הורמוז בוער, טראמפ זועם: ההצעה האיראנית נזרקה לפח — והעולם שוב מחכה לפיצוץ

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ביום ראשון, 10 במאי 2026, פרסם הנשיא האמריקאי ברשת החברתית “טרות’ סושיאל” הודעה קצרה, חדה ונפיצה: “קראתי את התשובה של אלה שמכונים ‘נציגי’ איראן. לא אהבתי אותה — היא לחלוטין בלתי מתקבלת על הדעת”.

שעתיים אחר כך הגיע הפוסט השני, התקיף עוד יותר: “איראן משחקת איתנו משחקים כבר 47 שנים. היא לא תצחק יותר”.

במילים האלה מחק טראמפ שבועות של מגעים דיפלומטיים מאחורי הקלעים, והחזיר את המשבר עם איראן לנקודת רתיחה. בטהרן, לפחות כלפי חוץ, לא נבהלו. גורמים במשטר האיראני מסרו לסוכנות הידיעות “תסנים” כי “תגובת טראמפ אינה משנה דבר. אם הוא לא מרוצה — זה אפילו טוב יותר”.

כך נראה משא ומתן בין שתי מדינות שנמצאות רשמית בהפסקת אש, אבל בפועל רחוקות מאוד משלום.

לפי הדיווחים, איראן מסרבת לפרק את מתקני הגרעין עצמם. בעוד וושינגטון דורשת מסגרת ארוכת טווח שתבטיח פיקוח לשנים רבות, טהרן מציעה הסדר קצר של 30 יום בלבד. במקביל היא דורשת את סיום המצור הימי, הסרת כל הסנקציות, שחרור כספים מוקפאים והכרה בזכותה לנהל את מצר הורמוז.

פרטי ההצעה האיראנית לא פורסמו במלואם, אך לפי הדלפות שפורסמו ב”וול סטריט ג’ורנל”, טהרן הציעה לדלל חלק מהאורניום המועשר שברשותה ולהעביר חלק נוסף למדינה שלישית. אלא שבתוך ההצעה הסתתר תנאי מרכזי: אם השיחות ייכשלו, או אם ארצות הברית תפרוש מהסכם עתידי, האורניום יוחזר לאיראן.

במילים אחרות, איראן מציעה ויתור זמני — אבל לא פירוק אמיתי של היכולת הגרעינית שלה.

לפי הדיווחים, איראן גם מסרבת לפרק את מתקני הגרעין עצמם. בעוד וושינגטון דורשת מסגרת ארוכת טווח שתבטיח פיקוח לשנים רבות, טהרן מציעה הסדר קצר של 30 יום בלבד. במקביל היא דורשת את סיום המצור הימי, הסרת כל הסנקציות, שחרור כספים מוקפאים והכרה בזכותה לנהל את מצר הורמוז.

וזו בדיוק הנקודה שבה המשבר הופך ממחלוקת גרעינית לאיום עולמי.

לפני פרוץ המלחמה, ב־28 בפברואר 2026, עבר דרך מצר הורמוז חלק עצום מאספקת הנפט העולמית. מאז חסמה איראן את המעבר ברובו, והעולם משלם את המחיר: מחירי אנרגיה מזנקים, דלק שמתייקר בארצות הברית, לחץ גובר על ממשלות המערב וחשש ממשי שהפסקת האש הנוכחית היא רק הפוגה קצרה לפני הסלמה חדשה.

ביום ראשון נרשמו שני אירועים שסימלו היטב את האבסורד. מצד אחד, מכלית גז קטארית עברה במצר הורמוז לראשונה מאז פרוץ המלחמה והגיעה בשלום לפקיסטן. גם ספינת מטען פנמית השלימה מעבר דומה. לפי מקורות אזוריים, איראן אישרה את המעברים כמחווה לקטר ולפקיסטן, שמתווכות בשיחות.

