אבטחה או אכיפה? טראמפ מכניס את סוכני רשות ההגירה לשדות התעופה — והקו האדום מיטשטש

בנמל התעופה הבינלאומי על שם ג'ון פיצג'רלד קנדי בניו יורק, עמדו ביום ראשון אלפי נוסעים בתורים שנמשכו שעות. חלקם הגיעו לטיסות פנים, אחרים לטיסות בינלאומיות — כולם מצאו את עצמם ממתינים זמן חריג, לעיתים מעל שלוש שעות, רק כדי לעבור את הבידוק הביטחוני. הסיבה הייתה פשוטה, אך חריגה: אלפי עובדים של רשות ביטחון התחבורה לא קיבלו שכר במשך שבועות, בעקבות הסגר החלקי של הממשל הפדרלי. חלקם המשיכו לעבוד, חלקם פשוט הפסיקו להגיע.

לתוך החלל הזה נכנסה ההחלטה של הנשיא דונלד טראמפ — החלטה שמערבבת בין שני עולמות שבמשך שנים נשמרו נפרדים: ביטחון תעופתי ואכיפת הגירה.

בשבת הודיע הבית הלבן כי סוכני רשות האכיפה להגירה ולמכס ייפרסו בשדות התעופה החל מיום שני. יום לאחר מכן אישר זאת תום הומן, שמונה על ידי הממשל ל“צאר הגבול”, בריאיון לרשת סי־אן־אן. לדבריו, הסוכנים “יסייעו לזרז את התורים ולהקל על העומס”.

אלא שבאותו ריאיון עצמו, כמעט באותה נשימה, הבהיר הומן כי אותם סוכנים יהיו מצוידים גם לבצע “מעצר מיידי של כל מהגר בלתי חוקי”.

כך נוצרה הכרזה אחת עם שתי משמעויות שונות: סיוע אדמיניסטרטיבי מצד אחד, אכיפה פלילית מצד שני. והפער הזה — בין ניסוח מרגיע לבין סמכויות מרחיקות לכת — הוא שמייצר את תחושת אי־הוודאות.

 

מעבר לביקורת הפוליטית, עולה כאן שאלה מקצועית: סוכני אכיפת הגירה מאומנים באיתור והחזקה של שוהים בלתי חוקיים. עובדי רשות ביטחון התחבורה מאומנים בזיהוי איומים תעופתיים, בטיפול במטענים חשודים ובניהול נהלי חירום. אלו אינם תחומים חופפים.

 

כדי להבין את ההקשר, צריך לחזור רגע אחד אחורה. הסגר הפדרלי נוצר לאחר שהקונגרס לא הצליח לאשר תקציב למשרד לביטחון המולדת, הכולל את רשות ביטחון התחבורה. המשמעות הייתה שמאות אלפי עובדים פדרליים נותרו ללא שכר, חלקם במשך שבועות. בשדות התעופה, שבהם כל עיכוב קטן מתגלגל לעומס גדול, ההשפעה הייתה מיידית.

התורים התארכו. זמני ההמתנה התנפחו. ובדיוק בנקודה הזו, הפתרון של טראמפ לא היה תקציבי — אלא מבצעי.

תחילה הוצגה האפשרות לשלוח סוכני הגירה כאיום פוליטי, לחץ על הדמוקרטים לאשר את התקציב. אך כאשר הלחץ לא הניב תוצאה מיידית, הפך האיום להחלטה בפועל.

הבעיה, כפי שמדגישים מבקרים, אינה רק עצם הפריסה — אלא האופן שבו התקבלה. פחות מ־24 שעות לפני כניסתה לתוקף, לא היו תשובות לשאלות הבסיסיות ביותר: כמה סוכנים יישלחו, לאילו שדות תעופה, ומה בדיוק יהיו סמכויותיהם בשטח.

הומן עצמו הודה כי “התוכנית עדיין בבנייה”.

במקביל, דבריו של טראמפ על “מעצר מיידי” המשיכו להדהד. הפער בין השפה הניהולית של הומן לבין השפה האגרסיבית של הנשיא אינו רק הבדל סגנוני — הוא הבדל מהותי בגישה.

מן הצד הדמוקרטי, התגובה הייתה חריפה. האקים ג'פריז, מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, הזהיר כי הצבת סוכני הגירה בתפקידים ביטחוניים שאינם מיועדים להם עלולה להוביל להסלמה ואף לסיכון חיי אדם. הוא הזכיר אירוע קודם במיניאפוליס, שבו נהרגו אזרחים במהלך פעולה הקשורה לאכיפת הגירה — תקרית שעדיין מעוררת מחלוקת.

מעבר לביקורת הפוליטית, עולה כאן שאלה מקצועית: סוכני אכיפת הגירה מאומנים באיתור והחזקה של שוהים בלתי חוקיים. עובדי רשות ביטחון התחבורה מאומנים בזיהוי איומים תעופתיים, בטיפול במטענים חשודים ובניהול נהלי חירום. אלו אינם תחומים חופפים.

כאשר הומן אומר כי “לא נדרשת מומחיות מיוחדת” לחלק מהתפקידים, הוא מציג תפיסה שמבקריה רואים בה מסוכנת: הפחתת מורכבותו של תחום הביטחון האווירי.

 

לצפייה: https://www.facebook.com/reel/1471572397691104

 

אך מעבר לשאלת היכולת, ישנה גם שאלת התפיסה.

מה שקורה כעת בשדות התעופה האמריקאיים איננו רק פתרון לוגיסטי לעומס זמני. זהו שינוי עקרוני באופן שבו המדינה מציגה את עצמה לאזרחיה. במשך עשורים, ביטחון תעופתי נתפס כתחום טכני, כמעט ניטרלי — כזה שמטרתו להגן על נוסעים ללא קשר לזהותם. אכיפת הגירה, לעומת זאת, הייתה תמיד תחום פוליטי, טעון, שנוי במחלוקת.

כעת, שני התחומים הללו מתמזגים.

כאשר נוסע עומד בתור ורואה סוכן במדי רשות האכיפה להגירה ולמכס, הוא אינו יודע מה תפקידו המדויק. האם הוא שם כדי לבדוק מסמכים? כדי לזרז את התור? או כדי לחפש מישהו?

העמימות הזו איננה תוצר לוואי. עבור מבקרים רבים, היא חלק מהמהלך עצמו.

בימים הקרובים יתברר עד כמה עמוק השינוי. האם מדובר בפריסה מוגבלת, סמלית בעיקרה, או בתחילתו של מודל חדש שבו שדות התעופה הופכים גם לזירת אכיפה?

האם יתרחשו מעצרים? האם יתפתחו עימותים? והאם הציבור האמריקאי, שבסך הכול ביקש להגיע לטיסה בזמן, יקבל את המהלך כהכרח — או יראה בו חציית גבול?

הממשל מכנה זאת סיוע. המבקרים מכנים זאת פוליטיזציה.

ובין שתי ההגדרות הללו, עומד הנוסע — עייף, לחוץ, ומולו מציאות חדשה שהוא עדיין מנסה להבין.