פרשנות: זה לא ביידן, זה אנחנו - אין מה לכעוס: ישראל יכלה לכבוש את רפיח, לגרש את העזתים, ולהשמיד את חמאס אבל גררה זמן

ישראל יכלה לכבוש את רפיח - יכלה לגרש את ערביי עזה, ויכלה להשמיד את חמאס.

הנהגתה, פשוט החליטה לעבוד לאט ובזהירות - או במילים אחרות - לא לגמור את העבודה בזמן.

עכשיו, בתום היסוסים אין קץ, כשהשעון העולמי תקתק, והגיע הזמן לקפל - אחרי שהעבודה שהיינו אחראים לבצע, לא הושלמה - אף לא בחלקה, קל לכעוס על הקווים האדומים ואולי הבלתי מוצדקים של וושינגטון - אבל זו מלכודת נוחה מדי ופשטנית למדי.

אחד מיועציו של נתניהו סיפר לי כי לאחר ה-7 באוקטובר היה אפשר לראות שבמקום לנקוט פעולה, רה"מ מזמין מנהיגים מכל העולם לראות מה הם חושבים.

זאת כאשר דווקא המנהיגים ציפו לשמוע מה הוא חושב, ולהבין בשוך הטבח הקשה - לאילו דברים ישראל אומרת 'כן' ולאילו היא אומרת 'לא'.

להוביל מהלך דרמטי ביותר - להבין האם בעל הבית 'השתגע'.

אך ישראל מאז אהוד אולמרט (מורנייה, לבנון השנייה, עופרת יצוקה, חיסול הכור - הכל בשנתיים) - לא יודעת יותר להשתגע.

אנשי שמאל וימין כאחד שלא ראו מראש כי ביידן ישים גבול בשלב מסוים, התבררו כמתבשמים מאותם האשליות של אנשי הימין שלא הבינו כי נתניהו לא "ישנה את המצב במזרח התיכון לדורות" כמו שהבטיח בבוקר ה-7 לאוקטובר.

מי שהאמין לזה, ממילא גם לא הבין שהדובר המפזר הבטחות שווא פגע בביטחון ישראל יותר מכל מנהיג אחר בהיסטוריה היהודית.

הכשל הביטחוני המתגלגל של ראש מערכת שאינו שולט בצבא,,המבצע פעולות מהוססות המזמינות מראש לחץ בינלאומי, המאשר מינויים מפוקפקים, הסובל מהימנעות כרונית, דחיינות אנדמית, ושהדבר היציב היחיד אצלו זה התירוצים המערכתיים שמספקים חינם אין כסף חסידיו הסומים - התבטא היטב כבר מול הנשיא לשעבר טראמפ ערב חיסול קאסם סולימיני.

הסיפור מוכר. חבר שלך (טראמפ) מציע לך הזדמנות משותפת להגן על ביתך, אך אתה, כ"אבא" של המדינה, מפחד להגן על ילדיך, ולבסוף השכן עושה את העבודה עבורך - זוהי פחדנות.

תקרית הסירוב הישראלי בחיסול לא התרחשה מול אובמה , אלא מול הבית הלבן הרפובליקני האוהד בהיסטוריה, אותה השתפנות מזעזעת - היא זו שהבהירה לטראמפ עם מי יש לו עסק.

טראמפ הבין מהר את מה שהישראלים רק התחילו להבין ב-7 לאוקטובר, יש פה בן אדם שסליחה על הביטוי - אבל איך אומר הקמפיין של לוחמי 1973 - 'מחרטט'.

עיתונאים מובילים מהשמאל, כולל כאלה שאני רחוק מהם מזרח ומערב, גם רצו את כיבוש רפיח במהרה - 'מלחמות קצרות' הם אומרים. בלי הרבה דיבורים.

אבל ביידן כל עוד הבטחות השווא של נתניהו לא פגעו בסיכוייו הפוליטיים, או בתדמית האמריקאית בעולם - לא חשב להעמידו במקומו.

אחרי ה-7 באוקטובר כשראה את נתניהו לא רק מתקפל בנושאי הסיוע ההומניטרי מולו (זה היה מבחן חביבי..), כשראה את ישראל מתחשבת ומודדת את עוצמת הכיבוש, מכניסה שרים אמריקאים לקבינט, הבין עם מי יש לו עסק.

כרעיה הבוחנת את הגבר שלה - גם אמא/אחות אמריקה, הבינה שיש פה עבודה - ורצתה להבין מה עומד מולה.

וודאי שהיו תנאים, וודאי שהיו גבולות - אבל ישראל איפשרה להם להיווצר.

מאז חאן יונס כשראה את ישראל גוררת את המערכה הצבאית, הבינו באמריקה שיש פה הרבה דיבורים וקצת מעשים.

בשלב זה, לאחר חאן-יונס, האמריקאים החליטו שמי שלא מנקה את החצר האחורית שלו - חברה חיצונית תחליט מה יהיה איתה.

זה כולל הגבלת פעולות ישראליות שפועלות נגד האינטרס האמריקאי כפי שהבית הלבן רואה לנכון - ואין ספק שהבית הלבן גם פועל ממניעים פוליטיים - וודאי - אבל מי למען השם לא...? החכמה היא לדעת לנהל את הפוליטיקה במקביל לביטחון, לא אחד על חשבון השני - נתניהו כשל בכך משום  שאצל נתניהו הפוליטיקה היא מעל הביטחון, ואם לו מותר שזה יהיה המצב, אז גם לאמריקאים מותר...

