טקס האוסקר 2026: "קרב רודף קרב" הזוכה הגדול של הלילה — אבל הוליווד לא יכלה לברוח מהעולם הבוער

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

טקס האוסקר ה-98 ייזכר בראש ובראשונה בזכות ניצחונו הגדול של הסרט "קרב אחר קרב" שביים פול תומאס אנדרסון. הסרט זכה בשישה פרסים, ובהם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבימוי, פרס התסריט המעובד, פרס שחקן המשנה לשון פן, וכן פרסי הליהוק והצילום.

אבל מעבר לחגיגת הקולנוע, הטקס כולו נשא תחושה ברורה: אפילו בלילה שנועד לחגיגה ולהתמסרות לאמנות, המציאות העולמית חודרת אל הבמה.

אבל מעבר לחגיגת הקולנוע, הטקס כולו נשא תחושה ברורה: אפילו בלילה שנועד לחגיגה ולהתמסרות לאמנות, המציאות העולמית חודרת אל הבמה.

פול תומאס אנדרסון, מן הבמאים הבולטים והמשפיעים בדורו, המתין לרגע הזה יותר מרבע מאה. סרטיו הקודמים — "בוגי נייטס", "מגנוליה", "יהיה דם" ו"חוט המשי" — זכו לשבחי הביקורת והיו מועמדים לפרסים רבים, אך הוא עצמו לא זכה עד כה בפרס המרכזי.

הלילה הזה שינה את התמונה. כשעלה לקבל את פרס הבמאי הטוב ביותר אמר בחיוך: "גרמתם לאדם לעבוד קשה בשביל אחד כזה". מאוחר יותר, כאשר קיבל גם את פרס הסרט הטוב ביותר, הוסיף בקצרה: "איזה לילה. נראה לי שמגיע לנו מרטיני".

הסרט עצמו הוא מותחן קומי שבמרכזו דמותו של מהפכן לשעבר, בגילומו של לאונרדו דיקפריו, הנאלץ לצאת למסע חילוץ מסוכן לאחר שבתו נחטפת. בהוליווד העריכו במשך חודשים כי אנדרסון עשוי סוף-סוף לזכות בפרס הגדול — אך גם שם הודו כי הרגע שבו הוכרז הזוכה היה טעון ומרגש במיוחד.

אחד הרגעים האנושיים הבולטים של הערב הגיע עם זכייתו של מייקל בי ג'ורדן בפרס השחקן הטוב ביותר עבור תפקידו הכפול בסרט הערפדים-אקשן "חוטאים". ג'ורדן, שגדל למעשה לעיני הקהל מאז הופיע בסרט "תחנת פרוטווייל" ובהמשך ב"שחור פנתר", הפך לזוכה השחור השישי בלבד בתולדות האוסקר בפרס זה.

בנאומו על הבמה אמר: "אני עומד כאן בזכות האנשים שבאו לפניי", והזכיר את שמותיהם של סידני פואטייה, דנזל וושינגטון, האלי ברי, פורסט ויטאקר, ג'יימי פוקס וויל סמית'. בקהל ישב אביו, שטס במיוחד מגאנה ללוס אנג'לס, וקם ממקומו כשהוא פורש את זרועותיו בגאווה. האולם כולו הגיב במחיאות כפיים ממושכות.

בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר זכתה השחקנית האירית ג'סי באקלי על תפקידה בסרט "המנט" — דרמה היסטורית העוסקת בחיי הנישואים של המחזאי ויליאם שייקספיר עם רעייתו אגנס, ובמות בנם.

באקלי, שכבר הייתה מועמדת בעבר לאוסקר, הפכה לאישה האירית הראשונה הזוכה בפרס זה. בנאומה ציינה כי הזכייה חלה ביום האם הבריטי-אירי, ואף סיפרה כי באותו יום בקעה לבתה התינוקת בת שמונת החודשים השן הראשונה. "הלב שלי מתפוצץ מאהבה", אמרה לבעלה מעל הבמה, והודתה למשפחתה בשפה הגאלית.

רגע היסטורי נוסף נרשם בקטגוריית הצילום. אוטם דוראלד-ארקאפו זכתה בפרס על עבודתה בסרט "חוטאים" — ובכך הפכה לאישה הראשונה ולאדם השחור הראשון אי פעם הזוכים בפרס זה בתולדות האקדמיה לקולנוע.

בנאומה אמרה: "יש הרבה ילדות קטנות שנראות כמוני, והלילה הן ילכו לישון עם חלום גדול יותר". הקהל באולם הגיב במחיאות כפיים ממושכות וקם על רגליו.

אולם מעבר לפרסים עצמם, הטקס לא הצליח להימנע מהמציאות הפוליטית שמלווה את העולם כולו.

לצפייה: https://youtu.be/-2s5hRjblDQ

"לא למלחמה. פרי פלסטין". דבריו של ברדם נאמרו תחילה בשקט מתוח, שהתחלף במהרה במחיאות כפיים

השחקן הספרדי חאבייר ברדם, שעלה לבמה כדי להגיש את פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, הפתיע את האולם כאשר אמר בקצרה: "לא למלחמה. פלסטין חופשית". דבריו נאמרו תחילה בשקט מתוח, שהתחלף במהרה במחיאות כפיים. 

ברדם ציין כי הסיכה שלבש — שעליה נכתב בספרדית "לא למלחמה" — היא אותה סיכה שלבש בשנת 2003 במחאה על מלחמת עיראק. "עברו עשרים ושלוש שנים", אמר, "ואנחנו שוב באותה מציאות". הוא לא המשיך — והמשפט נותר תלוי באוויר.

לצפייה: https://www.instagram.com/reel/DV7ZbwRDK5I/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=NTc4MTIwNjQ2YQ==

במקביל, כמה מן האורחים בטקס נשאו סיכות מחאה שעליהן נכתב באנגלית "להוציא את רשות ההגירה", מחאה נגד מדיניות האכיפה של סוכנות ההגירה והמכס של ארצות הברית.

מחוץ לאולם הורגש גם מתח ביטחוני. הרשויות האמריקאיות, ובהן הבולשת הפדרלית, התריעו בימים שלפני הטקס מפני איום אפשרי מצד איראן נגד מטרות בקליפורניה, והדבר הביא להגברת האבטחה סביב האירוע.

גם שאר הפרסים חולקו במהלך הערב. הסרט "ציידי השדים של קופ" זכה בפרס הסרט המצויר הטוב ביותר, הסרט הנורווגי "ערך סנטימנטלי" זכה בפרס הסרט הבינלאומי, והפרס לסרט התיעודי הוענק ל"מר אף אחד נגד פוטין" — סרט העוקב אחר מורה רוסי צעיר המתנגד בשקט למנגנון התעמולה של השלטון.

כאשר האורות נדלקו והאורחים החלו לעזוב את האולם, נותרה תחושה ברורה: גם בערב הגדול ביותר של הוליווד, הקולנוע אינו יכול להסתגר בתוך עצמו.

מאחורי הפסלונים המוזהבים, מאחורי נאומי התודה והמחוות הגדולות — המציאות ממשיכה לבעור. והפעם, כמו פעמים רבות בעבר, היא מצאה את דרכה גם אל הבמה הזוהרת ביותר בעולם הקולנוע.