מלחמה וכלום לא השתנה: איראן עדיין במרחק שנה מפצצה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

שלושה גורמים בכירים המעורים בהערכות המודיעין האמריקאי הציגו בפני סוכנות הידיעות רויטרס תמונה מדאיגה. מאז פברואר 2026 מנהלות ארצות הברית וישראל מערכה צבאית רחבה נגד איראן — הכוללת תקיפות אוויריות, פגיעה בתשתיות וחיסולים ממוקדים — אך לוח הזמנים הנדרש לטהראן לייצור נשק גרעיני נותר ללא שינוי. גם כיום, כפי שהיה לפני קיץ 2025, ההערכה עומדת על כשנה אחת.

בקיץ 2025 ביצעו ישראל וארצות הברית מתקפה משותפת, שפגעה באופן משמעותי במתקני הגרעין המרכזיים של איראן — בנתנז, בפורדו ובאספהאן. עד אותה עת העריכו גורמי המודיעין כי איראן תוכל לייצר חומר בקיע לנשק בתוך שלושה עד שישה חודשים. לאחר התקיפה נדחה לוח הזמנים לתשעה חודשים עד שנה.

אלא שההישג הזה לא נשמר לאורך זמן.

בקיץ 2025 ביצעו ישראל וארצות הברית מתקפה משותפת, שפגעה באופן משמעותי במתקני הגרעין המרכזיים של איראן. למרות זאת, על פי ההערכות, איראן ממשיכה להחזיק במלוא מלאי החומר הגרעיני שברשותה. החומר הזה, כך סבורים גורמי מודיעין, מאוחסן במתקנים תת־קרקעיים עמוקים — מעבר להישג ידן של יכולות התקיפה הקיימות.

המערכה שהחלה בסוף פברואר 2026 התמקדה בעיקר ביעדים צבאיים קונבנציונליים, בתשתיות ביטחוניות ובמנהיגות הצבאית. ישראל אמנם תקפה גם מתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין, אך ארצות הברית בחרה להתמקד בפגיעה בבסיס התעשייתי־הצבאי של איראן — ולא בליבת התוכנית הגרעינית עצמה.

התוצאה ברורה: על פי ההערכות, איראן ממשיכה להחזיק במלוא מלאי החומר הגרעיני שברשותה. החומר הזה, כך סבורים גורמי מודיעין, מאוחסן במתקנים תת־קרקעיים עמוקים — מעבר להישג ידן של יכולות התקיפה הקיימות.

לב הבעיה מתמצה במספר אחד: כ־440 קילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוזים. כמות זו עשויה להספיק, לאחר העשרה נוספת, לייצור של עד עשר פצצות גרעיניות. על פי ההערכות, חלק מהמלאי מאוחסן במנהרות תת־קרקעיות באזור אספהאן. עם זאת, מאז הפסקת הפיקוח הבינלאומי, לא ניתן לאמת את מיקומו.

העובדה הזו אינה רק פרט טכני — אלא מוקד הדילמה האסטרטגית. כיצד ניתן לטעון כי התוכנית הגרעינית נבלמה, כאשר החומר שמאפשר את ייצורה של פצצה גרעינית עדיין קיים, מוסתר, ואינו נתון לפיקוח?

בקרב מקבלי ההחלטות נבחנות כעת גם אפשרויות קיצוניות יותר, ובהן פשיטות קרקעיות לאיתור ולהחרמת מלאי האורניום. עצם העלאת תרחישים כאלה מעידה עד כמה הפער בין ההצהרות הרשמיות לבין המציאות המבצעית רחב.

במקביל, ממשל ארצות הברית מבקש להדגיש הישג אחר: הפגיעה בבסיס התעשייתי־הביטחוני של איראן וחיסול מדענים גרעיניים. לפי גישה זו, גם ללא השמדת החומר עצמו, ניתן לעכב את התקדמות התוכנית באמצעות פגיעה ביכולת להגן עליה ולהפעילה.

אכן, חיסול מומחים עשוי לפגוע ביכולת התפעולית. אך הידע שנצבר לאורך שנים אינו נעלם. ייתכן כי איראן מחזיקה בחומר הדרוש — אך מתקשה בשלב זה להפוך אותו לנשק מבצעי. זהו פער שעשוי לעכב, אך לא בהכרח למנוע.

מאז הפסקת האש בתחילת אפריל, המערכה מצויה במצב ביניים מתוח. איראן ממשיכה להפעיל לחץ בזירה האזורית, בין היתר באמצעות שיבוש התנועה במצר הורמוז, בעוד משבר האנרגיה העולמי מחריף.

המטרה שהציבה ארצות הברית — מניעת נשק גרעיני מאיראן — נותרה בעינה. אך הדרך להשגתה אינה ברורה. מהו “ניצחון” במערכה כזו, כאשר החומר הגרעיני עצמו נותר שלם ומוסתר?

מאחורי הכותרות וההצהרות, הנתון המרכזי נותר ללא שינוי: כל עוד מלאי האורניום קיים, שעון הגרעין האיראני ממשיך לפעול.