דרמטי: הקונגרס אישר את "חוק המודעות לאנטישמיות" שמטרתו לפרק את הפגנות הקמפוסים

בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום רביעי אישר בית הנבחרים הצעת חוק המבקשת לדכא את האנטישמיות בקמפוסים בעקבות ההפגנות האלימות והתסיסה המונעת על ידי פעילים פרו-פלסטינים בכל רחבי ארה"ב.

'חוק המודעות לאנטישמיות' אושר בהצבעה של כ-91 מתנגדים למול כ-320 תומכים וכעת יועבר לאישור הסנאט.

אך השאלה המשפטית המרכזית היא: איך ובאיזה מידה יפעלו הרשויות הפדרליות נגד דברים שנחשבים 'אנטישמיים'?

האם ביקורת על ממשלת ישראל תיחשב אנטישמית? האם אלה הטוענים כי בוצעה הפרת זכויות אדם על ידי צה"ל ייחשבו כך? האם מעורבות בתנועת ה-BDS האנטי-ציונית הקיצונית תיחשב אנטי-יהודית? האם סיסמאות כמו "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית" הקוראת לכאורה לשחרור פלסטין, אך שטוענת כי לישראל אין זכות קיום - תהיה בלתי חוקיות על פי החוק הפדרלי?

האם ביקורת על סיוע החוץ השנתי שארה"ב מעניקה תיחשב אנטי-יהודית? (כנראה שלא).

ועוד שאלה לא פשוטה - מה עם המפגינים היהודים הקיצוניים שעוסקים בהפגנות כנגד ישראל?

 

 

נראה כי התשובה טמונה בהסבר להגדרת האנטישמיות המתווה בהצעת החוק החדשה שהתקבלה בבית הנבחרים.

משרד החינוך האמריקאי ישתמש בהגדרת העבודה של הברית הבינלאומית לזכר השואה (IHRA) באכיפת החוקים כנגד אפליית יהודים.

הברית מגדירה אנטישמיות כ"תפיסה מסוימת של יהודים, שעלולה להתבטא כשנאה ליהודים" וכוללת "ביטויים רטוריים ופיסיים של אנטישמיות מופנים כלפי יחידים יהודים או לא יהודים ו/או רכושם, כלפי מוסדות הקהילה היהודית ומתקנים דתיים".

הארגון מספק מספר דוגמאות למה שנחשב כאנטישמיות, לרבות קריאה לפגיעה ביהודים בשם אידיאולוגיה רדיקלית או תפיסה קיצונית של דת, והאשמת יחידים יהודים כממציאים או מגזימים בחשיבות השואה.

לפי מדד זה, אפילו דיון או פרשנות היסטורית תיאורטית המאשימה יהודים בתופעות היסטוריות עלולה להיחשב בלתי חוקית.

לבסוף, למול התיקון הראשון, הדברים בהחלט יתבררו כחלקלקים מאוד - במיוחד כאשר תגיע שאלת האכיפה בפועל בשטח.

השאלה היא - מה עוד ניתן לעשות כדי להבטיח שיהודים יוכלו לחיות בחופש ובהגנה ברחבי ארצות הברית?.