שעור באנטישמיות במערכת השעות: כך כמעט נכנסה הכחשת שואה לתוכנית הלימודים הרשמית

ינואר 2026, ניו המפשייר. חדר ישיבות ממשלתי שגרתי, רוב הנוכחים עוסקים בנושאי גמלאות המדינה. אך בפינת החדר מונחת ערימת ספרים שחורים — 54 כרכים של הכחשת שואה, שמערערים על עובדות היסטוריות מבוססות: רצח שישה מיליון יהודים.

מי שהביא אותם היה נציג המדינה הרפובליקני מאט סאבורן־דיט שואיניר, שהגיע לדיון עם מטרה ברורה: לשלב קולות של מכחישי שואה במסגרת החינוך הרשמי במדינה.

הוא כמעט הצליח.

חדר ישיבות ממשלתי שגרתי, רוב הנוכחים עוסקים בנושאי גמלאות המדינה. אך בפינת החדר מונחת ערימת ספרים שחורים — 54 כרכים של הכחשת שואה, שמערערים על עובדות היסטוריות מבוססות: רצח שישה מיליון יהודים. מי שהביא אותם היה נציג המדינה הרפובליקני מאט סאבורן־דיט שואיניר, שהגיע לדיון עם מטרה ברורה: לשלב קולות של מכחישי שואה במסגרת החינוך הרשמי במדינה.

גרמר רודולף, כימאי גרמני ואחד ממכחישי השואה הבולטים בעולם, הוזמן להעיד בפני ועדת החינוך. בעבר גורש מארצות הברית, ריצה עונש מאסר בגרמניה על הפצת הכחשת שואה, ונודע בפעילותו במסגרת ארגונים רוויזיוניסטיים. בדיון טען כי הקדיש "35 שנות מחקר לשאלת השואה", אך טענותיו מבוססות על מנגנון פסאודו־מדעי שנועד לאשש מסקנות קבועות מראש — ובהן הטענה שגז ציקלון B לא שימש בתאי הגזים באושוויץ.

לצדו העידו שניים נוספים ממישיגן: הנרי הרסקוביץ, שמוביל זה שנים הפגנות מול בית כנסת בעיר אן ארבור הכוללות הכחשת שואה; ודייוויד סקרבינה, פרופסור לשעבר מאוניברסיטת מישיגן–דירבורן, שפרסם ספרים בנושא תחת שם בדוי.

אולם מה שהפך את הדיון למטריד במיוחד לא היה רק תוכן הדברים — אלא השתיקה סביבם.

סאבורן־דיט שואיניר סיפר כי ביקר במחנה דכאו, ראה את תא הגזים, ולאחר מכן "גילה" כי לא נעשה בו שימוש — תגלית שלדבריו עוררה בו ספק והובילה אותו ל"חשיבה רוויזיוניסטית". בפועל, אתר ההנצחה של דכאו מציין כי הסיבה לכך שהתא לא הופעל אינה ברורה, אך יותר מ־40 אלף בני אדם נרצחו במחנה.

לדבריו, "רוויזיוניזם היסטורי אינו מכחיש שיהודים נרדפו, אלא מבקש להבין כיצד ומדוע מתו" — ניסוח שמרכך הכחשה מובהקת. בהמשך הציע להכניס את עשרות הכרכים של ארגון הכחשת השואה כחומר לימודי רשמי.

חברת הוועדה הרפובליקנית סוזן דרוי לא דחתה את הדברים על הסף. "ביקרתי שם, ראיתי והרגשתי," אמרה. "וזה אסון שאנחנו מנסים להסתיר את האמת." היא אף שאלה מדוע "רוצים להסתיר" — שאלה שיו"ר הוועדה עצר מיד, בטענה שאינה רלוונטית.

במקביל לעדויות, הוגש תיקון רשמי: לצרף נציג מארגון הכחשת השואה של רודולף לוועדה הממלכתית לחינוך השואה — הגוף שאחראי לעיצוב תוכנית הלימודים במדינה.

התיקון נדחה, אך עצם העלאתו לדיון הותירה רבים בהלם.

"המילה הלם אפילו לא מתקרבת," אמרה נציגת המדינה הדמוקרטית לורן סליג, חברה בוועדה. "בקושי הצלחתי לדבר."
הרב ג'ון ספירה־סאבט, חבר הוועדה, הגדיר את האירוע "מחריד": "עצם הרעיון שחינוך לשואה צריך לכלול את עמדת המכחישים — זה רחוק מהמציאות, וזה מפחיד שאנחנו נדרשים להוכיח זאת כאן."

המקרה אינו חריג. בשנים האחרונות הפכו ועדות לחינוך השואה בארצות הברית לזירה של עימותים פוליטיים. בדרום קרוליינה נמנע נאום של רב מקומי שקישר בין השואה למציאות עכשווית; בטקסס מונה לוועדה פעיל נוצרי־ציוני שהשפיע על רשימות קריאה שנויות במחלוקת.

גם בניו המפשייר עצמה נרשמו מקרים נוספים: נציג רפובליקני אחר, טרוויס קורקורן, עומד בפני הליך משמעתי לאחר שפרסם ברשת החברתית טוויטר בדיחה שכללה את המונח "פתרון סופי" כלפי עמיתה יהודייה.

ברקע, המפלגה הרפובליקנית מתמודדת עם מתחים סביב גילויי אנטישמיות. דמויות תקשורתיות ופוליטיות שונות ממזערות את השואה או מעניקות במה לקולות מכחישים, בעוד מנהיגים אחרים מביעים דאגה אך נמנעים מהצבת גבולות ברורים.

ניו המפשייר חוקקה בשנת 2020 חוק המחייב הוראת שואה בבתי הספר. הוועדה שאליה ניסה סאבורן־דיט שואיניר להיכנס היא זו שמעצבת את תכני הלימוד — כלומר, את האופן שבו הדורות הבאים יבינו את אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה המודרנית.

כאשר נבחר ציבור מציע להכניס הכחשת שואה לחומרי הלימוד, והתגובה בחדר היא הססנית בלבד — זו אינה סטייה שולית. זו נורת אזהרה.

השואה אינה נושא לדיון פתוח. היא עובדה היסטורית מבוססת. ואחד הלקחים המרכזיים שלה הוא שהידרדרות אינה מתחילה באלימות — אלא בנרמול של שקר, בשתיקה, ובחדרים שבהם איש אינו אומר "לא".