אופוריה מסוכנת: את האיראנים המבצע לשחרור החטופים לא מעניין

לאחר מבצע מוצלח לשחרור ארבעת החטופים מרצועת עזה, הציבור בישראל נסחף בפרץ-רגשות ואופוריה רגעית.

התמונות המרגשות, וההישג המבצעי עלולים להשכיח איום קיומי אזורי-אימננטי על חיי 7 מיליון יהודים בארץ-ישראל.

הציבור היהודי בישראל, היסטורית, נוטה ליפול לאופוריה ולתחושות ביטחון מזויפות לאחר הצלחות צבאיות או פוליטיות. זה קרה אחרי דיכוי מאורעות תרפ"א ב-7 שנות הרגיעה, ולאחר מכן בדיכוי תרפ"ט עם עוד 7 שנות רגיעה... אחר כך זה חזר אלינו במלחמת סיני שעל רקע הביטחון הכוזב נפרדנו מכל השטחים וחזרנו להצטמק. על האופוריה של 67 ומה קרה אחרי אין לדבר, אפילו אנטבה (1976) לא עצר את המשך פעילות הטרור שהובילה לבסוף ללבנון ולאינתיפאדה. הצהלה הרגעית מצליחה להשכיח שאנו בליבו של האזור המסוכן בעולם. תחושות ההקלה והגאווה הללו יכולות לגרום לשכחה של האיומים הממשיים והמתמשכים, ולצמצם את תחושת הדחיפות הנדרשת להתמודדות עם האתגרים הקריטיים והקיומיים הן בקרב העם ולרוע מזלנו גם במערכת הביטחון.

טהראן היא האיום, לא כי נתניהו חסר-המעש אמר, הרי שמיר אמר זאת 20 שנה לפניו - היא האיום כי היא נמצאת על סף חציית הרוביקון הגרעיני-בליסטי.

פרק הזמן שנותר, 18 חודשים בלבד - אחריהם, בכל נקודה עתידית בזמן נהפוך לברווזים במטווח. ברגע שתחצה את ה"רוביקון" הגרעיני-בליסטי, ישראל תהיה חסרת אונים ומענה למול השמדה גרעינית - איראן תחליט על העיתוי והמקום. לנו לא ישאר הרבה לעשות מלבד להתפלל כי יש לנו EMP או נשק קסם אחר.

הצלחת מבצע השחרור בעזה, מבורכת ומביאה תקווה ואיחוד למשפחות ככל שתהיה, אסור שתסיח את דעת הציבור ממוקד המוות הפוטנציאלי האמיתי.

הריגוש המיידי והתחושה של נצחון על החמאס גורמים לציבור לשכוח מהאתגרים הביטחוניים הגדולים, שעדיין נותרו בלא מענה.

ביקורת קשה מופנית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, המתמקד, כך נראה, יותר בשיווק עצמו ובבניית דימויו הפוליטי מאשר בנקיטת צעדים מעשיים וחשובים לביצור ביטחון העם והמדינה.

מאז טבח ה-7 באוקטובר, לא הוקם עדיין משמר לאומי, למרות הבטחות והכרזות. בנוסף, העדר חיל טילים (כפי שליברמן רצה להקים) מותיר את ישראל פגיעה למתקפות טילים הרסניות.

הרמטכ"ל הנוכחי מתקשה להוביל את הצבא בנחישות הנדרשת לשיקום הצבא.

הכשלונות במבנה ובניהול הכוח הצבאי ניכרים ואינם מספקים מענה הולם לאיום האיראני-לבנוני-סורי-עירקי-תימני הממשי.

המערכת הביטחונית נדרשת לתכנון ופעולה פרו-אקטיבית, אך מוצאת עצמה במצב תגובתי מול אויבנו המרים ביותר.

השורה התחתונה: עדיין לא ניתנה הפקודה המיוחלת לבניין הכוח.

במקום להתמקד בבניית כוח עמיד מול איראן, ישראל מוצאת את עצמה מבזבזת זמן יקר בניהול מו"מ עם חמאס – ומסיחה את דעתה מהאיומים האמיתיים.

הציבור חייב להתעורר ולדרוש מהממשלה להתמקד באיומים האמיתיים והמתמידים ולא לשקוע בתחושת ביטחון מזויפת בניצחון על כמה כנופיות ערביות.

האיום הרחב מחייב פעולה דחופה.

1. הקמת כלכלת מלחמה
2. הקמת קווי ייצור ולוגיסטיקה חדשים
3. האצת פיתוח הנשק הטכנולוגי
4. הקמת משמר לאומי
5. הקמת חיל טילים
6. הגדלת הצבא
7. חימוש כל אזרח יהודי מעל גיל 16
8. קריאה ליהדות הגולה להצטרף אל בניין הכוח
9. גיוס הנוער לעמל בניין הכוח
10. עידוד הגירה מרצון ובפיצוי ותגמול נדיב בקרב ערביי יש"ע

ביטחונה של המדינה תלוי בכך שנפנה את תשומת הלב לאתגר האמיתי במקום להישאב לאופוריות חולפות מרגשות ויפות ככל שיהיו כל עוד הן חסרות חשיבות מקרו-אסטרטגית.

ישראל חייבת לנקוט בצעדים נחושים ומידיים – מהקמת משמר לאומי והשלמת חיל טילים, ועד להובלה צבאית ואסטרטגית חזקה – כדי להבטיח את בטחונה ושרידותה מול האיום הממשמש ובא שעד היום לא עשינו דבר משמעותי לסכלו.