מחוץ לבית הנייד של ג'ימי קלאס בקלירווטר, סמלים של גאווה אמריקאית תלויים לא רק בחזית אלא גם בצדי ביתו.

אמריקה היא, אחרי הכל, הבית היחיד שבן ה-66 הזה הכיר. "עברתי לארה"ב ב-1959. אני כאן 64 שנים", אמר לאחרונה מי שהגיע בגיל שנתיים.

אבל אחרי יותר מחצי מאה בארה"ב, שבה הוא גר, עבד, למד בבית ספר, התחתן, גידל ילדים, שילם מסים ואפילו הצביע, קלאס אמר ב-2020 שהוא גילה שהוא לא אזרח ארה"ב.

"פשוט הייתי, כאילו, עיוור," הוא אמר על הגילוי

קלאס אמר שהכל התגלה לאחר שהגיש בקשה לקבלת קצבת הפרישה של הביטוח הלאומי ששילם במשך כל חייו.

"חודש אחד, הם אמרו לי שאני צריך לצפות להמחאה הראשונה שלי ביום רביעי השני של 2020. אבל במקום זאת, אני מקבל מכתב שמציין שלא הוכחתי להם שאני כאן באופן חוקי", אמר.

קלאס נולד בקנדה, אמו הייתה קנדית, אביו היה אמריקאי שנולד וגדל בניו יורק. משפחתו עברה לארה"ב כשהיה בן שנתיים ונשארה כאן. כשקלאס התבגר, הוא הניח שגם הוא אמריקאי, אזרח כפול.

הוא מניח עשרות מסמכים מעברו, יחד עם מסמכים ותמונות המציעים הצצה אל השורשים העמוקים שיצר בארה"ב במהלך חייו.

"אתה יודע שאתה זקן כשרישיונות הנהיגה הישנים היו נייר," הוא ציחקק כשהראה רישיונות נהיגה ישנים שהונפקו. קלאס אמר גם שהוא מעולם לא נחקר לגבי האזרחות שלו - לא כאשר קיבל את תעודת הביטוח הלאומי, רישיון הנהיגה או תעודת הרישום שלו. "אני מצביע כבר יותר מ-40 שנה. אני מניח שאני בצרות רבות", אמר בצחוק סרקסטי שכן הצבעה כאזרח לא אמריקאי, היא הפרה של החוק הפדרלי בכל פעם שמצביעים בבחירות אמריקאיות.

קלאס סיפר כי מעמד האזרחות שלו מעולם לא הוטל בספק כשהגיש בקשה ואושר לשרת במארינס (הוא לא שירת בסופו של דבר עקב קבלת עבודה באיגוד, לדבריו) בשלב מסוים בחייו, אף אושר לו לעבוד במשטרת מדינת ניו ג'רזי.

"הדבר היחיד שביקשו ממני זה תעודת ביטוח לאומי ורישיון נהיגה", אמר.

לאחר שנודע שהוא לא באמת אזרח אמריקאי, קלאס הגיש בקשה רשמית לקבלת מעמד אך נדחה.

שירותי המכס וההגירה של ארה"ב לא שיתפו פרטים בנוגע למקרה של קלאס.

במייל, הדובר הצהיר שהם לא מדברים על מקרים בודדים.

אבל במכתב הכחשה משנת 2022, הסוכנות הצהירה שקלאס לא סיפק מספיק ראיות כדי להוכיח שאביו חי בארה"ב 10 שנים לפני לידתו - דרישה לילד המבקש אזרחות דרך הורה.

קלאס יצר קשר עם משרדו של הסנאטור מרקו רוביו ושכר עורך דין הגירה ואפילו גנאלוג שמצא רישומים הקושרים את אביו לארה"ב בשנים לפני היוולדו.

ובכל זאת, המאבק נמשך עד היום.

"ראיתי קומץ מקרים כאלה; הם לא מגיעים כל יום", הסבירה אינדרה דמיין, עורכת דין מפורט מאיירס.

שאמרה כי המקרה של קלאס הוא כנראה השתקפות של מערכת הגירה אמריקאית גדולה, מסובכת ומסורבלת, שלא תמיד יכולה לעקוב במדויק אחר מי נמצא באופן חוקי, לא חוקי או איפשהו באמצע.

"במשך שנים רבות, ה-DMV וסוכנויות שונות לא בהכרח תקשרו זה עם זה", אמרה והוסיפה כי "התיעוד שאתה צריך כדי לחדש את רישיון הנהיגה שלך או לקבל קצבאות ביטוח לאומי לא היה מחמיר כפי שהוא עכשיו".

כשנשאלה איך קלאס הצליח לקבל כרטיס ביטוח לאומי, ענתה דמיין: "זו שאלה טובה. בהחלט ייתכן שאז הדרישות לכרטיס ביטוח לאומי אינן כמו היום".

"עבדתי את 50 שנותיי, ושילמתי לביטוח הלאומי שלי. הם צריכים לשלם לי", אמר על קצבאות הפרישה שציפה לקבל אך טרם זכה בהן.

כשנשאל מה יקרה אם המקרה שלו לא ייפתר וכיצד זה שינה את השקפתו על אמריקה, אמר קלאס, "כנראה שאחזור לקנדה. כן, ביי ביי, אמריקה".