוויד פרידמן, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל – שמילא תפקיד גדול בקידום הנורמליזציה במזה"ת, אמר כי הוא מאמין שאותן מדינות שמחות לראות את ישראל נלחמת בחמאס, שהוא שלוחה של האחים המוסלמים.
בראיון ל'ניוזוויק', הוא הסביר כי בחריין ואיחוד האמירויות בהחלט נמצאות תחת לחץ לפעול נגד ישראל, "אבל אני מאמין שהמיגור של חמאס, שאני מאמין שכן יקרה, הוא תועלת לישראל ולכל העמים המתונים".
(צילום: AFP)
העובדה ששתי המדינות מקיימות כעת יחסים פומביים עם ישראל, מאפשר להן לשחק תפקיד מתון עם מחויבות להמשך הקשר עם ירושלים לצד קידום פתרון לפלסטינים.
לעומת זאת, במרוקו – שגם כן הצטרפה להסכמי אברהם, ישנן הפגנות המוניות נגד ישראל, ומשרד החוץ שלה גינה את "מעשי ההסלמה הישראליים". עם זאת, מרוקו לא איימה על פירוק הנורמליזציה, וגם מועצת הריבונות השלטת של סודאן לא עשתה זאת, על אף שדרשה להפסיק את "התקופנות הישראלית".
פאכרו אמרה: "זה מסובך מה שקורה, כי הנושא הפלסטיני כבר לא תופס את מרכז הבמה עבור הממשלות הערביות. אך הוא במרכז הבמה עבור האזרחים שיוצאים לרחובות להפגין".
