"אני מלמדת באחד המחוזות העשירים ביותר במדינה שלי, ותלמידי כיתות ז' ו-ח' אינם מסוגלים לקרוא מילה חדשה בקול אם לא נתקלו בה קודם," מספרת מורה ותיקה
המשבר מורגש לאורך כל שרשרת החינוך. בגיל הרך, ילדים מגיעים לגן חובה בלי להכיר את האלף-בית. בחטיבת הביניים, רוב התלמידים קוראים בפיגור של שלוש שנות לימוד לפחות. בתיכון, תלמידים מתקשים לקרוא שאלות פשוטות בספרי מתמטיקה. המצב מחמיר עוד יותר באוניברסיטאות, שם מרצים מדווחים על עלייה חדה במספר הסטודנטים שנושרים כי אינם מסוגלים להתמודד עם חומרי הקריאה.
הסיבות למשבר מורכבות ורבות. השימוש המוגבר במסכים מהווה גורם מרכזי. "מי רוצה לקרוא ספר כשאפשר לשחק במשחק או לצפות בטיקטוק?" שואלת אחת המורות. "יש לנו דור של ילדים שכל הידע העולמי בכף ידם, אבל הם פונקציונלית לא יודעים לקרוא."
שינויים בשיטות הלימוד תרמו אף הם למשבר. מומחים מצביעים על נטישת שיטת הפוניקס (לימוד קריאה דרך צלילים) לטובת גישות פחות יעילות. במקביל, התרבות של קריאה בבית נעלמה כמעט לחלוטין. "נכנסים לבתים ולא רואים ספרים," מסבירה מורה אחרת. מגפת הקורונה רק החריפה את הפערים הקיימים והאיצה את הידרדרות יכולות הקריאה.
ההשלכות מדאיגות את המומחים. "זה הופך למשבר לאומי," אומר אחד המורים. "מה יקרה כשנקבל כוח עבודה של אנשים שבקושי יודעים לקרוא? ההשפעה תהיה קטסטרופלית כשלא יהיו לנו מספיק רופאים, עורכי דין ומורים משכילים."
בעיית הקריאה משפיעה על יכולות נוספות: תלמידים מתקשים לחשוב באופן ביקורתי, כתב היד שלהם הופך בלתי קריא, ויכולת הניתוח והסיכום של טקסטים יורדת דרמטית. רבים נמנעים לחלוטין מקריאת טקסטים ארוכים.
המורים קוראים לפעולה מיידית הכוללת הגבלת זמן מסך לילדים, חזרה להוראת פוניקס שיטתית, עידוד קריאה בבית והתערבות ממשלתית ברמה הלאומית. "אם לא נתחיל להחזיק את הנוער שלנו לסטנדרטים גבוהים יותר, העתיד של המדינה שלנו לא יהיה כזה שנרצה להיות חלק ממנו," מזהיר אחד המחנכים. "הפער בין אלה שמצליחים לאלה שלא רק ילך ויגדל."
