הקלות להמונים: זינוק חריג באבחונים באוניברסיטאות העילית מעורר טענות לניצול לרעה

מספר הסטודנטים שמוגדרים כבעלי "מוגבלות" באוניברסיטאות העילית בארצות הברית נמצא בעלייה חדה, ובקרב מרצים גוברת הדאגה שמדובר לא פעם במערכת שמנוצלת לרעה. לפי ניתוח שפורסם בכתב העת 'האטלנטיק', אחד מכל חמישה סטודנטים בבראון ובהרווארד רשום כיום כבעל מוגבלות כלשהי, וזכאי להתאמות בלימודים ובבחינות. חלק מהמרצים סבורים שלא כל המקרים מוצדקים.

הנתונים בולטים במיוחד גם במוסדות נוספים: בסטנפורד 38% מהסטודנטים רשומים במשרד לחינוך נגיש, ואחד מכל שמונה סטודנטים לתואר ראשון קיבל התאמות בסמסטר האחרון. באוניברסיטת שיקגו מספר הסטודנטים שקיבלו התאמות בבחינות שולש בתוך שמונה שנים, ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי הוא זינק פי חמישה ב-15 השנים האחרונות.

מרצה למדעי המחשב באוניברסיטה ציבורית בחוף המערבי, שביקש להישאר בעילום שם, אמר ל'ניו יורק פוסט' כי שמע מעמיתים רבים שמדובר ב"דרך שבה עשירים עוקפים את המערכת כדי לעזור לילדים שלהם". לדבריו, "כמעט כל אחד יכול לקבל התאמה. צריך רק לשכור מישהו שיבצע אבחון ויכתוב דוח". לטענתו, באוניברסיטה שלו בקשות להתאמות הוכפלו בחמש השנים האחרונות. הסטודנטים זכאים בדרך כלל ל"זמן וחצי" בבחינות, אך לדבריו, לעיתים מאשרים גם זמן כפול אם הסטודנט מתלונן שזמן וחצי אינו מספיק.

 

במוסדות הלימודים מאמינים שסטודנטים רבים מנצלים לרעה את המערכת

 

"איך בדיוק הם קובעים את זה", תהה. "האם יש מחקר שמראה שתוספת של 50% בזמן היא נכונה, או אולי 100%?" לדבריו, ריבוי ההתאמות עלול לפגוע בתפקוד הבחינות ככלי למדידת יכולת, במיוחד כאשר סטודנטים שאינם זקוקים לכך נהנים מתוספת זמן.

לפי מכון למדעי החינוך, תוספת זמן אכן מסייעת לסטודנטים עם לקויות למידה ומאפשרת להם להציג ביצועים טובים יותר בהשוואה לסטודנטים עם מוגבלות שלא קיבלו התאמות. עם זאת, כאשר תוספת הזמן ניתנת למי שאינו זקוק לה באמת, היא עלולה להעניק יתרון לא הוגן.

גם ניקולס וולפינגר, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת יוטה, מספר על שינוי דרמטי מאז שהחל ללמד ב-1998. אז, לדבריו, סטודנט עם התאמה היה "נדיר". כיום הוא מעריך כי אחד מכל עשרה סטודנטים בכיתותיו מקבל התאמות. "מאז הקורונה הייתה התפוצצות במספר הסטודנטים שמקבלים התאמות", אמר. "זה היה גידול הדרגתי ואז זה פשוט התפוצץ".

וולפינגר חושש שהסטודנטים מתרגלים להקלות שלא ימשיכו איתם לעולם העבודה. "כשהם יסיימו קולג', הם לא יוכלו לפנות לבוס שלהם ולהגיד 'אני לא יכול להגיש את זה עד יום שישי'", אמר. "אני לא חושב שזה יעבור". גם מרצה למדעי המדינה באחת מ-20 האוניברסיטאות המובילות הסכים ואמר כי לדעתו ניתנות "יותר מדי התאמות", והוסיף שהוא מתקשה לדמיין שמעסיקים יעניקו תנאים דומים.

פרופסור שחוקר הפרעות קשב באוניברסיטה ציבורית גדולה אמר שהוא תומך בהתאמות מדויקות שמסייעות לאנשים עם מוגבלות אמיתית, אך חושש שהמערכת הנוכחית אינה מכינה את הסטודנטים לחיים שאחרי הלימודים. "אני מודאג מכך שחלק גדול מההתאמות לא עוזרות לסטודנטים להפוך לחברים מתפקדים יותר בחברה", אמר.

הנושא אינו חדש. כבר שנים ידוע כי תלמידים בבתי ספר פרטיים והורים מבוססים מנצלים אבחונים כדי להשיג תוספת זמן בבחינות תיכון, בקולג' ואפילו במבחני SAT ו-ACT. אמנם נדרש תיעוד רפואי כדי לקבל התאמות, אך יש משפחות שפונות באופן יזום לרופאים במטרה להשיג אבחנה. ד"ר קמילו אורטיז, פסיכולוג קליני ופרופסור באוניברסיטת לונג איילנד, סיפר כי הוא מקבל "כל הזמן" בקשות להתאמות על רקע הפרעת קשב, והוסיף כי "יש הורים שלא מרוצים בכלל כשאני לא מסכים שלילד יש הפרעת קשב".

אם לתלמידה בבית ספר פרטי בניו יורק סיפרה כי "לא מוגזם לומר שכמעט כולם" מקבלים תוספת זמן בבית הספר של בתה. לדבריה, "הם נהיים יצירתיים - זה הפרעת קשב, או חרדה, או דיכאון שמוביל למיגרנות שמשבשות כביכול את הבחינה".

וולפינגר הזכיר גם את פרשת "ורסיטי בלוז", שבמסגרתה הורים אמידים, בהם השחקנית לורי לוגלין, שילמו שוחד כדי לקדם את קבלת ילדיהם למוסדות יוקרתיים. "אנשים יעשו הכל כדי לתת לילדים שלהם יתרון", אמר. לדבריו, מדובר בעוד דוגמה לאופן שבו פריבילגיה מועברת ומתקבעת מדור לדור. במקביל, הוא סבור כי גם חלק מהסטודנטים הפחות מבוססים פונים להתאמות משום שאינם בהכרח מתאימים למסלול אקדמי בן ארבע שנים, והוסיף כי ייתכן שחלקם היו מרוויחים יותר ממסלולים טכנולוגיים בני שנתיים או הזדמנויות אחרות.