מהגרים בלוס אנג'לס מכריזים מלחמה כלכלית נגד ענקיות תאגידיות בגלל פשיטות רשות ההגירה

מאות פעילי זכויות מהגרים התאספו בפארק מקארתור החודש כדי לפתוח במתקפה כלכלית חסרת תקדים נגד כמה מהתאגידים הגדולים באמריקה. הם עושים זאת באמצעות הפעלת כוח הרכישה שלהם כנשק, נגד מה שהם מכנים "שותפות תאגידית" במסע הגירוש ההמוני של הנשיא טראמפ.

"קיץ ההתנגדות" – קואליציה של 30 ארגונים לא-ממשלתיים, איגודי עובדים וארגוני קהילה – ארגנה חרם של 24 שעות על טארגט, וולמארט, הום דיפו ומקדונלד'ס ב-12 באוגוסט. זאת תוך האשמת הענקיות התאגידיות בהיותן שותפות למדיניות האכיפה של טראמפ: באמצעות שתיקתן, תרומותיהן הפוליטיות וביטול יוזמות הגיוון שהובילו בעבר.

הפעולה מתקיימת על רקע הסלמה בפשיטות הגירה בדרום קליפורניה. רשויות פדרליות עצרו יותר מ-2,700 מהגרים ביוני וביולי בלבד, כאשר רשות ההגירה והמכס (ICE) ממקדת את מאמציה במקומות עבודה ואף עורכת מארבים בחניוני חנויות קמעונאיות – לעיתים באמצעות משאיות שכורות ולא מסומנות – במטרה להפתיע ולעצור עובדים חסרי מסמכים.

"התאגידים האלה, במפורש או במשתמע, אפשרו שהמתקנים שלהם ישמשו זירה לסוכנים פדרליים שפוגעים בזכויות עובדים ומטילים פחד וטרור בקהילה ובמשפחות שלנו," אמר חורחה-מריו קברה, דובר הקואליציה לזכויות מהגרים הומניטריות (CHIRLA). "הם מרוויחים מדי יום מהכסף שלנו ובכל זאת שומרים על שתיקה מול ההתקפות נגד תושבי לוס אנג'לס ועובדיה".

הקואליציה התמקדה במיוחד בהום דיפו, לאחר פשיטות חוזרות בחניוני החנויות בדרום קליפורניה – כולל פעולה ב-6 באוגוסט ליד פארק מקארתור, שבה נעצרו 16 מהגרים חסרי מסמכים כשסוכני רשות ההגירה הגיעו במשאית שכורה של חברת פנסקה. החברות האחרות נבחרו בשל תרומותיהן הפוליטיות לממשל טראמפ ונסיגתן מתוכניות גיוון, שוויון והכלה.

אך השאלה המרחפת מעל המחאות הכלכליות היא האם חרמות יכולים באמת להשפיע בשוק הגלובלי והמקוטב פוליטית של היום.

היסטורית, חרמות הובילו לעיתים לשינויים משמעותיים. דוגמאות כוללות את החרמות הקולוניאליים נגד מוצרים בריטיים במאה ה-18; חרם האוטובוסים במונטגומרי בשנות החמישים, שהיווה נקודת מפנה במאבק לזכויות האזרח; וחרם הענבים שהוביל ססאר צ'אבס ב-1965 והשיג הגנות ממשיות לעובדי החקלאות – כאשר כ-10% מהאמריקנים השתתפו בו.

 

"התאגידים האלה, במפורש או במשתמע, אפשרו שהמתקנים שלהם ישמשו זירה לסוכנים פדרליים שפוגעים בזכויות עובדים ומטילים פחד וטרור בקהילה ובמשפחות שלנו," אמר חורחה-מריו קברה, דובר הקואליציה לזכויות מהגרים הומניטריות (CHIRLA). "הם מרוויחים מדי יום מהכסף שלנו ובכל זאת שומרים על שתיקה מול ההתקפות נגד תושבי לוס אנג'לס ועובדיה"

 

עם זאת, ד"ר אמילי טוואראג, פרופסור ליחסי עבודה באוניברסיטת אילינוי–אורבנה–שמפיין, טוענת שחרמות מודרניים לרוב חסרים את המיקוד שאפיין קמפיינים מוצלחים בעבר. "אי אפשר פשוט לקרוא לחרם כללי," אמרה. "זה לא יוצר מנוף אמיתי."

