"פוגע ב-6 מיליון יהודים שנרצחו": ביל מאהר מגיב לסאטירה הנוקבת של לארי דייוויד

עימות ציבורי חריף התפתח בין שני הקומיקאים המובילים בארה"ב, ביל מאהר ולארי דייוויד, לאחר שדייוויד, יוצר הסדרה המצליחה "רסן את התלהבותך", פרסם בניו יורק טיימס מאמר סאטירי שמשווה את ארוחת הערב של מאהר עם הנשיא דונלד טראמפ לפגישה עם אדולף היטלר.

מאהר, שהיה במשך שנים מבקר חריף של טראמפ, סעד ארוחת ערב עם הנשיא וקבוצה של תומכיו הבולטים, כולל החבר המשותף שלהם, הזמר קיד רוק, ב-31 במרץ. בפרק של תוכנית האירוח שלו "זמן אמת" ב-11 באפריל, תיאר מאהר את טראמפ כ"אדיב" וכ"הרבה יותר מודע לעצמו ממה שהוא מראה", באומרו: "כל מה שאי פעם לא אהבתי בו היה – אני נשבע באלוהים – נעדר, לפחות בלילה הזה עם האיש הזה."

בתגובה, הניו יורק טיימס פרסם מאמר סאטירי שנכתב על ידי דייוויד, סיפור בגוף ראשון של מבקר של היטלר שמקבל הזמנה לארוחת ערב מהפיהרר ומסיים בהחלטה ש"אנחנו לא כל כך שונים, אחרי הכל".

"הייתי מבקר קולני שלו ברדיו מההתחלה, פחות או יותר ניבאתי כל מה שהוא הולך לעשות בדרך לדיקטטורה," כתב דייוויד. "אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה ששנאה לא מביאה אותנו לשום מקום. ידעתי שלא אוכל לשנות את דעותיו, אבל אנחנו צריכים לדבר עם הצד השני – אפילו אם הוא פלש וסיפח מדינות אחרות וביצע פשעים בלתי נתפסים נגד האנושות."

התגובות לוויכוח בין שני הקומיקאים היו מעורבות. חלק מהמבקרים תמכו בדייוויד, בטענה שההשוואה, אף שהיא קיצונית, מדגישה את הסכנות שבנרמול מנהיגים פוליטיים שנויים במחלוקת. אחרים הסכימו עם מאהר שההשוואה להיטלר הייתה מרחיקת לכת ופוגענית

בהופעה בתוכנית האירוח של פירס מורגן "Uncensored" ביום חמישי, אמר מאהר: "קודם כל, זה פוגע ב-6 מיליון יהודים מתים... זה ויכוח שאתה מפסיד כבר מההתחלה. תראה, אולי זה לא לגמרי הוגן מבחינה לוגית, אבל היטלר באמת צריך להישאר במקום משלו. הוא ה-GOAT של הרוע."

מאהר אמר למורגן שהוא רואה בדייוויד חבר, ולא ידע על המאמר עד שיחצ"ן שלו אמר לו שהוא פורסם. "זה לא היה הרגע האהוב עלי בחברות שלנו," הוא אמר.

"אף אחד לא היה קשה יותר, ויותר צופה מראש, אני חייב לומר, לגבי דונלד טראמפ ממני. אני לא צריך הרצאות על מי הוא דונלד טראמפ. רק העובדה שפגשתי אותו אישית לא שינתה את זה. העובדה שדיווחתי בכנות אינה חטא גם כן."

מאהר אמר למורגן שהוא לא רוצה "להפוך את זה באופן קבוע לאישי ביני לבין לארי", באומרו: "אנחנו עשויים להיות חברים שוב."

"אני יכול לספוג מכה ואני גם יכול לספוג את זה כשאנשים לא מסכימים איתי. זו לא בדיוק הדרך שהייתי עושה את זה. שוב, האירוניה: בוא נחזור למה שהיה הדבר המקורי שלי. חייבת להיות דרך טובה יותר מלהטיח עלבונות ולא לדבר עם אנשים. אם אני יכול לדבר עם טראמפ, אני יכול לדבר גם עם לארי דייוויד."

הוויכוח בין שני הקומיקאים הוותיקים משקף מתח רחב יותר בחברה האמריקאית סביב השאלה כיצד להתייחס לטראמפ ותומכיו בעידן של קיטוב פוליטי עמוק. מאהר, שנחשב לליברל פרוגרסיבי, הפתיע רבים מצופיו כשדיווח בחיוב על פגישתו עם טראמפ, נשיא שבעבר תיאר אותו כמסוכן לדמוקרטיה האמריקאית.

דייוויד, מצדו, נחשב לאחד הסאטיריקנים החריפים ביותר של החברה האמריקאית, והסדרה שלו "רסן את התלהבותך" ידועה בביקורת החברתית החדה שלה. בסאטירה שפרסם, דייוויד לועג לא רק למאהר אלא גם לרעיון הרחב יותר של "שיח עם הצד השני" כשמדובר בפוליטיקאים שנתפסים כקיצוניים או מסוכנים.

התגובות לוויכוח בין שני הקומיקאים היו מעורבות. חלק מהמבקרים תמכו בדייוויד, בטענה שההשוואה, אף שהיא קיצונית, מדגישה את הסכנות שבנרמול מנהיגים פוליטיים שנויים במחלוקת. אחרים הסכימו עם מאהר שההשוואה להיטלר הייתה מרחיקת לכת ופוגענית.

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, אמר בתגובה לוויכוח: "בעוד שביקורת פוליטית היא חיונית בדמוקרטיה, השוואות להיטלר ולשואה הן כמעט תמיד בעייתיות ומפחיתות מחומרת האירועים ההיסטוריים."

המאמר של דייוויד עורר גם דיון רחב יותר על תפקידם של קומיקאים בשיח הפוליטי. בעידן שבו תוכניות אירוח קומיות כמו אלה של מאהר, ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר הפכו למקורות חדשות עיקריים עבור רבים, הגבול בין בידור לבין עיתונאות וביקורת פוליטית הולך ומיטשטש.

מומחה לתקשורת מאוניברסיטת קולומביה הסביר: "קומיקאים כמו מאהר ודייוויד אינם רק בדרנים; הם מעצבי דעת קהל משפיעים. לכן, כשהם מתנגשים בנושאים פוליטיים, זה הופך לסיפור חדשותי משמעותי."

בינתיים, טראמפ עצמו לא הגיב ישירות לוויכוח, אך צייץ ביום שישי: "ביל מאהר הוא איש חכם שיודע שאמריקה הייתה גדולה תחת ההנהגה שלי. הליברלים הקיצוניים שונאים לשמוע את האמת!"

עם הבחירות הקרובות בארה"ב, צפוי כי עימותים דומים ימשיכו להתעורר בין אישים מהתרבות והבידור האמריקאים, כשהשאלה כיצד להתייחס לטראמפ ולנשיאותו נותרת נושא מרכזי בשיח הציבורי.