דן בילזריאן: האיש שרוצה להרוג ישראלים - ועכשיו הוא מתמודד לקונגרס האמריקאי

יש רגעים שבהם הפוליטיקה האמריקאית חוצה קו דק — בין ויכוח לגיטימי לבין הקצנה מסוכנת. רגע כזה נרשם השבוע, כאשר דן בילזריאן, איש רשת מוכר ובעל עשרות מיליוני עוקבים, הגיש מועמדות רשמית לבית הנבחרים של ארצות הברית.

בילזריאן אינו מועמד שגרתי. בשורת התבטאויות פומביות, כולל שידורים חיים, קרא לקחת נשק ולפגוע באזרחים ישראלים. אין מדובר בציטוט חלקי או בהוצאה מהקשר — הדברים נאמרו באופן ישיר וברור, ועוררו ביקורת חריפה.

בן 44, בילזריאן צמח מתרבות הרשתות החברתיות. הוא שירת בעבר בצי האמריקאי, ניסה להתקבל לכוחות המיוחדים, ובהמשך בנה לעצמו תדמית של חיי עושר קיצוניים — פוקר, מסיבות, נשק ותיעוד מתמיד ברשתות. אביו, פול בילזריאן, הורשע בעבר בעבירות פדרליות של הונאה — פרט ביוגרפי שלא מנע ממנו לבנות קהל עצום.

בילזריאן אינו מועמד שגרתי. בשורת התבטאויות פומביות, כולל שידורים חיים, קרא לקחת נשק ולפגוע באזרחים ישראלים. אין מדובר בציטוט חלקי או בהוצאה מהקשר — הדברים נאמרו באופן ישיר וברור, ועוררו ביקורת חריפה.

מאז אירועי 7 באוקטובר 2023, התכנים שפרסם התמקדו כמעט לחלוטין בישראל וביהודים. אולם לא מדובר בביקורת מדינית, אלא בשורה של אמירות חריפות, הכוללות ייחוס אחריות קולקטיבית ליהודים לאירועים היסטוריים, הטלת ספק במספר הנרצחים בשואה, ושימוש בביטויים פוגעניים כלפי יהודים.

במהלך 2024 ו-2025 פרסם סקרים ברשתות החברתיות שבהם קשר בין יהודים לבין "בעיות העולם", ובשיחות פומביות העלה טענות קונספירטיביות על מעורבות יהודית באירועים גלובליים. בריאיונות שונים הגדיר את היהדות כ"דת נוראית" וטען כי המושג "אנטישמיות" משמש ככלי פוליטי.

מועמדותו הוגשה בפריימריז של המפלגה הרפובליקאית במדינת פלורידה, שם יתמודד מול חבר הקונגרס רנדי פיין. פיין, פוליטיקאי המזוהה עם עמדות ימניות ותומך בישראל, דחה את יריבו ואמר כי מדובר בדמות שולית שאינה מייצגת את הציבור.

עם זאת, עצם הכניסה של בילזריאן למרוץ מעלה שאלות רחבות יותר. בעידן שבו השפעה פוליטית נמדדת גם במספר עוקבים, מועמד בעל קהל של מיליונים יכול לייצר תהודה ציבורית משמעותית — גם ללא ניסיון פוליטי או תמיכה ממסדית.

הסוגיה אינה רק אישית. בשנים האחרונות מתרחב בארצות הברית שיח ביקורתי חריף כלפי ישראל, ולעיתים הוא גולש לשיח פוגעני כלפי יהודים. דמויות תקשורת ופוליטיקה שונות מבטאות קו זה בדרגות שונות — אך המקרה של בילזריאן בולט בשל הישירות והקיצוניות של דבריו.

גם יחסו לדונלד טראמפ מורכב. למרות שהוא פועל בתוך המפלגה הרפובליקאית, בילזריאן מתח עליו ביקורת ואף טען כי מדיניותו "מעדיפה את ישראל על פני ארצות הברית". בכך הוא משקף מגמה מצומצמת אך קיימת של התרחקות מהקו הפרו־ישראלי המסורתי במפלגה.

בסופו של דבר, השאלה המרכזית אינה רק האם בילזריאן יצליח פוליטית — אלא מה עצם מועמדותו אומרת על גבולות השיח. האם דמוקרטיה יכולה להכיל גם קולות קיצוניים כאלה, או שמדובר בנקודת מבחן למערכת כולה.

התשובה לא תינתן באולפנים או ברשתות החברתיות — אלא בקלפי.