פריצת דרך בטיפול בסרטן נתקלת במכשול: פיטורי עובדים במכון הלאומי לבריאות מעכבים התקדמות קריטית

מדענים במכון הלאומי לבריאות (NIH) הציגו לאחרונה פריצת דרך משמעותית בטיפול בסרטן, אך באופן אירוני, הפרסום המדעי התרחש ביום שבו המכון ספג גל פיטורים נרחב שהותיר רבים מאנשי הצוות בדמעות. המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי Nature Medicine, מדגים גישה חדשנית לטיפול בסרטן באמצעות מערכת החיסון של המטופל עצמו.

טיפול החיסון האישי שפותח הצליח לצמצם גידולים אצל כרבע מהמטופלים הסובלים מסרטן המעי הגס והחלחולת וסוגי סרטן גסטרואינטסטינליים אחרים. למרות שהתוצאות עדיין מוגבלות, מומחים מחוץ למחקר מתארים אותן כ"יוצאות דופן", שכן הן מסמנות התקדמות לעבר מטרה שנחשבה עד כה כמעט בלתי אפשרית – שימוש במערכת החיסון של המטופל עצמו כדי להילחם בגידולים מוצקים.

באופן אירוני, הפרסום המדעי התרחש ביום שבו המכון ספג גל פיטורים נרחב שהותיר רבים מאנשי הצוות בדמעות. המחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי Nature Medicine, מדגים גישה חדשנית לטיפול בסרטן באמצעות מערכת החיסון של המטופל עצמו

"זהו מחקר מרגש מאוד," אמר פטריק הוו, נשיא מרכז הסרטן מופיט בטמפה. "יש עדיין הרבה עבודה לעשות... אבל זוהי התחלה מצוינת בכיוון הנכון."

עד היום, טיפולי אימונותרפיה מבוססי תאים הצליחו בעיקר בסרטני דם, כמו לוקמיה, אך לא בסרטנים מוצקים שמתפתחים בשד, במוח, בריאות, בלבלב ובמערכת העיכול.

אולם ההתקדמות המדעית מתרחשת בזמן עגום למדע ולמטופלים, לפי דברי מוביל המחקר, סטיבן רוזנברג, חלוץ האימונותרפיה ב-NIH. שני מטופלים שהיו אמורים לקבל את הטיפול הניסיוני נאלצו להמתין בגלל שיכולת המכון לייצר טיפולים תאיים מותאמים אישית הואטה עקב פיטורי צוות מיומן ועיכובים ברכישת ציוד וחומרים. זאת, עוד לפני גל הפיטורים המסיבי שהתרחש ביום שלישי האחרון.

"אני משתדל לעשות הכל במהירות הבזק. אלו אנשים עם מחלות נואשות שאין להם לאן לפנות," אמר רוזנברג. "כרגע, בהנחה שהמצב לא יחמיר, מדובר בעיכוב של חודש. אלו לא מטופלים שיש להם הרבה חודשים נותרים."

נטלי פלפס מאי בייברידג' בוושינגטון היא אחת מאותם מטופלים שהזמן דוחק בהם. האם בת ה-43 לשני ילדים גילתה לפני חמש שנים שסימפטומים שרופאיה ייחסו להריון השני שלה נגרמו למעשה מסרטן המעי הגס והחלחולת.

מאז, פלפס עברה "כמעט כל גיהינום אפשרי" – ניתוח של 18 שעות להסרת הגידול הראשוני, הקרנות למוח, שלושה ניתוחי כבד ו-48 סבבים של כימותרפיה. למרות זאת, הסרטן התפשט בגופה.

בסתיו האחרון, היא חשה תקווה כשהגיעה למרכז הקליני של NIH בבתסדה, מרילנד, לשני ימים של בדיקות אינטנסיביות כדי לקבוע אם היא מתאימה לאחד הניסויים של רוזנברג. היא התפעלה מאיכות הטיפול הרפואי ויעילות העבודה.

"כשהוזמנתי לשם, רק כדי להיבדק, הייתי מאושרת. הרגשתי שזכיתי בפיס," אמרה פלפס. "כשנכנסתי ל-NIH... זה פשוט גרם לי לגאווה רבה – זה היה בניין יפה כל כך וכל דבר נוהל במקצועיות וביעילות, באופן שלא חוויתי בשום מוסד רפואי ברחבי המדינה."

המחקר החדש הוא תוצאה של עשרות שנות מחקר. במשך עשורים, מדענים חלמו לרתום את תאי מערכת החיסון של המטופלים עצמם להתקפה על סרטן. רוזנברג היה מזמן מנהיג בתחום זה, בחזית המדע הרפואי.

בשנת 2017, אושרה התרופה הראשונה בקבוצה חדשנית של תרופות - המבוססת על תאי מערכת חיסון שנאספו מדם המטופלים ועברו הנדסה גנטית כדי לתקוף תאי סרטן - לטיפול בסרטני דם.

בשנה שעברה, אושר סוג אחר של אימונותרפיה תאית למלנומה שהתפשטה לחלקים אחרים בגוף או שעמדה בפני טיפולים אחרים. במקום הנדסה של התאים, מדענים אוספים ומרבים תאי מערכת חיסון תוקפי סרטן שנלקחו מהגידולים של המטופלים עצמם - הנקראים TILs, קיצור של תאי לימפוציטים חודרי גידול. תאים אלה נוכחים באופן רגיל, אך לא במספרים גדולים מספיק כדי להאט את הסרטן.

למרות ההתקדמות, מציאת דרכים להתאים את גישת האימונותרפיה התאית לגידולים מוצקים נפוצים שגורמים לרוב מקרי המוות מסרטן נותרה אתגר מדעי משמעותי.

בניסוי החדש, רוזנברג ועמיתיו ניסו תחילה ליצור TILs בשיטה שעבדה במלנומה עבור 18 מטופלים עם סרטן גסטרואינטסטינלי שהתפשט. הניסיון נכשל לחלוטין.

באיטרציה השנייה, הצוות ריצף את המוטציות הנוכחות בגידול של כל מטופל והשתמש במידע זה כדי לברור ולהרבות את ה-TILs שיכולים להתמקד בתאי הגידול הספציפיים של אותו מטופל. התוצאות היו רחוקות מניצחון, אך סיפקו רמז - הפעם, הגידולים של שלושה מתוך 39 מטופלים הצטמקו.

בשלב האחרון של הניסוי, המדענים הוסיפו תרופה בשם פמברוליזומאב שמסירה את הבלמים מתאי מערכת החיסון. הפעם, שמונה מתוך 34 המטופלים הגיבו.

עכשיו, פלפס בביתה, ממתינה בחרדה שהגידולים בגופה יגדלו מספיק כדי לעמוד בקריטריונים המינימליים לגודל הנדרש לניסוי. כעת, יש לה מקור חדש לפחד: השינויים שהממשל החדש כפה העיבו על תקוותה לעתיד.

"זה דבר אחד שנראה לא הוגן: למה חולת סרטן גרורתי צריכה עוד לחץ?" שאלה פלפס. "למה להאט את המחקר כשאחוזי הסרטן עולים, במיוחד אצל צעירים מתחת לגיל 50?