טוב, אני שמח שהוא מת: טראמפ חוגג את מותו של רוברט מולר — האיש שהעז לחקור אותו
דקות לאחר פרסום דבר מותו של ראש לשעבר של לשכת החקירות הפדרלית והתובע המיוחד שחקר אותו, נשיא ארצות הברית מפרסם הצהרה פומבית של שמחה — רגע חריג שמטלטל את הנורמות הפוליטיות ומציף מחדש את השבר העמוק בדמוקרטיה האמריקאית
03.21.2026 11:10
סוכנויות הידיעות
בשעה 13:26 בצהריים, שבת, 21 במרץ 2026, דקות ספורות לאחר שהתפרסמה הידיעה על פטירתו של רוברט מולר, לשעבר מנהל לשכת החקירות הפדרלית והתובע המיוחד שחקר את התערבות רוסיה בבחירות 2016, פרסם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודעה ברשת החברתית שבבעלותו. היא הייתה קצרה — ומטלטלת:
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
"רוברט מולר מת. טוב, אני שמח שהוא מת. הוא כבר לא יוכל לפגוע באנשים חפים מפשע."
מולר, שהלך לעולמו בגיל 81, הקדיש קרוב לחמישה עשורים לשירות הציבורי. הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות והיציבות במערכת אכיפת החוק האמריקאית, אדם שפעל תחת ממשלים משתי המפלגות ושימש בתפקידים הרגישים ביותר בשעותיה הקשות של ארצות הברית. במותו — הנשיא שאותו חקר בחר לא רק שלא להימנע מתגובה, אלא להביע שמחה מפורשת.
מולר, שהלך לעולמו בגיל 81, הקדיש קרוב לחמישה עשורים לשירות הציבורי. הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות והיציבות במערכת אכיפת החוק האמריקאית, אדם שפעל תחת ממשלים משתי המפלגות ושימש בתפקידים הרגישים ביותר בשעותיה הקשות של ארצות הברית. במותו — הנשיא שאותו חקר בחר לא רק שלא להימנע מתגובה, אלא להביע שמחה מפורשת.
רוברט סוואן מולר השלישי נולד בשנת 1944 בפילדלפיה, למד באוניברסיטת פרינסטון ושירת כקצין חיל הנחתים במלחמת וייטנאם, שם נפצע וזכה לעיטורי גבורה. לאחר מכן פנה ללימודי משפטים ובנה קריירה ארוכה במערכת אכיפת החוק. בשנת 2001 מונה למנהל לשכת החקירות הפדרלית, ימים ספורים לפני פיגועי 11 בספטמבר, והוביל את הארגון במשך יותר מעשור — תחת נשיאים רפובליקאים ודמוקרטים כאחד.
בשנת 2017 מונה לתובע מיוחד לחקירת ההתערבות הרוסית בבחירות 2016 והאפשרות לקשרים בין מטה הבחירות של טראמפ לבין מוסקבה. במשך כשנתיים ניהל חקירה מקיפה שכללה מאות עדים וכתבי אישום נגד גורמים בכירים. הדו"ח שפרסם ב-2019 קבע כי רוסיה אכן פעלה באופן נרחב ושיטתי להשפיע על הבחירות, אך לא קבע אחריות פלילית לנשיא המכהן — בין היתר בשל מגבלות משפטיות.
למרות זאת, טראמפ מעולם לא קיבל את עצם קיומה של החקירה. לאורך השנים תיאר אותה כ"ציד מכשפות" וכמזימה פוליטית, והציג את מולר כסמל למה שכינה "המדינה העמוקה". עבורו, מולר לא היה רק חוקר — אלא יריב.
לכן, כאשר הגיע רגע מותו של האיש, בחר הנשיא להגיב כפי שהגיב: ללא ריסון, ללא נימוס, ללא ניסיון להבחין בין מחלוקת פוליטית לבין מוות אנושי. ההצהרה הפומבית עוררה מיד תגובות חריפות בארצות הברית ובעולם, לא רק בשל תוכנה — אלא בשל עצם קיומה.
במשך עשורים, נשיאים אמריקאים הקפידו לשמור על גבולות ברורים של שיח, גם כלפי יריבים. הבעת צער, או לכל הפחות שתיקה, נחשבו לנורמה בלתי כתובה. הפוסט של טראמפ שובר את המסגרת הזו באופן בוטה, וממחיש עד כמה השתנתה השפה הפוליטית — ועד כמה נשחקו גבולותיה.
משפחתו של מולר פרסמה הודעה קצרה וביקשה פרטיות. אלא שהסערה הציבורית לא אפשרה רגע של שקט. בתוך זמן קצר הפכה ההצהרה של טראמפ לכותרת ראשית ברחבי העולם, והדיון חרג הרבה מעבר לדמות אחת או לאירוע נקודתי.
מורשתו של מולר תמשיך להיות שנויה במחלוקת. היו שראו בו מגן שלטון החוק, והיו שראו בו דמות פוליטית במסווה מקצועי. אך גם בקרב מבקריו, מעטים העלו על דעתם כי מותו יהפוך לאירוע של שמחה פומבית מצד נשיא מכהן.
בסופו של דבר, ייתכן שהרגע הזה ייזכר פחות בשל תוכן דבריו של טראמפ — ויותר בשל המשמעות הרחבה שלהם: לא רק מה נאמר, אלא מה הפך לאפשרי לומר. מולר הלך לעולמו, אך השאלות על גבולות הכוח, האחריות והשיח הציבורי בארצות הברית — נותרו פתוחות מתמיד.
