נועה תשבי דחפה, המערכת נענתה: הכרה רשמית במורשת יהודית — אך הדרך ליישום עוד ארוכה

יש משהו מטריד בעובדה הבאה: נעה תשבי, לשעבר שליחת ישראל למאבק באנטישמיות, גילתה רק לפני כמה שנים כי בארצות הברית קיים חודש רשמי לציון מורשת יהודית־אמריקאית. ההכרזה על חודש זה התקבלה כבר בשנת 2006 על ידי הנשיא ג'ורג' בוש, אך בפועל נותר מאי, לאורך שנים, כמעט אלמוני — גם בקרב יהודים.

"נדהמתי," סיפרה טישבי. "חודש המורשת היהודית־אמריקאית סובל מיחסי ציבור גרועים מאוד, והוא אינו מצוין כפי שראוי היה שיצוין."

השבוע חל מפנה. מחוז החינוך של לוס אנג'לס — השני בגודלו בארצות הברית אחרי ניו יורק — אימץ לראשונה בתולדותיו החלטה רשמית המכירָה במאי כחודש מורשת יהודית. לצד ההכרה הסמלית, הומלץ לבתי הספר להשתמש בתוכנית לימודים המבוססת על סדרת הרשת של טישבי, "מה זה?", המיועדת לתלמידי חטיבות ביניים ותיכונים ועוסקת ביהדות, אנטישמיות, השואה ומדינת ישראל.

ההחלטה התקבלה ב־21 באפריל בתמיכה פה אחד של חברי מועצת החינוך.

השבוע חל מפנה. מחוז החינוך של לוס אנג'לס — השני בגודלו בארצות הברית אחרי ניו יורק — אימץ לראשונה בתולדותיו החלטה רשמית המכירָה במאי כחודש מורשת יהודית. לצד ההכרה הסמלית, הומלץ לבתי הספר להשתמש בתוכנית לימודים המבוססת על סדרת הרשת של טישבי, "מה זה?", המיועדת לתלמידי חטיבות ביניים ותיכונים ועוסקת ביהדות, אנטישמיות, השואה ומדינת ישראל.

המהלך לא נולד בן־לילה. טישבי, המתגוררת בלוס אנג'לס ומנהלת ארגון תקשורת ללא מטרות רווח בשם "אייטין", פנתה לאנשי חינוך בעיר וביקשה להפוך את תכניה למסגרת לימודית מסודרת. בהמשך יצרה קשר עם חבר מועצת החינוך ניק מלווין, אשר גייס חברים נוספים והוביל את קידום ההצעה.

"בעת הזו, לנוכח עלייה באנטישמיות, חשוב להיות ברורים וישירים יותר," אמר מלווין. "יש חומרים על תרומת יהודים־אמריקאים, אבל רציתי להדגיש זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים."

כתמיכה למהלך, הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס מתכננת להפיץ לבתי הספר כרזות המציגות דמויות מרכזיות מהמורשת היהודית־אמריקאית.

אלא שכאן מתחיל הפער בין ההצהרה למציאות. ההחלטה אינה מחייבת את בתי הספר. אין חובה לשלב את התכנים, אין הנחיה לגבי היקף הלימוד, ואין תקציב ייעודי. מלווין עצמו הודה כי הוא "בטוח למדי" שבתי ספר רבים יאמצו את התוכנית, אך הוסיף שאם יתברר אחרת — ייתכן שבעתיד יפעל להחמרת הדרישות.

זו נקודת חולשה משמעותית. ללא מנגנוני אכיפה, מדדים ברורים או משאבים, קיים סיכון ממשי שההחלטה תישאר ברמה ההצהרתית בלבד. עומס החומר על המורים, מגבלות הזמן והיעדר מחויבות פורמלית — כל אלה עלולים לרוקן את המהלך מתוכן.

הרקע להחלטה אינו מקרי. מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023 הפך מחוז החינוך של לוס אנג'לס לזירה מרכזית במאבק סביב סוגיית האנטישמיות במערכת החינוך האמריקאית. בפברואר האחרון הוגשה נגדו תביעה, שכללה עדויות של הורים ותלמידים יהודים על גילויי עוינות ואי־טיפול מספק. גם ארגון המורים במחוז ספג ביקורת על עמדות שנתפסו כאנטי־ישראליות ועל היעדר תגובה תקיפה לאירועים אנטישמיים.

"מאז 7 באוקטובר, ואף לפני כן, הורים ומחנכים יהודים הבינו שהם חייבים לדרוש יותר," אמר מלווין. "בלוס אנג'לס הייתה תחושת נוחות — כאילו אין צורך להיאבק על מקום. התחושה הזו חלפה."

טישבי ניסחה זאת בחדות: "כקהילה יהודית, לא ישבנו ליד השולחן. נשארנו מחוץ למשחק. זה כבר לא אפשרי במציאות הנוכחית — אנחנו חייבים לדרוש את מקומנו."

אין ספק שמדובר בהישג. לראשונה, מחוז חינוך עצום, האחראי על מאות אלפי תלמידים, מכיר רשמית במורשת היהודית־אמריקאית. מחוזות אחרים, כמו ניו יורק וברקלי, כבר עשו צעדים דומים — וכעת מצטרפת גם לוס אנג'לס.

אך ההיסטוריה של מערכת החינוך האמריקאית רצופה בהחלטות ראויות שלא יושמו. הניסיון מלמד כי רק מעורבות מתמשכת של קהילה, פיקוח שוטף ולחץ ציבורי — הם שמבטיחים כי החלטות יהפכו ללמידה בפועל.

כעת נותר לבחון אם הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, שלמדה על בשרה את מחיר השאננות, תתמיד במאבק — או תסתפק בהישג סמלי שנחתם בהצבעה חגיגית.