מול אולם מלא במתפללים בתיאטרון של בית הספר הקתולי מייפילד בפסדינה, עצרה הרבה ג'יל גולד רייט לרגע ואמרה בפשטות: "אני רואה שאתם... כאן." המילים הפשוטות נשאו משמעות עמוקה עבור קהילת בית הכנסת של פסדינה, שאיבדה את משכנה בן 80 השנים בשריפת איטון.
בליל שישי האחרון, התכנסה הקהילה לראשונה במקום זמני, כשספרי התפילה, הטליתות והכיפות היו שאולים מבתי כנסת שכנים. רק דבר אחד היה שלהם - ספר תורה שחולץ מהבניין הבוער. לפחות תריסר משפחות מהקהילה איבדו את בתיהן בשריפה, אך הרבה גולד רייט והחזנית רות ברמן האריס הובילו תפילה שהפכה לחגיגה של הקהילה שנותרה מאוחדת.
"יהדות אינה עניין של מקום," אמר הרב יהושע לוין גרייטר, שהנהיג בעבר את הקהילה ואיבד גם הוא את ביתו בשריפה. "זה עניין של אנשים. של קהילה. המקום הפיזי משרת משהו גדול יותר, ואת זה האש לא יכולה לקחת"
"יהדות אינה עניין של מקום," אמר הרב יהושע לוין גרייטר, שהנהיג בעבר את הקהילה ואיבד גם הוא את ביתו בשריפה. "זה עניין של אנשים. של קהילה. המקום הפיזי משרת משהו גדול יותר, ואת זה האש לא יכולה לקחת."
במקביל, בסנטה מוניקה, קהילה קתולית עוברת חוויה דומה. כנסיית קורפוס כריסטי, שנשרפה ביום שלישי בפסיפיק פליסיידס, מצאה מקלט בכנסיית סנט מוניקה השכנה. מאות משפחות משתי הקהילות איבדו את בתיהן. ביום שבת, התארגנו חברי הקהילות לסייע למשפחות במציאת מזון, מוצרי היגיינה, ציוד לבית הספר ומקומות מגורים.
"זה הרס מוחלט," אמר המונסיניור לויד טורגרסון מכנסיית סנט מוניקה. "אנחנו פשוט מנסים להיות שכנים טובים." טורגרסון, שהנהיג את קהילתו דרך רעידת האדמה בנורת'רידג' ב-1994, לא חשב שיתמודד שוב עם אסון בסדר גודל כזה במהלך הקריירה שלו. אחרי 37 שנים בסנט מוניקה, הוא מוצא את עצמו שוב מוביל את קהילתו בנתיב קשה.
המונסיניור טורגרסון פתח גם את ביתו: המונסיניור קידני מקורפוס כריסטי והכומר המסייע שלו, שנותרו ללא בית, עברו באופן זמני למגורי הכמרים של סנט מוניקה.
"אנשים כועסים, מוטרדים, המומים," אמר המונסיניור. "זה כל ספקטרום הרגשות." הוא מודה שאין לו פתרונות. "כל מה שאני יכול לעשות הוא ללכת איתם בדרך."
סיפורן של הקהילות הדתיות משקף את המציאות הקשה של עשרות אלפי תושבי לוס אנג'לס שנעקרו מבתיהם בשבוע האחרון. אך בתוך הטרגדיה, מתגלים סיפורים מרגשים של סולידריות בין-דתית וקהילתית, כאשר מוסדות דת פותחים את דלתותיהם זה לזה, ומעניקים תקווה ותמיכה בשעה קשה זו.
הרב גולד רייט סיכמה את רוח התקופה כשבחרה בגרסה השמחה יותר של תפילת "מי כמוך". "זו הגרסה הנכונה ללילה הזה," אמרה, מבטאת את האמונה שגם בתוך החורבן, הקהילה והתקווה ממשיכות להתקיים.