לעיתים חרמות עכשוויים אף מניבים תוצאה הפוכה. כך היה ב-2020, כאשר פעילים קראו לחרם על מוצרי חברת גויה בעקבות תמיכת המנכ"ל בטראמפ – אך המכירות דווקא עלו, ו-17% מהקונים בשבועיים שלאחר מכן היו לקוחות חדשים, בעיקר במחוזות רפובליקניים.

בפברואר השנה, יוזמה אחרת – "יום ללא מהגרים" – שאורגנה על ידי איגוד "העם של ארצות הברית", הצליחה להוריד את תנועת הקונים ב-6% במאה אתרי המסחר המובילים. אך מומחים מטילים ספק ביכולתם של חרמות חד-יומיים לייצר לחץ מתמשך.

טוואראג סבורה שלחץ כלכלי אמיתי חייב לשבש את שרשרת האספקה ולא רק לצמצם קניות. "אם עובדי מחסנים שובתים ליום אחד – שום דבר לא זז. זה כבר לחץ אמיתי," הסבירה.

למרות הספקות, פעילי מהגרים מהמרים על כוחם הכלכלי. אנחליקה סאלאס, מנהלת CHIRLA, ציינה מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) המראה כי הלטינים בארצות הברית מייצרים תוצר כלכלי של יותר מ-4.1 טריליון דולר – נתון שהיה הופך אותם לכלכלה החמישית בגודלה בעולם אילו היו מדינה עצמאית.

"אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בכוח הכלכלי שלנו," אמרה סאלאס. "רוב הצרכנים של החברות האלה הם מהגרים. זה לא ייתכן שהן לוקחות את הכסף שלנו ואז תומכות במדיניות האנטי-מהגרים של טראמפ."

העיתוי עשוי לשחק לידיהם של המוחים: טארגט הודיעה השבוע כי מנכ"ל החברה, בריאן קורנל, יפרוש מתפקידו על רקע ירידה במכירות – ירידה שהחברה ייחסה בין היתר לחששות צרכנים ממכסים וחרמות בעקבות נסיגתה מתוכניות הגיוון. עם זאת, מומחים מציינים כי בעיות החברה החלו עוד קודם לכן, עקב עליות מכירות חריגות בתקופת מגפת הקורונה שהיו בלתי-ברות-קיימא.

תגובות החברות היו מאופקות. דובר הום דיפו, ג'ורג' ליין, טען כי החברה "אינה מעורבת בפעולות אכיפת הגירה" וכי היא מחויבת לציות מלא לכל התקנות. טארגט, וולמארט ומקדונלד'ס סירבו להגיב.

הדיון חורג מהשפעת החרם על הרווחיות התאגידית. שרת ביטחון המולדת קריסטי נואם וממלא מקום מנהל רשות ההגירה והמכס, טוד ליונס, טוענים כי הפשיטות ממוקדות ב"חברי כנופיות, עברייני מין וסוחרי בני אדם". פעילים, מנגד, טוענים כי רוב המהגרים חסרי המסמכים הם עובדים שומרי חוק הסובלים מפרופיילינג גזעי והפרת זכויותיהם המשפטיות.

רוזה סאלאס, משתתפת בחרם, תיארה את המאבק במונחים מוסריים: "זה חרם על הרעיון שלא רואים בנו בני אדם." היא קראה להפנות את הכסף לעסקים מקומיים או לחברות כמו קוסטקו, שמקפידות על התחייבויות גיוון.

פדרו טרוחיו, מנהל קמפיינים בארגון CHIRLA, רואה בחרמות חלק מאסטרטגיה רחבה יותר: "הכוח הקולקטיבי שלנו חייב לצאת החוצה עכשיו," אמר. "אם נלמד לארגן את עצמנו – ואת הכסף שלנו – נוכל באמת לחולל שינוי."

האם לחץ כלכלי יוכל להאט את מדיניות הגירוש של טראמפ? זו שאלה פתוחה. אך ברור שצרכנים לטינים בוחנים ברצינות את גבולות ההשפעה שלהם בשוק – ברגע פוליטי חסר תקדים.