האמריקאים הבינו, בשונה מטראמפ, שהדיבורים של ביבי מעולם לא הזיקו לו - שעכשיו הדיבורים וההשתהות מזיקים לארה"ב שבשליטת הדמוקרטים.

"אם לביבי מותר לעכב הכרעה לנו מותר לעכב נשק", חשבו בצדק או שלא. והבית הלבן החליט לבסוף שהנזק הפוליטי של הגרירה והאיטיות הישראלית, גדול מהתועלת שבפעולה האיטית בעזה.

פעולה הנגררת לערב הבחירות ואשר פוגעת בתדמית האמריקאית, בדיוק כמו שהגרירה והאיטיות מול איראן וחיזבאללה ב-15 השנים האחרונות פגעו בביטחון ישראל.

"אתה רוצה לפגוע לעצמכם בביטחון?, בסדר - רק תדאג שהכביסה המלוכלכת שלך לא תהפוך לעניין פנים אמריקאי" - ביבי באיטיותו הפר כלל ברזל ישראלי-אמריקאי קדוש זה.

הגרירה מסבה נזק תדמיתי, לכן ביידן ואוסטין החליטו את שהחליטו - הם לא יאבדו את הכיסא בשביל דיבורים - ובשלב זה החליטו לעשות לעצמם.

תבינו - ביידן פרו-ישראלי, אבל הוא לא אנטי-דמוקרטי.

כשנתניהו אומר ש"נילחם לבד", הוא לא מדייק - הוא מעולם הרי לא נלחם צבאית אל הניצחון. קל וחומר לבד.

ברמה האישית, ביידן כועס ומתוסכל על אותו נתניהו אשר בכלל איפשר למפלצת חמאס לצמוח תחתיו.

הוא מימן, שימן, תחזק ופינק אותה - לכן גם היה נוטל יוזמה כלשהי, וודאי שהיו מביטים אליו בחשדנות.

מי יודע, החולשה הזו של ראש ממשלה של בעלת ברית (נתניהו) עלולה לעלות לנשיא הדמוקרטי בכהונה הבאה שלו.

זו חולשה בלתי נסבלת שיש לשים לה סוף מבחינתם - כי ראש ממשלה ישראלי לא רק שאסור לו להיות חלש עבור אזרחי ישראל והעם היהודי (כפי שכולנו חושבים) - אסור לו בחולשתו לחדור ולסכן את מרחב התמרון של נשיא אמריקאי (את זה הרפובליקנים לא מבינים לצערי) - לכן יש צורך בפעילות חדה ומהירה שמהר נשכחת מצד ישראל.

טראמפ אגב מבין את זה - ואומר שישראל צריכה להפסיק לא כי הוא לא רוצה לפעול - כי הוא מבין שגרירה ישראלית לא טובה לברית הסונית של אמריקה.

גם לטראמפ נמאס ממנו.

בעצם - האמריקאים רוצים לשים לישראל גבולות כי ישראל עצמה לא מסוגלת לשים לעצמה גבולות.

ועכשיו, למרות הזעקה המוצדקת של הרפובלקנים, נראה שהבלבול המערכתי של ישראל התברר כעולה לנו בהמון אשראי מדיני - וזה מסוכן לנו.

ביידן בצדק פוליטי (שאסור אגב לפי החוק האמריקאי) "מתנקם" בנתניהו ולא מאפשר לו לסיים את העבודה (שלא בטוח אם ברצונו לסיים) - בדיוק משום שהבין כי מריחה ואי פעילות פוגעת בשלב הזה באינטרסים הפוליטיים שלו כנשיא - כפי שהיא פגעה וממשיכה לפגוע באינטרסים ההישרדותיים של אזרחי ישראל.

קל לנו לצעוק, ולגעור, ולכאוב את מה שקורה בימים אלה בפנטגון ובבית הלבן - אבל ישראל ואמריקה אינם מושגים מופשטים, הם תופעות ממשיות המובלות על ידי בני אדם בשר ודם, וכשמישהו עובד לאט - אז עובדים בשבילו.

ודאי שכולנו רוצים אספקה - והמון. ודאי שכולנו חוששים וכועסים על כך - אבל קל מדי לצפות בבכירים ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ממארק לוין, ועד שון האניטי נוזפים בנשיא, את התורמים והתומכים היהודים - כולל הדמוקרטים - מבינים שיש לנו עסק עם ממשל שלא יתן לנו לסיים את העבודה, וקשה יותר לשאול 

1. האם אנו בכלל מעוניינים לסיים?.
2. מה האחריות של ההנהגה הישראלית במצב שנוצר על כך שלא סיימה את העבודה באופן מהיר ורחב יותר?.

לשאול את השאלות האלה לא הופך אותך לפחות פטריוט ישראלי, לפחות נחוש לחסל את חמאס, או להתיישב ברצועה (חובה מוסרית וביטחונית), אלה פשוט השאלות שמי שאינו שואל אותם - לא מבין איפה הוא חי, איך משחקים, ומי שולט במשחק הבילטראלי הזה.

מי שמצטדק כאוונגליסט תמים, או משחק ברכילות פוליטית בסגנון לדעתי האישית של עמית סגל, בלי ההבנה העמוקה של הפסיכולוגיה והדינמיקה של הכוח המדיני - לא ראוי לשמוע או להקשיב לו.

חוסר המוכנות להוביל מהלכים, הוא זה המאפיין את הממשלה בהובלת הליכוד, וברגע שאתה לא תוביל - אין וואקום - מישהו אחר ייכנס.

אתה תהיה מובל.

לאן? לצערנו זה כבר לא תלוי בנו.

מצד שני, לא בטוח שב-15 השנים האחרונות באמת היה.