
על פי מסמך פנימי שפורסם בסוכנות הידיעות רויטרס, נשלחה הנחיה לסוכני הרשות ברחבי ארצות הברית להתמקד ביוזמה ייעודית שמטרתה לאתר ולשבש רשתות המסייעות לנשים זרות להגיע למדינה במהלך היריון, ללדת על אדמתה — ולהבטיח בכך אזרחות אמריקאית לילדיהן. מדובר במהלך בעל השלכות משפטיות, פוליטיות ואנושיות כבדות משקל, הנוגע בלב השאלה: מי שייך.
"תיירות לידה" היא תופעה שבה נשים נכנסות לארצות הברית, לרוב באמצעות אשרת תייר, ויולדות בתחומה. לפי התיקון הארבעה־עשר לחוקה האמריקאית, שנחקק בשנת 1868 לאחר מלחמת האזרחים, כל מי שנולד על אדמת ארצות הברית זכאי לאזרחות — ללא תלות במעמדם של הוריו. עיקרון זה, המכונה "אזרחות מכוח לידה", עומד כבר יותר ממאה וחמישים שנה בבסיס ההגדרה האמריקאית של שייכות.

"תיירות לידה" היא תופעה שבה נשים נכנסות לארצות הברית, לרוב באמצעות אשרת תייר, ויולדות בתחומה. לפי התיקון הארבעה־עשר לחוקה האמריקאית, שנחקק בשנת 1868 לאחר מלחמת האזרחים, כל מי שנולד על אדמת ארצות הברית זכאי לאזרחות — ללא תלות במעמדם של הוריו. עיקרון זה, המכונה "אזרחות מכוח לידה", עומד כבר יותר ממאה וחמישים שנה בבסיס ההגדרה האמריקאית של שייכות.
לידה בארצות הברית אינה עבירה על החוק. עם זאת, תקנה שנקבעה בשנת 2020, בתקופת כהונתו הראשונה של טראמפ, אוסרת על שימוש באשרת תייר לצורך מוצהר של לידה במדינה. גורמים המסייעים בהגשת בקשות כוזבות או מפעילים מסגרות ייעודיות לנשים הרות עלולים להיות מואשמים בעבירות הונאה ובעבירות פדרליות נוספות.
היקף התופעה נותר שנוי במחלוקת. מרכז ללימודי הגירה — ארגון התומך בצמצום ההגירה — העריך כי בין 20 אלף ל-25 אלף נשים הגיעו לארצות הברית לצורך לידה בשנים 2016–2017. מנגד, אין בנמצא נתונים ממשלתיים רשמיים המאשרים זאת, והדיון הציבורי נשען לעיתים על הערכות חלקיות בלבד.
ההנחיה החדשה מגדירה כי יחידת "חקירות ביטחון המולדת" של רשות האכיפה תוביל את המאמצים לאיתור מקרי הונאה, פירוק רשתות סיוע כלכלי ושיבוש "ניצול תהליכי ההגירה החוקיים". עצם השימוש במונח "ניצול" מעיד על עומק המחלוקת: האם מדובר בעקיפה פסולה של החוק — או במימוש לגיטימי שלו.
דוברת הבית הלבן, אנה קלי, טענה כי "תיירות לידה בלתי מרוסנת מטילה עלות עצומה על משלמי המסים ומהווה איום על הביטחון הלאומי". מנגד, מבקרים מציינים כי אין נתונים פומביים מבוססים המוכיחים את היקף העלות או את מידת הסיכון.
במקרים קודמים ננקטה אכיפה פלילית. בשנת 2019 הורשעו בדרום קליפורניה עשרות מעורבים בהפעלת "בתי לידה" עבור נשים אמידות מסין. אחת הנאשמות, דונגיואן לי, נידונה לעשרה חודשי מאסר; שותפה, צ'או אדווין צ'ן, נידון לשלוש שנות מאסר — אך נמלט מסר הדין.
המהלך הנוכחי משתלב במדיניות רחבה יותר. ביום כניסתו לתפקיד בינואר 2025 חתם טראמפ על צו ביצוע המורה לרשויות הפדרליות שלא להכיר בילדים שנולדו בארצות הברית כאזרחים, אם הוריהם אינם אזרחים או תושבי קבע. מדובר בסטייה חדה מהפרשנות המשפטית המקובלת של התיקון הארבעה־עשר.
בתי משפט פדרליים חסמו את יישום הצו, והסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. בדיונים שנערכו השבוע טען עורך הדין הכללי, ד' ג'ון סאואר, כי אזרחות אוטומטית בלידה יצרה "תעשייה רחבת היקף" והובילה ליצירת אזרחים "ללא קשר מהותי לארצות הברית".
הוויכוח אינו משפטי בלבד. לאורך שנים עיצב הימין האמריקאי נרטיב שלפיו נשים זרות מנצלות את המערכת כדי להשיג "זכייה באזרחות" עבור ילדיהן. בפועל, מתוך כ-3.6 מיליון לידות שנרשמו בארצות הברית בשנת 2025, תיירות הלידה מהווה חלק זעיר בלבד.
ובכל זאת, גם תופעה מצומצמת יכולה להפוך לסמל. היוזמה החדשה של רשויות ההגירה אינה רק כלי אכיפה — אלא מנוף פוליטי ורעיוני, המחזיר למרכז הבמה את אחת השאלות העמוקות ביותר בדמוקרטיה האמריקאית: מהי אזרחות, ומהו שייכות.
בעת שבית המשפט העליון דן בעתידה של אזרחות מכוח לידה, ובמקביל רשויות האכיפה פועלות בשטח — ארצות הברית ניצבת בפני הכרעה עקרונית. לא רק על מדיניות הגירה, אלא על משמעותה של אותה שורה מכוננת בחוקתה.