מצד שני, באותו יום ממש זוהו מל"טים עוינים מעל כמה ממדינות המפרץ. איחוד האמירויות יירטה שני כלי טיס שהגיעו מכיוון איראן. קטר גינתה מתקפת מל"ט על ספינת מטען ליד אבו דאבי. כווית הודיעה כי מערכות ההגנה שלה התמודדו עם חדירה לשטחה האווירי.

כלומר: יש הפסקת אש. אין שקט.

בישראל, המסר היה חד עוד יותר. בריאיון לתוכנית “60 דקות” של רשת סי־בי־אס, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי המלחמה רחוקה מסיום. לדבריו, עדיין יש באיראן אורניום מועשר, מתקני העשרה, שלוחות טרור וטילים בליסטיים — וכל אלה מחייבים טיפול.

כשנשאל כיצד יש להוציא את האורניום מאיראן, השיב נתניהו בפשטות: “צריך להיכנס ולקחת אותו”.

לדבריו, גם טראמפ עצמו אמר לו כי הוא רוצה “להיכנס לשם” וכי הדבר אפשרי פיזית. מבחינת נתניהו, אם ניתן להגיע להסכם שמאפשר כניסה ופינוי של החומר הגרעיני — זו הדרך הטובה ביותר. אבל אם לא, המסר הישראלי ברור: המלאכה עדיין לא הושלמה.

בינתיים, טראמפ נמצא בלחץ כפול. מבית, האמריקאים מתמודדים עם מחירי דלק גבוהים ותחושת עייפות ממלחמה נוספת במזרח התיכון. מצביעי מעמד הביניים, שהחזירו את טראמפ לבית הלבן בעיקר בגלל הבטחות כלכליות, מתחילים להרגיש את המשבר בכיס.

שר האנרגיה האמריקאי כריס רייט הודה ברשת אן־בי־סי כי הממשל “מחפש כל הזמן רעיונות” להורדת מחירי הדלק. הסנאטור הדמוקרטי ג’ק ריד האשים את טראמפ בכך שהחמיר את המשבר וכעת “מתפתל בניסיון למצוא דרך לצאת ממנו”.

גם בזירה הבינלאומית המצב מסובך. בריטניה וצרפת אינן ממהרות לשלוח ספינות מלחמה לפתיחת מצר הורמוז ללא הסכם רחב ומנדט בינלאומי. בריטניה אמנם הציבה ספינת מלחמה באזור כהיערכות, אך בפריז הבהירו שאין כוונה להיכנס להרפתקה צבאית לפני שהתנאים יתייצבו.

איראן, מצדה, כבר הזהירה שכל ספינה בריטית או צרפתית שתתקרב למצר תחת הכותרת של “הגנה על חופש השיט” תיתקל בתגובה.

טראמפ, כהרגלו, ניצל את המשבר גם כדי לתקוף את קודמיו. הוא חזר להסכם הגרעין של 2015, תקף את ברק אובמה וטען כי מאות מיליארדי דולרים זרמו לטהרן, כולל 1.7 מיליארד דולר במזומן. “הכסף הורד מהמטוס במזוודות ותיקים”, כתב. “האיראנים לא האמינו למזל שלהם”.

אבל מעבר לחשבונות הפוליטיים, השאלה האמיתית נותרת פתוחה ומסוכנת: מה יקרה אם 30 הימים שאיראן מציעה יחלפו בלי הסכם? מה יקרה אם מחירי הדלק בארצות הברית ימשיכו לעלות? ומה יקרה אם המל"טים ששוגרו לעבר מדינות המפרץ היו רק יריית הפתיחה?

מצר הורמוז הוא כבר מזמן לא רק נתיב ימי. הוא הפך למנוף הלחץ הגדול ביותר של איראן, לנקודת המבחן של טראמפ ולחבית חומר הנפץ של הכלכלה העולמית.

וכרגע, אף אחד מהצדדים לא נראה מוכן להתרחק מהגפרור.