בוועידת מילקן הגלובלית שנערכה בבוורלי הילס, בין בכירי הכלכלה וההשפעה בארצות הברית, עלה לבמה הסנאטור הרפובליקאי מטקסס טד קרוז והשמיע אזהרה חריגה בחריפותה. במקום להתמקד בנושאים כלכליים, הוא בחר להציף סוגיה פוליטית־אסטרטגית רחבה: עתיד היחס של המערכת הפוליטית האמריקאית לישראל.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
בריאיון לאתר "ג'ואיש אינסיידר" בשולי הוועידה אמר קרוז כי הוא חושש מתרחיש שבו בתוך שנים ספורות שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית יאמצו קו אנטי־ישראלי מובהק. לדבריו, מדובר באיום ממשי — לא תיאורטי.
האזהרה הזו נשענת על מגמה שמתחזקת בשנים האחרונות, ואינה מוגבלת עוד למחנה הדמוקרטי. בתוך המפלגה הרפובליקאית עצמה מתפתח זרם שמרני צעיר יותר, המזוהה עם תפיסת "אמריקה תחילה", המעדיף צמצום מעורבות בינלאומית — כולל תמיכה בבעלות ברית מסורתיות כמו ישראל.

האזהרה הזו נשענת על מגמה שמתחזקת בשנים האחרונות, ואינה מוגבלת עוד למחנה הדמוקרטי. בתוך המפלגה הרפובליקאית עצמה מתפתח זרם שמרני צעיר יותר, המזוהה עם תפיסת "אמריקה תחילה", המעדיף צמצום מעורבות בינלאומית — כולל תמיכה בבעלות ברית מסורתיות כמו ישראל.
הפרדוקס בולט במיוחד על רקע כהונתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שנחשב לידיד ישראל והוביל מהלכים משמעותיים לטובתה, בהם העברת השגרירות לירושלים והכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. אך לצד זאת, צמח בתוך המחנה הרפובליקאי דור חדש שמביע ספקנות גוברת כלפי מדיניות חוץ אקטיבית.
בהקשר זה נשמעים גם שמות בכירים, ובהם סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס, שנחשב קרוב יותר לקו הבדלני של הימין החדש. כאשר קרוז נשאל על עמדותיו, הוא נמנע מלהגן עליו — ובכך העביר מסר מרומז אך ברור על המתח בתוך המפלגה.
כדי להמחיש את חומרת הרגע, פנה קרוז להיסטוריה וציטט את הנשיא לשעבר רונלד רייגן, שקרא בשעתו "זהו זמן לבחור". קרוז אימץ את הביטוי כדי לתאר את המצב הנוכחי בתוך המפלגה הרפובליקאית — מאבק פנימי על זהותה ועל עמדות היסוד שלה כלפי ישראל והעולם.
לדבריו, כל נבחר ציבור יידרש להכריע היכן הוא עומד. לא עוד עימות בין ימין לשמאל, אלא מחלוקת בתוך הימין עצמו — בין מחויבות מסורתית לישראל לבין תפיסה בדלנית הרואה במעורבות חוץ נטל מיותר.
במקביל, התייחס קרוז גם למדיניות כלפי איראן וקרא לנקוט צעדים תקיפים יותר נגד המשטר בטהראן, תוך תמיכה בכוחות אופוזיציה אזוריים. עם זאת, הוא הדגיש כי אינו תומך בהתערבות ממושכת או בבניית מדינות מחדש, והבהיר כי מטרת הפעולה צריכה להיות ממוקדת וקצרת טווח.
עבור הקהילה היהודית והישראלית בדרום קליפורניה — ובפרט בעמק סן פרננדו, שבו מתגוררת אוכלוסייה גדולה ומעורבת פוליטית — דבריו של קרוז נושאים משמעות כפולה. מצד אחד, יש בהם הכרה בכך שאנטישמיות וביקורת חריפה על ישראל אינן תופעות בלעדיות לשמאל. מצד שני, עצם הצורך להתריע על כך מעיד על שינוי עמוק ומדאיג במערכת הפוליטית.
בעוד הבחירות הקרובות לקונגרס מתקרבות, והקיטוב הפוליטי בארצות הברית ממשיך להעמיק, נראה כי הסוגיה הישראלית כבר אינה נקודת הסכמה רחבה כפי שהייתה בעבר. עבור מצביעים יהודים וישראלים באזור לוס אנג'לס, ובעמק סן פרננדו בפרט, מדובר בשאלה שאינה רק מדינית — אלא גם אישית.
הדיון שקרוז העלה אינו צפוי להיעלם. להפך, הוא עשוי להפוך לאחד הצירים המרכזיים של הפוליטיקה האמריקאית בשנים הקרובות — בדיוק כפי שהוא עצמו הגדיר: זמן לבחור.