מיסים או גירוש: ההסכם ששבר את הברית השקטה בין המדינה למהגרים

אברחן קוובדו, מכונאי רכב המתגורר עם משפחתו בלוס אנג'לס, הקפיד להגיש דו"ח מס מדי שנה במשך יותר מעשור. אף שהוא ורעייתו אבלין שוהים בארצות הברית ללא מעמד חוקי, הם ראו בתשלום המיסים ביטוי לנאמנות — דרך להוכיח כי הם חלק מהחברה האמריקאית.

"האמנו שאם תבוא יום אחד רפורמת הגירה, נוכל להראות שאנחנו ממלאים את חובותינו ואיננו נטל," אמר קוובדו.

השנה, ערב 15 באפריל — מועד הגשת הדוחות בארצות הברית — מצאו עצמם בני הזוג מול החלטה שונה בתכלית: לא עוד שאלה כלכלית, אלא דילמת הישרדות.

לראשונה בתולדותיה, שיתפה רשות המיסים מידע אישי של נישומים — לרבות כתובות מגורים — עם גורמי אכיפת ההגירה. בכך נשברה אמנה בלתי כתובה שהתקיימה במשך עשרות שנים: המדינה גובה מיסים מהמהגרים, אך אינה משתמשת במידע כדי לאתרם ולגרשם.

המשבר נולד מהסכם חסר תקדים שנחתם בשנה האחרונה בין רשות המיסים האמריקאית לבין רשות ההגירה והמכס. לראשונה בתולדותיה, שיתפה רשות המיסים מידע אישי של נישומים — לרבות כתובות מגורים — עם גורמי אכיפת ההגירה. בכך נשברה אמנה בלתי כתובה שהתקיימה במשך עשרות שנים: המדינה גובה מיסים מהמהגרים, אך אינה משתמשת במידע כדי לאתרם ולגרשם.

ההחלטה עוררה התנגדות חריפה בתוך רשות המיסים עצמה. בכירים התפטרו מחשש שהמהלך אינו חוקי, אך ברקע חילופי הנהגה ואובדן ניסיון מקצועי, הדרך להסכם נפתחה. רשות ההגירה ביקשה מידע על כ־1.3 מיליון מהגרים, ובפועל הועברו נתונים על עשרות אלפים — עד שבתי משפט פדרליים הורו לעצור את שיתוף הפעולה.

אלא שהנזק כבר התרחש.

לפי נתוני גוף המחקר "מעבדת התקציב של אוניברסיטת ייל", ירידה בהגשת דוחות מצד מהגרים ללא מעמד חוקי עלולה לגרוע מהקופה הפדרלית כ־300 מיליארד דולר בתוך עשור. מדובר בתהליך שכבר החל: בשנת 2022 הוגשו כ־3.8 מיליון דוחות שכללו מספר זיהוי נישום שאינו מספר ביטוח לאומי — מנגנון שמאפשר למהגרים ללא מעמד חוקי לשלם מיסים. דוחות אלה הניבו כ־17 מיליארד דולר ממס הכנסה בלבד.

בסך הכול, לפי מכון המחקר למדיניות מיסוי וכלכלה, מהגרים ללא מעמד חוקי משלמים מדי שנה כ־60 מיליארד דולר לקופת המדינה — כולל הפרשות לביטוח לאומי ולביטוח הבריאות הפדרלי, שירותים שלרוב אינם זכאים ליהנות מהם.

כעת, חלק ניכר מהם פשוט נעלם ממערכת המס.

בשכונת קוריאטאון בלוס אנג'לס פועלת קליניקה להתנדבות בתחום המיסים. בשנים קודמות, כשליש מהפונים היו מהגרים ללא מסמכים; השנה, שיעורם צנח לכעשירית בלבד. מאחורי הנתונים מסתתרות משפחות שבוחרות להישאר מחוץ לרשומות המדינה.

במסצ'וסטס מדווחים יועצי מס על ירידה דומה שכבר החלה עם פרסום דבר ההסכם. "הייתה נפילה חדה, ועדיין לא התאוששנו," אומר אחד מהם. "הנזק כבר נגרם."

גם מי שניסה להתריע בזמן אמת לא הצליח לבלום את המהלך. מנהל רשות המיסים לשעבר, שכיהן באמצע העשור הקודם, הזהיר כי תפקידה של הסוכנות הוא לגבות מיסים — לא לאכוף חוקי הגירה. לדבריו, היה ברור כי שיתוף מידע ירתיע מהגרים ויפגע ישירות בהכנסות המדינה.

מעבר לפגיעה התקציבית, ההשלכות הן גם אישיות. עובדים רבים שמנוכה מהם מס במקור מוותרים כעת על הגשת דוחות — ובכך מאבדים החזרים כספיים המגיעים להם. לעיתים מדובר במאות דולרים, כספים ששולמו ביתר לאורך השנה.

בערים בדרום קליפורניה מדווחים בעלי עסקים כי לקוחות קבועים פשוט נעלמו. חלקם עזבו מרצונם, אחרים בחרו להיעלם אל הכלכלה הלא רשמית.

מריה גרסיה, שמוכרת קוסמטיקה ובגדים בדוכן במרכז לוס אנג'לס ומתגוררת בארצות הברית יותר משלושה עשורים, החליטה השנה שלא להגיש דו"ח. "מעולם לא הרגשתי פחד כזה," היא אומרת. "כל חיי כאן — אמי, ילדיי — ואני לא מוכנה לסכן את זה."

בסופו של דבר, משפחת קוובדו כן הגישה את הדו"ח. בשעות הערב המאוחרות הם ישבו בקליניקה המקומית, ואבלין הכניסה את המסמכים לתיקה לצד דוחות משנים קודמות. ההחזר הצפוי: פחות מ־200 דולר.

"התלבטנו עד הרגע האחרון," אמר קוובדו.

רבים אחרים קיבלו החלטה שונה. ואת המחיר — הכלכלי והחברתי — תשלם ארצות הברית עוד שנים רבות.