המהפכה שהפילה מלך ממנה יורש: בנו של עלי חמינאי עולה לראש הרפובליקה האסלאמית

יש רגעים בהיסטוריה שבהם האירוניה הופכת למציאות פוליטית. בשנת 1979 הפילה המהפכה האסלאמית באיראן את שלטון השאה ואת שושלת פהלווי — משטר שנתפס כסמל לשלטון בירושה. במקומו הוקמה הרפובליקה האסלאמית, שהבטיחה כי הסמכות תישען על סמכות דתית ולא על קשרי משפחה.

כעת, כמעט חמישה עשורים מאוחר יותר, נדמה שהמעגל נסגר.

לפי דיווחים של ערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל", מועצת המומחים של איראן בחרה במוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון עלי חמינאי, לשמש כיורשו. אם הדיווח יתברר כנכון, מדובר במהלך דרמטי שמחזיר את המדינה למודל של ריכוז כוח משפחתי — בדיוק התופעה שהמהפכה ביקשה לעקור.

 

לפי דיווחים של ערוץ האופוזיציה האיראני "איראן אינטרנשיונל", מועצת המומחים של איראן בחרה במוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון עלי חמינאי, לשמש כיורשו. אם הדיווח יתברר כנכון, מדובר במהלך דרמטי שמחזיר את המדינה למודל של ריכוז כוח משפחתי — בדיוק התופעה שהמהפכה ביקשה לעקור.

 

מוג'תבא חמינאי, בן 56, הוא בנו השני של עלי חמינאי, ששלט באיראן במשך 37 שנה. הוא איש דת המלמד תאולוגיה שיעית בעיר קום — המרכז הרוחני של העולם השיעי באיראן — אך מעולם לא מילא תפקיד רשמי במערכת השלטון. למרות זאת, במשך שנים נחשב לדמות בעלת השפעה מאחורי הקלעים בקרב חוגי הנאמנים לאביו.

גם במערב ייחסו לו השפעה כזו. בשנת 2019 הטילה עליו ארצות הברית סנקציות אישיות, אף שלא החזיק בתפקיד ממשלתי רשמי. ההסבר שניתן אז בממשל האמריקאי היה כי הוא פועל בפועל כנציגו של המנהיג העליון ומפעיל כוח פוליטי משמעותי מאחורי הקלעים.

במהלך השנים טיפח מוג'תבא קשרים הדוקים עם משמרות המהפכה, הגוף הצבאי־פוליטי החזק ביותר באיראן. הוא נחשב לתומך בקו תקיף כלפי המערב ולמי שתמך בדיכוי מחאות פנימיות נגד המשטר. עם זאת, בניגוד לאביו, אין לו מעמד דתי בכיר או בסיס סמכות עצמאי שנבנה לאורך עשורים.

דווקא כאן טמון אחד הפרדוקסים המרכזיים במינויו האפשרי.

המשטר האיראני מבוסס על עקרון "ולאיית אל־פקיה" — שלטון הפוסק הדתי. לפי תפיסה זו, המנהיג העליון אמור להיות סמכות הלכתית בכירה בעלת מעמד דתי מוכר בעולם השיעי. מוג'תבא חמינאי אינו נחשב לפוסק הלכה בכיר ואינו נושא את הדרגות הדתיות הגבוהות ביותר.

מינויו עשוי לכן לעורר מחלוקת תאולוגית לא פחות מאשר פוליטית. מועצת השומרים, הגוף המפקח על התאמת החלטות המשטר לעקרונות ההלכה והחוקה, עשויה להידרש לפרשנות גמישה במיוחד של הכללים שנועדו מלכתחילה למנוע ריכוז כוח משפחתי.

אולם לצד השאלה הפורמלית עולה שאלה עמוקה יותר: מי באמת ישלוט באיראן.

חוקרים רבים סבורים כי לאחר מותו של עלי חמינאי, מרכז הכובד הפוליטי אינו נמצא בהכרח אצל אדם אחד. במשך עשרות שנים בנה חמינאי רשת מורכבת של נאמנים — מפקדי משמרות המהפכה, אנשי דת בכירים, בכירי מערכת הביטחון וגורמים כלכליים רבי כוח.

לדברי הביוגרף של חמינאי, מהדי ח'לאג'י, ייתכן כי המנהיג העליון הבא יהיה בעיקר דמות סמלית, בעוד הכוח האמיתי ימשיך להתפזר בין מוקדי כוח שונים בתוך המשטר.

העיתוי הופך את המהלך למורכב עוד יותר. איראן ניצבת בעיצומו של עימות צבאי עם ישראל ועם ארצות הברית, והמדינה מתמודדת עם לחץ ביטחוני וכלכלי חסר תקדים. בחירת מנהיג חדש בעת מלחמה מעלה שאלות על יציבות המשטר ועל יכולתו לקבל החלטות אסטרטגיות.

ההודעה הרשמית על מינוי המנהיג החדש צפויה להתפרסם רק לאחר הלווייתו של עלי חמינאי. עד אז איראן נמצאת במצב ביניים — בין שלטון שהסתיים לבין הנהגה שטרם התבססה.

אם אכן ייכנס מוג'תבא חמינאי לתפקיד, תהיה זו תפנית היסטורית. המהפכה שנולדה מתוך מרד במונרכיה עשויה למצוא את עצמה, כמעט חמישה עשורים מאוחר יותר, חוזרת למודל שממנו ניסתה להימלט: העברת כוח בתוך המשפחה.