האם אתם רוצחי תינוקות? עובד המלון בקליפורניה שתקף זוג ישראלים — הפך לכוכב רשת ממומן

ככל שהסרטון התפשט ברשתות החברתיות, גבר הלחץ הציבורי על הנהלת המלון. זמן קצר לאחר מכן הודיעה הנהלת "אושן פוינט ראנץ'" כי נפתחה בדיקה פנימית. כאן כבר הופיעו שתי גרסאות שונות למה שהתרחש מאחורי הקלעים. סמית' טען בעמוד גיוס המונים שפתח כי פוטר בעקבות התקרית, בעוד שהמלון הודיע כי הוא דווקא התפטר מיוזמתו לאחר פתיחת החקירה.

בהודעת המלון נכתב כי "האירועים המתועדים אינם משקפים את ערכי המקצועיות והאירוח שאנו מצפים להם מכל חברי הצוות". עוד נמסר כי הנהלת המקום מחויבת ליצירת "סביבה של כבוד הדדי עבור אורחים, עובדים והקהילה". ההודעה נוסחה בזהירות ובשפה תאגידית נקייה, אך לא התייחסה לשאלה האם הוגשה תלונה לרשויות או האם יינקטו צעדים משפטיים בעקבות הקריאות שפורסמו ברשת.

בינתיים, ברשתות החברתיות, סמית' הפך לגיבור בעיני אלפי תומכים. בתוך זמן קצר גייס יותר מ־11,700 דולר באמצעות אתר מימון המונים. אנשים שמעולם לא פגשו אותו בחרו להעביר כסף לאדם שתועד שואל ישראלי אם הוא "רוצח תינוקות" וקורא לאחרים "לעשות להם חיים קשים". בדף הגיוס כתב סמית' כי הוא "מאמין בשלום ובאהבה" וכי "העולם צריך להשתחרר". האירוניה הייתה קשה לפספוס: מסרים על שלום, עטופים בקריאות שנאה כלפי אנשים בשל זהותם הלאומית.

הפרשה בקמבריה אינה עומדת בפני עצמה. מאז מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעזה מדווחים יהודים וישראלים ברחבי ארצות הברית על עלייה חדה באירועי הטרדה, חרמות, איומים והתנכלויות במרחבים ציבוריים. אוניברסיטאות, מסעדות, הפגנות, מקומות עבודה ואפילו בתי מלון הפכו לזירות שבהן ישראלים נדרשים לעיתים להצדיק את עצם קיומם.

אבל במקרה הזה היה גם משהו נוסף, מטריד במיוחד: לא רק עצם ההתפרצות, אלא ההתלהבות הציבורית שבאה אחריה. סמית' לא הסתיר את דבריו. להפך — הוא תיעד אותם, פרסם אותם בעצמו וקיבל עליהם תגמול חברתי וכלכלי. במציאות כזו, הגבול בין אקט של שנאה לבין תהילה דיגיטלית הולך ונעלם.

האישה הישראלית שעמדה בלובי המלון וסירבה להיעלם מהעין כנראה לא תכננה להפוך לסמל. היא רק ביקשה יחס בסיסי שמגיע לכל אורח. אבל ברגע שבו בחרה לא להשפיל מבט ולא לברוח, היא המחישה אמת פשוטה: לפעמים עצם העמידה במקום, מול השנאה, היא כבר מעשה של התנגדות.