גל צונאמי בגובה מגדל רב קומות הכה באלסקה: המדענים מזהירים שהבא כבר לא יסתיים בנס

בבוקר 10 באוגוסט 2025, בשעה חמש וחצי, התרחש בפיורד טרייסי ארם שבדרום־מזרח אלסקה אחד האירועים הגיאולוגיים האלימים ביותר שתועדו בדורות האחרונים. קבוצת קיאקיסטים שהתעוררה במקום גילתה מים זורמים מעל האוהלים. ספינת תענוגות שעגנה סמוך לפתח הפיורד דיווחה על קצף לבן ועל זרמים חריגים. איש מהם לא ראה את הגל עצמו.

רק לאחר פרסום מחקר בכתב העת המדעי סיינס התברר גודל האירוע: צונאמי בגובה 481 מטרים התרומם בתוך הפיורד — גבוה ממגדל אייפל ומבניין האמפייר סטייט, והשני בגובהו בהיסטוריה המתועדת. העובדה שאיש לא נהרג אינה מלמדת על חולשת האסון, אלא על מזל נדיר.

מקור הגל היה בקריסת הר. במשך שנים תמך הקרחון שבפיורד במדרון הסלעי הסמוך, כמו קיר טבעי שמחזיק את ההר במקומו. אך עם עליית הטמפרטורות ונסיגת הקרחון, התמיכה הזו נחלשה. בתוך שבועות ספורים נסוג הקרחון מאות מטרים, והסלע שמעליו נותר בלתי יציב.

ואז הוא קרס.

תצלום אווירי אלכסוני של האי סוייר, כשהוא עירום מעצים, שצולם במהלך טיסת סיור של המכון הגיאולוגי האמריקאי ב-13 באוגוסט 2025.

כ־64 מיליון מטרים מעוקבים של סלע צנחו אל המים בתוך פחות מדקה. בפיורד צר, מוקף קירות גרניט תלולים, למים לא היה לאן לברוח. עוצמת המפולת דחקה אותם כלפי מעלה ויצרה גל ענק שטיפס על קירות הסלע לגובה בלתי נתפס.

הגל לא תועד במצלמה, אבל הוא השאיר חתימה ברורה: פס חשוף על קירות הפיורד, במקום שבו הצמחייה נתלשה עד לגובה שיא. חוקרים מאוניברסיטת קלגרי, מאוניברסיטת קולג' לונדון וממוסדות נוספים שילבו תצלומי אוויר, נתוני לוויין, מדידות סיסמיות ועדויות מהשטח כדי לשחזר את האירוע.

המסקנה הייתה חד־משמעית: 481 מטרים.

רק צונאמי אחד שתועד אי פעם היה גבוה ממנו — הגל במפרץ ליטויה שבאלסקה בשנת 1958, שהגיע לגובה של כ־520 מטרים.

החוקרים מדגישים כי האסון הסתיים ללא קורבנות בעיקר משום שהתרחש מוקדם מאוד בבוקר. פיורד טרייסי ארם הוא יעד תיירות פופולרי. כמה שעות מאוחר יותר היו עשויות להיכנס אליו ספינות תענוגות, סירות קטנות וקיאקיסטים רבים. במקרה כזה, התוצאה הייתה עלולה להיות קטלנית.

החשש הגדול הוא שזה לא היה אירוע חריג ומבודד. נסיגת קרחונים מחלישה מדרונות הרריים באלסקה, בקנדה, בגרינלנד, בנורבגיה ובצ'ילה. במשך אלפי שנים הקרחונים תמכו בסלעים שמעליהם; כעת, כאשר הקרח נמס, אותם מדרונות עלולים לקרוס אל הים וליצור גלי ענק בתוך פיורדים צרים.

המחקר מצא גם כי היו סימני אזהרה מוקדמים. בשבוע שקדם לקריסה נרשמו רעידות זעירות באזור — כנראה עדות לסדקים שהתפתחו בסלע. בדיעבד, אלה היו רמזים לאסון המתקרב. בעתיד, שילוב של מדידות סיסמיות, לוויינים ותצפיות קרקעיות עשוי לאפשר התרעה מוקדמת.

אבל הזמן קצר. ככל שהקרחונים נסוגים מהר יותר, כך גדל הסיכון למפולות דומות. חלקן עלולות להתרחש באזורים מבודדים, כמו הפעם. אחרות עלולות לפגוע במוקדי תיירות או בחופים מיושבים.

הגל באלסקה היה כמעט בלתי נראה בזמן אמת — אך המסר שהוא השאיר ברור מאוד. בעידן של התחממות גלובלית, גם הרים שנראו יציבים במשך אלפי שנים עלולים לקרוס בתוך דקה אחת, ולשלוח אל הים גל שאיש לא יספיק לברוח ממנו.